 |
| הרפיה ברוח היוגה יכולה לשפר את מצב הבריאות ואת איכות החיים |
הזרימה של האימון והתרגול, המתחיל בתנועה רציפה ומסתיים בשוואסנה, תנוחת הגוויה - מייצגת את תנועת החיים.
כמו החיים כך גם האימון, כל עוד אנו נושמים הוא קיים.
החיים מלאי עניין, אתגר, מהמורות, יופי, חדווה, הסתגלות, קושי, כאב, השלמה. כך גם האימון. קול החיים מתנגן ברקע הקיום שלנו, יוצר ובורא אותו.
לנו נותר להקשיב, להסתכל, לבחור היכן ומתי להשתלב וממה להימנע ואם נקלענו לצומת, גם איך לצאת ממנה ובשלום.
תנוחת הגוייה, שוואסנה היא פעמים רבות סוף האימון הסדור.
עשינו את המאמץ המרבי שלנו, בצענו את הפעולות הנדרשות וכעת אנו מרפים ומשחררים, נותנים לפירות הפעולה לצמוח כתהליך טבעי. איננו שולטים בהן, בשלב זה גם לא משפיעים עליהן או תלויים בהן. כמו שכחנו, הנחנו ואנו שקטים ושלווים מעצם העשייה, מהחוויה ומהדרך.
האם המוות הוא גם סוף החיים? מבחינה ממשית כן, ומה שמעבר לכך אינני יודע.
מבחינה סמלית, לא.
אם השקענו בחיים (כמו גם באימון), הם לא יימחקו.
אם צרבנו חוויות חיים משמעותיות בתודעתם של אחרים, בין אם "נרשמו על שמנו" ובין אם לאו, אם טפחנו אדוות של נוכחות ממשית ובעלת ערך בעולם בו פעלנו - לא נכחד.
משהו מאתנו יוותר, גם אם ברבות השנים זהותנו הייחודית כמקור לאותו משהו אצל מישהו תטושטש.
האימון ביוגה מחבר אותנו אל חווית החיים ומסייע לחיות אותם בשלמותם ככל האפשר. לצקת בהם את המשמעות הנכונה לנו. לאפשר לכמה שפחות נושאים ועניינים שאינם בעלי חשיבות עבורנו להסיח את הדעת ולהסיטנו מהמרכז של עצמנו. להפחית את העשייה שאין לה ערך ממשי.
יוגים כסוואמי שיבננדה מרישיקש בחרו לעשות זאת באמצעות עבודה תורמת לרווחת חולים ונזקקים, אחרים הותירו הגות, פילוסופיה, אחרים מקומות בלבם של אנשים בהם נגעו.
גם אנחנו נושאים עמנו משהו מאחרים שנגעו בנו בעבר, או נגעו במי שהשפיעו עלינו ואפילו דורות אחורנית. הם נוכחים בנו גם אם איננו יודעים להגדיר זאת ולשייך להם משהו מתכונה, יכולת או אפיון שקיים אצלנו.
המוטיבציה לחיות חיים שיש בהם משמעות היא רחבה ואין-סופית, להיות בטוב ולהשתדל לעשות טוב.
תגובות