דילוג לתוכן הראשי

מחלה כתמרור

מחלה ככל ארוע רפואי בלתי צפוי ורצוי, היא במרכז תרחישי האימה האישייים. יותר אפילו מתוצאותיה, סטטוס החולה מעורר חרדה. היציאה ממה שנתפסת כשגרת הבריאות, אל מצב שיש בו אי וודאות, סבל, כאב, מגבלה, נגיסה בעצמאות ותלות באחר, היא מציאות שכל אדם מבקש להמנע ממנה.
ביום-יומיים של וירוס עם כוס תה במיטה, טמונה אולי גם מידה של מנוחה, אך כל שאר המחלות הן נטל על האדם, על קרוביו ועל מערכות הבריאות.
מחלות הן חלק ממציאות, למרות השאיפה לחיים בלעדיהן.

מחלות מתפתחות עקב מספר רב של גורמים; וירוסים, חיידקים, השפעות תורשתיות, השלכות סביבתיות, רעלנים, נזק גופני ועוד. גם לאורח החיים ולסטרס גורם משמעותי בהיווצרותן.
אור ייחודי שמור לגישתה של היוגה הקושרת בין המצב הנפשי והרוחני של האדם לבין מצבו הבריאותי ומצביעה על הקשרים פסיכוסומטיים בתהליכי היוצרותן של בעיות בריאות ומחלות.
למרות הנאמר, היכולת להצביע על קשר ישיר בין גורם ספיציפי לבין התפרצותה של מחלה מסויימת הוא מוגבל. הנסיון לעשות זאת הוא תלוי גורם ואזי מסייע  בהחלמה, אך לעיתים קרובות הוא מקור לתסכול ואשמה מיותרים, שאין האדם המתמודד עם מחלה יכול וצריך ליטול על עצמו.
ברוב הפעמים קשה לאמר "זה" התרחש בגלל "זה".
לא אחת קשה להצביע על גורם ראשי אחד ויחיד.
הגישה המקדמת והיעילה ביותר, במצבים רבים, היא קבלת הדברים כפי שהם, כשהחיפושים אחרי "משהו" אינם מעלים גורם שאחריותו הישירה מוכחת.
פעמים רבות ואחרי שהאדם יודע שהוא ממצה את אפשרויות הריפוי המגוונות, ההרפיה אל תוך מצב המחלה והניסיון לחיות עימה בדו-קיום, היא כל מה שניתן לעשות.
הרפיה, קבלה ושחרור.

ברם, גישת היוגה להחלמה - מציעה אתגר אמיתי למתמודדים.
בלב האתגר - מצוי החיפוש הפנימי, סביב מספר מעגלים ומוקדים.
היות ומחלות הן בלתי נמנעות, אף כי לחלוטין לא מוזמנות או רצויות, ראוי להתייחס אליהן כאל מנחות, מורות הבאות להגיד ולספר משהו לחולה.
 זאת כמובן מבלי לשגות בהלקאות עצמיות נוסח "הבאתי זאת על עצמי" וכו'.
 במקום אשמה, אפשר אולי: למידה, השתלמות, התפתחות.

לצד ההתמודדות הגופנית שהיא מוגבלת מטבעה, המרחב הפנימי מציע שדה רחב של אפשרויות.
הייאוש נעשה אז הרבה יותר נוח, משמעות מתגבשת ומתהווה ועימה גם איכות חיים ולעיתים אף ריפוי נפשי ורוחני, שמסייע ונותן אותותיו גם ברמת הגוף.

ליוגה גישה ותפיסת חיים בהירה. התפרצותה של מחלה נבחנת לאורה של תפיסה זו.
המיקוד בגישה היוגית הינו בתהליך ובמיצוי הפוטנציאל האנושי להתפתחות.
ברוחה המדעית והיישומית של היוגה, המעוגנת היטב בשנות מחקר, התנסות ולימוד שהתפתחו בהשראת הבהדווגיטה ,היוגה סוטרות של פטאנג'לי וכתבים נוספים,  התוצאות אינן העיקר ואינן תמיד בשליטה. אין לאדם  בטחון שמעשיו יובילו להישג הרצוי. הדרמה הגדולה של ההתהוות, מצויה בתהליכים הפנימיים; ריגשיים, תודעתיים, ותפיסתיים.
הזמנה ברוח זו ניתנת לאדם המתמודד עם מחלה.
המחלה הלא רצויה היא תמרור המזמין אותנו לעצור ולהסתכל.



המסד לחיים טובים קשור, לפי היוגה, באיכות שאנו מביאים למילוי המחויבויות שלנו.
המחויבות החשובה ביותר של האדם היא כלפי עצמו. אחר-כך באים כל השאר, בסדר הירארכי: משפחה, עבודה, חברים ושאר העולם. בדיוק כמו סרטוני הבטיחות של חברות התעופה, במקרה של ירידת לחץ אוויר במטוס לובש קודם ההורה את מסיכת החמצן ואחר כך מלביש את ילדו. מבוגר נטול אנרגיה, אינו יכול לסייע לאחרים.
אולם, לעיתים קרובות, סדר זה משתבש.

המחלה היא הזדמנות לחדול לחיות מתוך אנרציה כפויה ולהתחיל ולקיים את המחויבות הבסיסית והראשונית, של אדם כלפי עצמו. לעיתים ישנה הזנחה של העצמי וויתור על מימושם של רכיבים רבים מתוך הדרך האישית.
הדבר מתבטא באורח חיים הרסני, כזה שאינו משאיר זמן למנוחה, רגיעה, אכילה בריאה, פעילות גופנית מתונה, בילוי זמן עם משפחה וחברים, תחביבים, לימוד והתפתחות.

יסוד הכרחי לחיים משמעותיים הינו לפי היוגה: היכולת להבחין בין העיקר לתפל, בין החשוב לבלתי חשוב, בין ההכרחי לשאינו כזה. יכולת הידיעה וההבחנה לא אחת משובשת והחומרי, היצרי, החושי הופך להיות מרכז החיים. אי הידיעה ואי ההבחנה (בחלק מהכתבים היוגיים הדבר מכונה: בורות), המקשה עלינו את ראיית הדברים כפי שהם, היא מקור לסבל. כך גם ההצמדות למה שנחשב בעינינו כסדרי עולם ולנכסים האישיים המשמעותיים; ממון, מעמד, תדמית, רכוש וכו'. זאת למרות שברגעים החשובים של החיים, מקור העוצמה הממשי שלנו אינו מצוי בהם אלא במידת החוסן, היצירתיות, העוצמה הפנימית, האומץ, טוב לבנו שגורם לאנשים לאהוב ולתמוך בנו וכו'.
זאת, בלי לזלזל בצורך בקיום חומרי בסיסי.
גורמי סבל ומכאובים נוספים המוזכרים ביוגה ומאפשרים התבוננות עצמית כנה לאורם: תפיסת העצמי (אגו מנופח), התנגדות לשינוי, אי היכולת לקבל ולשאת קושי (רדיפה אחרי המענג וסלידה ממה שאינו) ועוד.

המחלה מעניקה מבחינות מסויימות פסק זמן ומכוונת להתבוננות על אורח החיים, על הגישה לחיים, על תפיסת החיים. המחלה היא תמרור, היא מחסום, היא מעצור.
כיצד אני חי וכיצד נכון לי לחיות? מה חשוב בעיני? האם אני מממש את עצמי? כיצד נראות מערכות היחסים שלי עם עצמי ועם אחרים? מהן הרגשות שלי?  מהי פילוסופיית החיים שלי? במה אני מאמין? היכן אני רוצה להיות? היכן אני שם את הדגש? מה באמת חשוב לי? האם אני נח מספיק? מהי איכות המזון הבא אל פי? האם טוב לי?.

היוגה מציעה גישה ברורה, שיש בה התאמה לשונות הקיימת בין בני האדם ומכוונת להבנה עמוקה של המציאות ושל הצרכים הייחודיים של כל אחת ואחד.
אין היא מגישה רצפטים סדורים רבים, אלא מכוונת בעיקרה לתהליך, זאת בסיוע טכניקות מגוונות.
תפיסת המחלה, הכאב והסבל לאור היוגה, הם כשל אבני דרך לאורך המסע האישי של האדם, וזאת מבלי לגרוע מחשיבותם של אמצעי ההקלה הרפואיים השונים.
ההחלמה אינה תלויה בביצועו של תרגיל זה או אחר,אלא בראש ובראשונה, בשינוי הגישה לחיים. שינוי גישה שיכול לסייע להתמודדות, להקל מהסבל ובמקרים מסויימים להיות גורם מכריע בריפוי.
היוגה מזמינה את האדם לחולל שינוי מהפכני בחייו - לעצב דרך וגישה, להשתחרר מהמזיק ולאמץ את המועיל.
זאת בשונה ממטרתה של הרפואה המודרנית, להשיב את האדם אל  הנקודה בה היה ערב פרוץ מחלתו.
שבועיים אחרי הניתוח הוא היה כבר בעבודה...הצלחת הריפוי  היא השיבה אל אותה שגרת חיים, שבצילה התפתחה המחלה. אולם כמידת הסיכון הקיומי, כך ייתכן והשינויים שיש לאמץ באורח החיים הם משמעותיים יותר.

ראיית המחלה כארוע ברמת החומר בלבד - גוף, רקמות, חיידקים וכו'  - מעקרת את שאר ההיבטים העשויים להיות קשורים בהתפתחותה.
בכך, טמון פספוס רב העשוי לפגום בסיכויי החלמתו של החולה.
גישה אינטגרטיבית המשלבת את המיטב שיש לרפואה המודרנית להציע עם מחוייבות אישית גבוהה להתבוננות כנה למטרת שינוי, משפרת משמעותית את איכות חייהם של המתמודדים עם מחלה ואת מצב בריאותם. 

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה