דילוג לתוכן הראשי

יוגה במערכת החינוך - הדרכת מורים ומנהלים

בעולם מרובה הגירויים ועתיר הפעולה בו אנו חיים, רגיעה, איזון ומיקוד הם צורך השעה.

לדרך היוגה, שמקורה בתת-היבשת ההודית, יכולת אמתית לסייע בשיפור המיקוד והריכוז.
ריכוז ומיקוד נחוצים לנו לא רק בכדי ללמוד ולרכוש מיומנויות אינטלקטואליות, אלא אף ואולי גם בעיקר בכדי שנוכל לתפקד כהלכה, מתוך שקט ושליטה עצמית.

היכולת להישאר מאוזנים, למרות שהנסיבות עשויות להיות לא אחת מעוררות, מרגשות, מסעירות, מכעיסות או לא הוגנות לפי הבנתנו - היא מסוגלות הכרחית והמפתח לקיום סביר במסגרות האישיות, המשפחתיות, החברתיות והחינוכיות.

למעשה, רובנו מכירים את החוקים ואת התאוריות והדרישות מאתנו מתנגנות בראש כל הזמן, אולם מיד כשנדלק גפרור שמפעיל אותנו ומצליח להסעיר, אנחנו מאבדים את הראש, יוצאים מהכלים וכך מתחיל מעגל של תגובה ותגובה שכנגד, שקשה אחר-כך לעצרו.
מההיבט של מיתון תוקפנות ואלימות, ריכוז הוא היכולת להטמיע וברגע האמת להיזכר ולהיות מנותבים ע"י מה שמועיל לנו, במקום לתת לנסיבות, המתרחשות כל העת, להוציא אותנו מהאיזון.
אולם כשאנו פועלים מתוך ריכוז, קל לנו יותר לתפקד, החיים מלחיצים פחות והתוצאות ממוקדות ותואמות הרבה יותר.

את התוצאות של העדר ריכוז ויציאה ממיקוד אנחנו חשים בכל מרחבי החיים. להעדר ריכוז ומיקוד ביטוי רגשי, התנהגותי ותפקודי; סערות נפש, גלים של מחשבות טורדניות, כעס והלקאה עצמיים, שיקול דעת לקוי, צמצום הפוטנציאל האישי והימנעות מצמיחה ומהתפתחות מקצועית ואינטלקטואלית, מערכות יחסים בעייתיות, קשיים בתקשורת עם הסביבה ועוד.
אבל כיצד משיגים את הריכוז הנכסף הזה?
ההנחה המקובלת היא שקושי בריכוז קשור להיבטים גופניים ואורגניים, הצומחים על רקע הקשרים סביבתיים, אישיותיים ופסיכולוגיים.

היוגה, כתרפיית גוף-נפש מציעה מתודולוגיה מדעית מבוססת לסיוע ולפיתוח יכולת הריכוז - שהשפעתה רב תחומית.

הדרך היוגית להשגת ריכוז מתחילה מלימוד טכניקות ייעודיות, שפותחו במכון ליוגה במומביי, הודו , העוסק בכך מזה שנים רבות - והמיושמות בהדרכה פרטנית וקבוצתית לילדים, נוער ומבוגרים ובתכניות מערכתיות המשולבות במערכות החינוך (הדרכת מורים ומנהלים).

ברמת הפרטנית והקבוצתית ניתן הדגש על לימוד ותרגול תנוחות גופניות המשולבות עם נשימה בקצבים משתנים. התנוחות המיוחדות מחולקות לארבע, בהתאם לארבעת נתיבי הנשימה: שאיפה, עצירת נשימה אחרי שאיפה, נשיפה ועצירת נשימה אחרי נשיפה. התנועה והנשימה מסונכרנות באופן יזום למטרות הטיפוליות.
נלמדות טכניקות של התניה (Conditioning) ובקרה עצמית (Reflection). נרכשת ומוטמעת גישת היוגה לחיים, שבמרכזה: אי-אלימות, פעולה ממוקדת תהליך, הכלת מגבלות העצמי והאחר, התווית מודל היררכי של המחויבויות האישיות וכו'. כמו כן מתורגלות ונחוות טכניקות של הרפיה והרגעה.

ברמה המערכתית נלמדות טכניקות מעשיות  ליישום בחלל העבודה (בכיתה!  לא באולם היוגה). הטכניקות הנלמדות מעודדות השגת ריכוז ומיקוד ומטרתן ליצור מוכנות ממוקדת תכלית.
למורים המשתתפים בתכנית מוצע להוסיף יוגה לעבודתם בשילוב טכניקות פשוטות  המיושמות בחלל הכיתה. גם כאן נעשה שימוש בשיטות של Conditioning (עיגון מסגרת-תכלית-תפקיד) ומודגמות כמה מן הטכניקות הנלמדות ברמת הפרט.

המשתתפים נחשפים אל הגישה היישומית של היוגה לחיים, מתוך כוונה להעצים ולהרחיב את המרחב הפנימי-האישי, המוביל בהמשך לתפקוד מדויק ונקי יותר.
לימוד יוגה למטרת שיפור הריכוז, אינו לימוד תאורטי, אף כי הלימוד התאורטי הכרחי לצורך הטמעת היישום - ומחייב רציפות, רצינות והתמדה.

יוגה הנה גישה חינוכית, חווייתית ואפקטיבי הפועלת ברצף ובזרימה ומשולבת בחיים הממשיים ואינה שיעור  בודד שלאחריו הכל שב לקדמותו . לב היוגה הנו הניסיון להשיג שינוי פנימי ארוך טווח שתועלותיו רב ממדיות; גופניות, נפשיות ורוחניות.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה