דילוג לתוכן הראשי

קרמה לבנה, קרמה שחורה ומה שביניהן


היוגים מעניקים משמעות רבה לפעולה, לאיכותה ולמניעיה, זאת מתוך ההבנה
שאף פעולה אינה הולכת לאיבוד ושיש לכל מה שעשינו השלכה על העתיד.
הסיבה לכך הנה ההשפעה שיש לפעולה - במחשבה, בדיבור ובמעשה - על האישיות שלנו.

היות וקשה לעתים להגדיר "טוב" ו"רע" מציעה היוגה את מודל הפעולה שאינה לבנה ואינה שחורה.
פעולות לבנות הן כל הפעולות המוגדרות "טובות", ופעולות שחורות הן כל הפעולות המוגדרות "רעות".
באינטואיציה בסיסית אפשר מיד לשייך אי אלו מעשים לתוך אחת ההגדרות, אולם בלב השיוך ניצב לפי גישת היוגה: המניע.
מדוע נהגתי כך?

אם עשיתי טוב כדי ליהנות מרווח, תשומת לב, מחיאות כפיים ותגמול, הרי לא עשיתי טוב לאחר כי אם לעצמי, לא הייתה לי שום כוונה להיטיב כי אם להרוויח, גם אם עטפתי את הפעולה בנייר הצלופן המתאים. ייתכן גם שלא לקחתי את כל המשמעויות של מעשיי בחשבון, פעלתי באופן פחות שקול ואולי אף הזקתי יותר מאשר הועלתי.
לא אחת תורמים ופעילים מבקשים לסייע לזולת כדי לזכות בהערכה, בפרסום ובמעמד. חברות עסקיות כבר יודעות שתרומה לקהילה משפרת את תדמיתן, את מעמדן ומכאן שאת רווחיותן.
לעתים מעשה הנחשב כטוב נועד לרצות, להשביע רצונו של אחר, בלי שלעושה הפעולה יש חיבור או הבנה עמוקה בנוגע לחשיבותו והוא פועל רק כדי ליהנות מפרות המעשה, בחומר או ביחס, מה שמוליד כמעט תמיד אכזבה עמוקה.

אם עשיתי רע כדי לפגוע ולהזיק הרי שאתייסר מכך ואישיותי תוטבע בזיכרון ובחוויה
של הנזק המכוון שחוללתי.
אך גם אם עשיתי "רע", ייתכן שלא התכוונתי להזיק, אלא רק לעשות את מה שאני מבין שהוא הדבר שאני צריך לעשות (לא בכדי מלמדים היוגים אתיקה להתנהלות עם אחרים, כזו שעוזרת לעשות סדר פנימי ולהציב גבולות לעצמנו).
אב הדורש מבנו שיעשה את שיעורי הבית ומעיר לו אם לא עשה כן, אינו עושה מעשה רע, כי אם ממלא את תפקידו גם אם ילדו רוטן וכאשר המניע הוא כזה התואם את מחויבותו כאבא הרי שמעשה זה לא יטביע כל רושם, או "ייצור קארמה".
כאשר הפעולה אינה לבנה ואינה שחורה, נטולת זיקה לפרותיה ומתבצעת מתוך בהירות וחיבור אל התפקיד והמחויבות, אין כתוצאה ממנה כל זיכרון המוטבע בתודעתו של המבצע והוא מסיים אותה בלי להיות מושפע.

היוגים מציעים להתנתק מהרצון להרוויח וליהנות מפרות הפעולה ולפעול בהתאם למה שאדם סבור ומבין בכנות שנכון עבורו לעשות, בהתחשב במצבו הקיים, באחריות ובמחויבות שנטל על עצמו ובתפקידו ברגע נתון.
פעולות שאינן שחורות ואינן לבנות הנן ניטרליות מעצם היותן נטולות מניע מלבד ההבנה שיש לבצען. הן ביטוי למעשה הנכון, כזה המביא לשחרור מלא של מי שצובר בחייו עוד ועוד מהן.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.