דילוג לתוכן הראשי

תרגילי עמידה, הנתיב אל הבסיס

רבים מאיתנו נושאים עימם אי אילו עניינים - מודעים יותר או מודעים פחות, סגורים יותר או סגורים פחות - הקשורים בבית הגידול שלנו, המקום שבו התפתחנו והאנשים שאתם חיינו בילדותנו. אנו מייחסים לאבא, אמא ולמשפחה כולה, בין אם הייתה ובין אם לאו, השפעה רבה על מי שאנו היום, על הצדדים שאנו אוהבים בעצמנו ועל הצדדים שפחות.
היות והסיפור האישי של חיינו מורכב ממנעדים מגוונים של תחושות,חוויות, זיכרונות, ריחות, צבעים וטעמים - שילוב של רשמים חושיים והטבעות פנימיות-רגשיות,אין הוא חד-משמעי. גם אם נדמה ש"כך היה", המסקנות אינן תמיד מוחלטות. לא אחת, מה שנחווה כבהיר ומובן הוא דווקא רב גווני.

כך אנו נעים ומתקיימים בעולם, בין ספקנות לביטחון, בין ידיעה ברורה,לבין סימני שאלה. לעתים נדמה כי אנו עורגים אל התשובה החד-משמעית, אל אותו ארגון ברור, מסודר ומובהק של התרחשויות ואירועים, אל אמיתות מוחלטות ואל פרשנות נוקבת לאירועי החיים. אך ככל שעובר הזמן וניסיון חיים נצבר, כך גם מצע ההבנות רך, גמיש ולא אחת אף בוצי יותר.
כאשר אנו מתבוננים בתוצאה, בראותנו את עצמנו כאנשים מבוגרים ומתפקדים בעולם, קל לנו יותר להעריך ולהוקיר את הבסיס ואת היסודות. האדמה נושאת אותנו ואנו עומדים בצורה זו או אחרת, עם שתי הרגליים על הקרקע. בכל זאת הגענו וייתכן שאף טוב לאותו המקום המאפשר לנו לעצור, לנוח ולהסתכל.

ההכנה לתרגילי העמידה ביוגה מתחילה מכפות הרגליים הנפרסות במלואן על הקרקע. האצבעות מרווחות, מתוחות וכף הרגל כולה, מן העקב ועד כריות האצבעות, משתרשת בעצמה נינוחה. משקל הגוף מונח באופן שווה ומאוזן ככל האפשר על פני כף הרגל, אנו מחפשים כל העת את מרחב האיזון, תיקון לפה, הטיה לשם. כפות הרגליים מקבילות, לעתים צמודות ולעתים רחוקות מעט זו מזו כרוחב האגן, אך ההטיה היא מעט פנימה, לכיוון מרכז הגוף, ליבו של האיזון. תהא ההטיה המתבקשת אשר תהא, נשתדל להקפיד על כף הרגל נטועה היטב, מבוססת.
הבסיס ממנו צמחנו משפיע עמוקות על המשך תנועת הגדילה וההתרחבות. תפקיד מרכזי וחשוב שלנו הוא לעצב, לחזק ולתחזק אותו. לשמור עליו כל העת.   
 תחושת בסיס חזקה, העוברת דרך התנסות גופנית מתמשכת, תומכת ומחזקת חוויה רגשית יציבה מעט פחות. השקפתנו בעניין רגישויות העבר, קשרים לא מושלמים ויחסים בלתי הרמוניים עם הדמויות המרכזיות שבחיינו, היא חומר גלם אותו אנו פוגשים ומעבדים בנקודות שונות על ציר הזמן.
אימון גופני מודע שראשיתו בעיגון, ביסוס וביצור היציבות, יכול לסייע ולתרום.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.