דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2015

משנתו של מ.ק. גנדי - על יישום אי-אלימות במרחב האישי, הקהילתי והציבורי

שנים לאחר שנרצח ע"י מתנקש בן עמו ממשיך מהטמה גנדי לדבר אל ליבם של תושבי ארצו ואורחיה. כבר עם הנחיתה בדלהי בולטת נוכחותו של אבי האומה המביט אליך מפלקט ממשלתי , מפרסומת חוצות לחברה מסחרית או משלט חוצות לבית קפה שיקי חדש. מבעד לשטרות ומטבעות הרופי מתבונן בך ספק נוזף המהטמה, שראה עצמו סוציאליסט והקים אשרמים שניסו להתמודד עם התלות בצריכה ובתיעוש באמצעות חינוך ועידוד של ייצור עצמי. כזו היא הודו, מלאת ניגודים בסיסיים וראשוניים, מאגדת חומר ורוח תחת עטיפה צבעונית אחת וכולה זועקת נראות, המנוגדת כל-כך לחדוות הפרטיות המערבית. וכזה היה  גנדי; צנוע ופומפוזי, מבריק ומשונה, אוהב אדם ושוחר התבודדות, מעשי ורחפן, נחוש ומבולבל, מתריס וממלכתי, איש של העולם והודי לאומי, מקדם ומעכב. כמי שלא ראה הבדל רב בין הפרטי לכללי, בין אורחותיו של האדם לבין אמונותיו, בין התנהלותו לבין יכולת השפעתו, שטען שהרוחניות מתבטאת  בהלכות היומיום ושהטיף להיות השינוי שאתה רוצה לראות בעולם - מבטאת הביוגרפיה שלו כמו גם אישיותו, את הקונפליקט האנושי הבסיסי. אותו קונפליקט שעומד במרכזו של האפוס החברתי-פסיכולוגי, הבהווד-גיטה,

קרמה לבנה, קרמה שחורה ומה שביניהן

היוגים מעניקים משמעות רבה לפעולה, לאיכותה ולמניעיה, זאת מתוך ההבנה שאף פעולה אינה הולכת לאיבוד ושיש לכל מה שעשינו השלכה על העתיד. הסיבה לכך הנה ההשפעה שיש לפעולה - במחשבה, בדיבור ובמעשה - על האישיות שלנו. היות וקשה לעתים להגדיר "טוב" ו"רע" מציעה היוגה את מודל הפעולה שאינה לבנה ואינה שחורה. פעולות לבנות הן כל הפעולות המוגדרות "טובות", ופעולות שחורות הן כל הפעולות המוגדרות "רעות". באינטואיציה בסיסית אפשר מיד לשייך אי אלו מעשים לתוך אחת ההגדרות, אולם בלב השיוך ניצב לפי גישת היוגה: המניע. מדוע נהגתי כך? אם עשיתי טוב כדי ליהנות מרווח, תשומת לב, מחיאות כפיים ותגמול, הרי לא עשיתי טוב לאחר כי אם לעצמי, לא הייתה לי שום כוונה להיטיב כי אם להרוויח, גם אם עטפתי את הפעולה בנייר הצלופן המתאים. ייתכן גם שלא לקחתי את כל המשמעויות של מעשיי בחשבון, פעלתי באופן פחות שקול ואולי אף הזקתי יותר מאשר הועלתי. לא אחת תורמים ופעילים מבקשים לסייע לזולת כדי לזכות בהערכה, בפרסום ובמעמד. חברות עסקיות כבר יודעות שתרומה לקהילה משפרת את תדמיתן, את מעמדן ומכאן שאת רו

לומדים לנוח: ההרפיה שבסוף העשייה. Savasana

 הרפיה ברוח היוגה יכולה לשפר את מצב הבריאות ואת איכות החיים הזרימה של האימון והתרגול, המתחיל בתנועה רציפה ומסתיים ב שוואסנה , תנוחת הגוויה -  מייצגת את תנועת החיים. כמו החיים כך גם האימון, כל עוד אנו נושמים הוא קיים. החיים מלאי עניין, אתגר, מהמורות, יופי, חדווה, הסתגלות, קושי, כאב, השלמה. כך גם האימון. קול החיים מתנגן ברקע הקיום שלנו, יוצר ובורא אותו. לנו נותר להקשיב, להסתכל, לבחור היכן ומתי להשתלב וממה להימנע ואם נקלענו לצומת, גם איך לצאת ממנה ובשלום. תנוחת הגוייה, שוואסנה  היא פעמים רבות סוף האימון הסדור. עשינו את המאמץ המרבי שלנו, בצענו את הפעולות הנדרשות וכעת אנו מרפים ומשחררים, נותנים לפירות הפעולה לצמוח כתהליך טבעי. איננו שולטים בהן, בשלב זה גם לא משפיעים עליהן או תלויים בהן. כמו שכחנו, הנחנו ואנו שקטים ושלווים מעצם העשייה, מהחוויה ומהדרך. האם המוות הוא גם סוף החיים? מבחינה ממשית כן, ומה שמעבר לכך אינני יודע. מבחינה סמלית, לא. אם השקענו בחיים (כמו גם באימון), הם לא יימחקו. אם צרבנו חוויות חיים משמעותיות בתודעתם של אחרים, בין אם "נרשמו על שמנו" ובין אם

תרגילי עמידה, הנתיב אל הבסיס

רבים מאיתנו נושאים עימם אי אילו עניינים - מודעים יותר או מודעים פחות, סגורים יותר או סגורים פחות - הקשורים בבית הגידול שלנו, המקום שבו התפתחנו והאנשים שאתם חיינו בילדותנו. אנו מייחסים לאבא, אמא ולמשפחה כולה, בין אם הייתה ובין אם לאו, השפעה רבה על מי שאנו היום, על הצדדים שאנו אוהבים בעצמנו ועל הצדדים שפחות. היות והסיפור האישי של חיינו מורכב ממנעדים מגוונים של תחושות,חוויות, זיכרונות, ריחות, צבעים וטעמים - שילוב של רשמים חושיים והטבעות פנימיות-רגשיות,אין הוא חד-משמעי. גם אם נדמה ש"כך היה", המסקנות אינן תמיד מוחלטות. לא אחת, מה שנחווה כבהיר ומובן הוא דווקא רב גווני. כך אנו נעים ומתקיימים בעולם, בין ספקנות לביטחון, בין ידיעה ברורה,לבין סימני שאלה. לעתים נדמה כי אנו עורגים אל התשובה החד-משמעית, אל אותו ארגון ברור, מסודר ומובהק של התרחשויות ואירועים, אל אמיתות מוחלטות ואל פרשנות נוקבת לאירועי החיים. אך ככל שעובר הזמן וניסיון חיים נצבר, כך גם מצע ההבנות רך, גמיש ולא אחת אף בוצי יותר. כאשר אנו מתבוננים בתוצאה, בראותנו את עצמנו כאנשים מבוגרים ומתפקדים בעולם, קל לנו יותר להער

טלאסנה - תנוחת מתיחה של הגוף כולו בשילוב נשימה מתגברת חיוניות

טלאסנה, תנוחת עץ הדקל, היא מתנוחות היוגה הבסיסיות ולכאורה קל יחסית לבצע אותה ואף להתייצב בה. בתנוחה זו אנו מותחים את הגוף כולו, מקצות אצבעות הרגליים ועד קצות אצבעות הידיים עם או בלי שילוב נשימה מותאמת. לכאורה תנוחה פשוטה, אולם למעשה אסנה המשופעת הזדמנויות רב ממדיות לאימון אישי. טלאסנה מורכבת מ-4 חלקים, השונים זה מזה בתנועת הידיים בזמן המתיחה. עמידת המוצא הינה כשכפות הרגליים נמצאות ברוחב האגן ומקבילות זו לזו והידיים בצידי הגוף. במנח הראשון מורמת היד הימנית מעבר לראש (קרוב לאוזניים, מרפקים ישרים אך לא נעולים) כשבמקביל נדרשת התייצבות על קצות אצבעות הרגליים. לאחר מכן נבצע גם ביד השמאלית. עם תום המתיחה אנו מגלגלים את היד בהטיה אחורית ומשיבים אותה לצידי הגוף, לעמידת המוצא. המנח השני הוא כששתי הידיים מורמות יחדיו ומקבילות זו לזו. במנח השלישי שתי כפות הידיים פוגשות זו את זו. במנח הרביעי עמידת המוצא היא כשהידיים מוצלבות בשורשי כפות הידיים ושתיהן מתרוממות בהצלבה לשיא המתיחה. במידה וטלאסנה מבוצעת כתנוחה דינאמית הרי שקצב הנשימה הבסיסי הינו 4:4:4:4, 4 פעימות שאיפה (הרמת ידיים והעמדות על אצבעו

מסע החיים היוגי: ילדות, בגרות וזקנה

הדהרמה היוגית מכוונת, בין השאר, לחתירה מסודרת, עקבית ומתמשכת להשגת שיחרור - כפעולה על רצף ציר הזמן של החיים מילדות עד זקנה היוגה המסורתית הייתה חלק ממסורת היער בהודו הקדומה, שבמרכזה ניתוץ הסדר החברתי המקובל, פרישות, עזיבת העולם על חובותיו הארציים, נטישת המשפחה והזהות הנורמטיבית – ויציאה להתבודדות ביערות ובמערות מתוך ערגה לשיפור אישי, עידון וניקוי האישיות מהפרעות היומיום, הסרת החסמים החומריים המונעים קשר ישיר עם המהות הרוחנית והשגת שחרור וחופש נצחיים. לצידם של הפרושים, התקיימה לאורך השנים פרקטיקה הפוכה של אנשי המשפחה, בעלי הבתים. שתי התפיסות התקיימו זו לצד זו, כשהתפתחות טבעית קרבה ביניהן ואפשרה את קיומן המקביל זו לצד זו.  בעלי הבתים סברו שדווקא החיים במסגרת משפחתית הכוללים את הצורך להתפרנס, לתפקד, לשרוד ולדאוג לאחרים הינה התרגול הרוחני המשמעותי והקשה ביותר ולפיכך גם המסייע ביותר מבחינת התפתחותו של האדם. סוגיית השחרור ממעגל החיים והמוות, עמדה כמעט מאז ומתמיד בראש סדר העדיפויות הדתי-רוחני של הפרט בתת-היבשת ההודית  ונחשבת למוטיבציה הנעלה ביותר, חשובה יותר מכל שאר המשימות ה

תזונה יוגית: מיתוסים, אגדות ונבטים

המזון הבא אל פינו מסייע לנו לקיים את עצמנו ויש לו השפעה על אישיותנו ובריאותנו. סביב נושא התזונה האידיאלית נוצרו אי הבנות רבות, מיתוסים ואגדות – שפע רב של עמדות והשקפות, חלקן מעוגנות יותר, חלקן פחות. יוגה וצמחונות נתפסות כאחיות ואכן הימנעות מאכילת בעלי חיים (אם כי לא תוצרתם) משתמעת מכתבי היוגה ומהכוונותיהם של מורים משמעותיים. זאת קודם לכל משום השאיפה להימנע ככל האפשר מפגיעה מכוונת באחר (הימסה), פועל יוצא מהרג בעלי חיים לשם אכילתם. בנוסף לצורך ליישם אי-פגיעה עומדת במרכזם של המלצות אלו ההבנה כי תזונה צמחית פשוטה ולא מתובלת תורמת לפיתוחה של אישיות שלווה זאת היות והיא קלה לעיכול ומכילה רכיבים שיש בכוחם להשיג רווחה גופנית ונפשית. יתרה מזו, התזונה הצמחית נתפסת כבריאה יותר ולפיכך היא משפרת את היכולת לקיים את מחויבויות החיים, לתפקד ולפעול, למצות את הפוטנציאל האנושי ולבטאו במיטבו. אולם, כאמור, ההמלצה להימנע ממזון מן החי ולעבור לצריכתו של לצרוך מזון צמחוני מקורה בטעמים מוסריים, לפיהם הריגתו של יצור חי למען השבעת רעבונו של אחר היא מעשה בלתי מוסרי בעליל, אכזרי ולא נתפס מה גם שתעשיית הבשר

לקרוא יחף את הבהגווד גיטא

קריאה בבהגווד גיט היא תזכורת קבועה -  להסתכל עמוק עמוק פנימה ולחפש את ההבנות הגדולות (ואת הישועות האמיתיות), בתוך עצמך. אחד ממורי האהובים סיפר לי כי הוא קורא כל ערב פרק מהגיטה ותמיד מוצא בו משהו מעצמו. תשובה, הבנה, פרספקטיבה. מורי קורא את הגיטה ללא כל תרגום או ביאור (ממרום גילו ונסיונו בוודאי קרא כבר אי אלו מפרשים והאזין לאי אלו מרצים). לדבריו, הקריאה הישירה הבלתי-אמצעית ונעדרת המתווכים (להוציא התרגום מסנסקריט לאנגלית, הינדית או כל שפה אחרת) היא מבחינתו לימוד עצמי. הגיטה, אמא גיטה כפי שהוא מכנה את היצירה, נותנת לו את המענה לצורך הקיים אצלו ברגע הקריאה. כל מה שאתה מחפש נמצא שם, הוא אומר. הגיטה הרי נכתבה הישר מפיו של אלוהים. הוא פותח פרק ומתחיל לקרוא. נותן לכתוב לשקף לו את עצמו. אימצתי את ההמלצה המרגשת של מורי האהוב. בספרייתי שפע תרגומים לעברית יחד עם פרשנויות לרוב. גם כמה וכמה ספרים עבי כרס המבארים את האפוס המרכזי הזה מתוך המהבראטה, את היצירה שהיא אולי היצירה המרכזית בעולם היוגה. יצא לי גם ללמוד כמה וכמה פעמים את הנושא הן עם מורים-חוקרים מהאקדמיה והן עם מורים ליוגה ומורים ר

יסודות לאימון גופני בטוח

לאימון ביוגה ערך רב ויש לו ערך גופני, נפשי ורוחני. כדי להנות מהיתרונות של היוגה חשוב לתרגל, ללמד וללמוד האתה יוגה בגישה מתונה ועדינה, שתמנע ככל האפשר סיכון, פגיעה ופציעה (כפי שקורה לא אחת בקרב מתרגלים בשיטות היוגה האינטנסיביות המקובלות כיום בעולם). אימון האסנות הוא מכוון מיינד - מיועד להשגת שקט, רגיעה, איזון פנימי (התורמים להשגת בריאות ואיכות חיים). התנוחות שיבחרו והגישה באימון תואמת תכלית זאת. 1. אימון מותאם לצרכים האישיים של המתרגל, למצבו בתחילת האימון, למגבלותיו ואפשרויותיו, למוטיבציה שלו. במידה ומדובר באימון קבוצתי, האימון מותאם למכנה המשותף הרחב ביותר הקיים במסגרת הקבוצה, עם התייחסות לגיל חבריה, מצבם הגופני וצרכיהם. במידה ומדובר בקבוצה, חשוב להכיר את משתתפיה ולעודד המשתתפים לספר ולפרט לגבי מצבם. 2. אימון מותאם תכלית: מהי המטרה של האימון? מה רוצים להשיג? (שיפור בעיה רפואית ספיציפית? תחזוקה גופנית-נפשית כללית- well being? וכו'). 3. בטיחות וזהירות מעל הכל. הקפדה על עקרונות הבטיחות הכלליים - אימון נטול תחרות והשגיות, כל אחד עושה כמיטב יכולתו, אם כואב - עוצרים, לסובלים מבעי

יוגה במערכת החינוך - הדרכת מורים ומנהלים

בעולם מרובה הגירויים ועתיר הפעולה בו אנו חיים, רגיעה, איזון ומיקוד הם צורך השעה. לדרך היוגה, שמקורה בתת-היבשת ההודית, יכולת אמתית לסייע בשיפור המיקוד והריכוז. ריכוז ומיקוד נחוצים לנו לא רק בכדי ללמוד ולרכוש מיומנויות אינטלקטואליות, אלא אף ואולי גם בעיקר בכדי שנוכל לתפקד כהלכה, מתוך שקט ושליטה עצמית. היכולת להישאר מאוזנים, למרות שהנסיבות עשויות להיות לא אחת מעוררות, מרגשות, מסעירות, מכעיסות או לא הוגנות לפי הבנתנו - היא מסוגלות הכרחית והמפתח לקיום סביר במסגרות האישיות, המשפחתיות, החברתיות והחינוכיות. למעשה, רובנו מכירים את החוקים ואת התאוריות והדרישות מאתנו מתנגנות בראש כל הזמן, אולם מיד כשנדלק גפרור שמפעיל אותנו ומצליח להסעיר, אנחנו מאבדים את הראש, יוצאים מהכלים וכך מתחיל מעגל של תגובה ותגובה שכנגד, שקשה אחר-כך לעצרו. מההיבט של מיתון תוקפנות ואלימות, ריכוז הוא היכולת להטמיע וברגע האמת להיזכר ולהיות מנותבים ע"י מה שמועיל לנו, במקום לתת לנסיבות, המתרחשות כל העת, להוציא אותנו מהאיזון. אולם כשאנו פועלים מתוך ריכוז, קל לנו יותר לתפקד, החיים מלחיצים פחות והתוצאות ממוקדות ותואמ

יוגה ורווחה חברתית

כשאתה מודע יותר - אתה דורסני פחות. היוגה מכוונת את תלמידיה לרווחה חברתית ולהגברת הסולידריות והתמיכה  יוגה כמסורת חיה נתפסת כדרך לבריאות גופנית ורוחנית. כיצד מסייעת לנו היוגה? כשאנו מתרגלים יוגה ההצלחה נובעת מהלימוד כיצד להיות נוכחים בזמן האימון. אנחנו לומדים ליהנות ולכבד את הגוף כפי שהוא במקומו ובמצבו הנוכחי ברגע זה ולא מהמקום בו אנחנו חפצים וחולמים שהוא יהיה. ההצלחה ביוגה נפגמת כשאתה רוצה שהגוף שלך יגיב כפי שפעל כשהיית צעיר, כלומר: כשאתה מנסה לחיות בעבר או כפי שהיית רוצה שהוא יהיה, כלומר: כשאתה מנסה לחיות בעתיד. כשאתה מודע לרגע הנוכחי, אתה לומד לעבור את החיים בלי מאמץ מלאכותי ובלי להציב יעדים לא סבירים לעצמך. כשאתה מתאמן ביוגה בתבונה ובמתינות, אתה מתקדם לכיוון של איזון של גוף, נפש ורוח. זו הדרך להשיג הצלחה בחיינו, עם המשפחה, עם חברים ועם אחרים. הסוד הוא לקבל אנשים כפי שהם, בלא להתעכב על מה היה האיש בעבר ובלי להאיץ בו להיות מה ומי שיכול להיות בעתיד. אין הדבר אומר שאינך מנחה או מדריך, אלא שאתה עושה זאת ללא שימוש בכפיה ובמניפולציות, בדיוק כפי שאתה לומד מאימון היוגה שלך. ה

מחלה כתמרור

מחלה ככל ארוע רפואי בלתי צפוי ורצוי, היא במרכז תרחישי האימה האישייים. יותר אפילו מתוצאותיה, סטטוס החולה מעורר חרדה. היציאה ממה שנתפסת כשגרת הבריאות, אל מצב שיש בו אי וודאות, סבל, כאב, מגבלה, נגיסה בעצמאות ותלות באחר, היא מציאות שכל אדם מבקש להמנע ממנה. ביום-יומיים של וירוס עם כוס תה במיטה, טמונה אולי גם מידה של מנוחה, אך כל שאר המחלות הן נטל על האדם, על קרוביו ועל מערכות הבריאות. מחלות הן חלק ממציאות, למרות השאיפה לחיים בלעדיהן. מחלות מתפתחות עקב מספר רב של גורמים; וירוסים, חיידקים, השפעות תורשתיות, השלכות סביבתיות, רעלנים, נזק גופני ועוד. גם לאורח החיים ולסטרס גורם משמעותי בהיווצרותן. אור ייחודי שמור לגישתה של היוגה הקושרת בין המצב הנפשי והרוחני של האדם לבין מצבו הבריאותי ומצביעה על הקשרים פסיכוסומטיים בתהליכי היוצרותן של בעיות בריאות ומחלות. למרות הנאמר, היכולת להצביע על קשר ישיר בין גורם ספיציפי לבין התפרצותה של מחלה מסויימת הוא מוגבל. הנסיון לעשות זאת הוא תלוי גורם ואזי מסייע  בהחלמה, אך לעיתים קרובות הוא מקור לתסכול ואשמה מיותרים, שאין האדם המתמודד עם מחלה יכול וצריך ליטול

הצעתו של הגורו ההודי, ראמדב, למתמודדים עם סרטן

גורו היוגה ההודי, באבא ראמדב, ממליץ על מסגרת של אימון יוגה, שלטענתו מסייע לחולי סרטן.  באבא ראמדב, הינו מורה היוגה הבולט כיום בהודו ולו תלמידים רבים ברחבי תת היבשת, המשתתפים  בסדנאות היוגה ההמוניות, החינמיות והפתוחות לכל שהוא ומוריו מקיימים. ראמדב הקים בית חולים גדול בסמוך להארידוואר ובו הוא משלב בין רפואה מערבית לבין יוגה ואירוודה. באבא ראמדב הוא דמות מעוררת מחלוקת בהודו, מחד מפיץ את היוגה להמונים ולעניים, לוחם בשחיתות ומטיף לחזרה לערכי המוסר המסורתיים של הודו ומאידך מעורב בפוליטיקה המקומית, בעל נכסים רבים ומחזיק בעמדות שמרניות. האימון המומלץ על ידו לחולי סרטן, מתורגם כלשונו כשרות לציבור, בלא שלמתרגם עמדה כלשהי לגבי תקפותו, נכונותו ובטיחותו. האימון המוצע, מבוסס על תרגילי נשימה - פרניאמה כדלקמן: 1. בהסטריקה (2 עד 5 דקות) 2. קפהלבאטי (15 דקות) 3. באהיה (7 פעמים) 4. אנלומה וילומה (15 דקות) 5. אוגיי (5 פעמים) 6. ברהמרי (11 עד 21 פעמים) 7. אודגיט (11 עד 21 פעמים) 8. פראנאם ג'אפ (5 דקות) בנוסף: 15 דקות של נשימה עמוקה בתנוחת סוואסנה - תנוחת ההרפיה, פעמיים ביום. 15 דקות

כיצד עוזרת היוגה לחולים במחלות לב, סוכרת, שומני דם ויתר לחץ דם לשפר את בריאותם ולחסוך פעולות פולשניות (צינתור/ניתוח מעקפים) מסוכנות וכואבות?

מחלות לב וכלי דם: היצרות עורקים, דום לב, התקף לב, ניתוח מעקפים, צנתור, בעיות מסתמיות, שבץ מוחי.  וגורמי הסיכון הקשורים והמנבאים כגון יתר לחץ דם, סכרת, יתר שומני דם, כולסטרול ldl גבוה וכולסטרול hdl נמוך, מדדי דלקת גבוהים וכו'. המחלות הקרדיו-וסקולאריות השונות, הן חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים. אנו רואים יותר ויותר חולים, יותר ויותר מצונתרים ומטופלים, יותר נוטלי תרופות ואף כי אחוזי התמותה יורדים במתינות עקב שיפורי הרפואה , הרי שחיסון ממשי נגד מחלת/מחלות השפע, אינו נראה באופק. מחלות לב היו כאן תמיד, אך שכיחותן הרבה והתפרצותן בקרב קבוצות אוכלוסיה מגוונות, לרבות צעירים וצעירים מאד, בולטת במיוחד. יהיו ההצלחות הרפואיות אשר יהיו - והן מבורכות, נחוצות ומצילות חיים -  הרי תרופה של ממש, שאיננה סימפטומאטית בלבד, לכאורה אינה בנמצא. שפע מחקרים, ניסויים ועבודות שנערכו לאורך השנים, מוכיחים באופן מובהק את הקשר הקיים בין אורח החיים שלנו לבין הסיכוי למנוע מחלה או להחלים אם כבר חלינו. כל עוד נתייחס אל אורח החיים הקופצני, המהיר, ההישגי, האגרסיבי, התובעני והמתיש - המתקיים בחברה המודרנית כאל הכר