דילוג לתוכן הראשי

מבעד למה שמתחשק

מאת ד"ר גיידבה יוגנדרה

ד"ר גאיידב יוגנדרה: "השתוקקויות הן מקור הבעיות שלנו".

רבות נאמר על השתוקקויות כמקור הבעיות שלנו.
השתוקקויות פוגעות בבהירות שלנו וגורמות לנו לפעול באופן שגוי ומוטעה.
ויתור על השתוקקויות אפילו בשלב מאוחר בחיים, מביא את כל הטוב שהוא יכול להעניק לנו.

אם אנו יכולים לדמיין ישות דוגמת אלוהים (שאינו נחשב ביוגה כבורא והורס כי אם כנשמה מושלמת, שהגיעה להגשמה רוחנית, כזו שאינה נגועה בחולשות אנוש. הוויה מושלמת המשמשת כדוגמא לתכונות אותן מבקש היוגי לקיים בעצמו - המתרגם) – הרי שהוא נטול השתוקקויות.
הוא נחשב כמי שנמצא, מתבונן, אבל ללא השתוקקויות.
אנו איננו יכולים להגיע למצב זה. במוקדם או במאוחר אנו מגיעים לנקודה בה מתעוררים בנו רעיונות ואנו פועלים, דבר הגורם לכאב. תכונה אנושית זו נלמדת ע"י היוגים.
נטייה זו לעשייה ופעולה היא מולדת, אינהרנטית. כל החיים אנחנו רצים לפה ולשם. כשאנו נשאלים, לשם מה? איננו יודעים, אבל אנחנו פעילים.

ישנו סיפור על קבוצת חיילים הצועדת במשך ארבע שעות ואינה מוצאת דבר. המפקד פונה לאחד הכפריים ומבקש ממנו שיכוון אותו והוא משיב: עוד קצת קדימה. הם ממשיכים לצעוד במשך עוד ארבע שעות. שוב פונה המפקד לאדם אותו הם פוגשים בדרך ושוב הוא מקבל תשובה: עוד מעט ותגיעו למחוז חפצכם. המפקד פונה לחייליו העייפים ואומר להם בעגה הצבאית: ברכותיי, אנו מחזיקים מעמד. זה דבר חשוב בצבא, בקרב. לא הלכנו לאיבוד, לא נשברנו, אנחנו עדיין מחזיקים מעמד.

כל היום הם צועדים ועדיין המסע ממשיך. זהו מצבנו. אנו אינטליגנטיים, חושבים, מתכננים, מארגנים, מנסים אבל בסופו של דבר אנו מנסים שוב. איננו יכולים להגיד שהשגנו משהו.
המכשול הוא הקומפלקס האישיותי שלנו (המיינד – המתרגם) ואם האישיות שלנו היא לגמרי נדיפה היא עשויה לחולל קשיים.

אנו חייבים להיות עסוקים באיזו תכלית, באיזה משמעות.
היוגי האידיאלי הינו נטול השתוקקויות ויעדים, אלא רק נוכח ומתבונן, מודע כל הזמן.
האירועים ימשיכו להתרחש, דברים יקרו, אך הוא אינו בוחר תחום או העדפה, אינו שואף לדבר, הוא כמו צופה, משקיף.
אתה על החוף, מתבונן בים ובגלים המתקרבים אליך יותר ויותר, אך אתה יכול להישאר במקומך כל היום, כל הלילה.
הים ימשיך להראות מפחיד ומאיים בכל פעם שתתבונן בו, אך יש לו את הגבולות שלו.
העולם החומרי החיצוני מחולל דברים רבים ומעורר בנו חרדה, אך בסופו של דבר הוא נותר היכן שהיה.
שינויים קטנים מתחוללים, אך אם נבין שאלו שינויים קטנים, נוכל להיות רגועים יותר.
בית נבנה ונהרס, דברים מסוג זה מתרחשים. אך אנו נצמדים והדבר יכול להפריע לנו. הפחד הבא שלי הוא מה שיקרה לי או למה ששלי. איננו יכולים לחשוב על משהו אחר מלבד על עצמי ועל מה שיש לי. מי שמבקש להיות במצב אחר, מציב את ההתבוננות כמטרתו, כעמדה בה הוא בוחר להתקיים.
רק צפה בשינוי, בעולם כפי שהוא ממשיך ומתקיים. זהו מצב רצוי.
אתה מבחין בשינויים ואתה מודע לכך שהם מתרחשים כל הזמן, שאין להם סוף.
אם אתה בהלך רוח מסוים, או במצב כלשהו והוא אינו כה נפלא, גם זה ישתנה ויחלוף.
השאיפה הינה: העמקת ההבנה בדבר אופייה של המציאות ולפיכך הימנעות מסוימת מהתחברות יתרה עם האובייקט כמו גם עם כל ההשתנות שהיא חלק ממנו, מלהיות מוטרד במיוחד כמו גם שמח עד לב השמיים.

(* תקציר של הרצאה במומביי, תורגם בהרשאת היוגה אינסטיטיוט ע"י ט.ר)



תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.