דילוג לתוכן הראשי

מוקשה - השחרור היוגי והדרך אליה

מהן המוטיבציות המרכזיות בחיינו ועל מי מהן במיוחד אנו צריכים לפי התפיסה היוגית לשים את הדגש?


ד"ר ג'איידבה יוגנדרה:
המשמעות היא ללכת מ, לשחרר, לעזוב.
היעד הסופי של יוגה זה מוקטי, הקלה. עד שמישהו הגיע לסוף מעגל חייו הוא מחכה לשחרור. שם
במצב הזה אדם יכול לוותר על גופו ולהישאר חופשי. מילה מעניינת אך ללא ספק מורכבת כי הגוף לא יכול להיעזב סתם כך. בדרך כלל הוא נשרך.

הנסג'י יוגנדרה:
אנחנו מדברים על פורושטראס, מוטיבציות, פעילויות שאדם אמור לעשות במהלך יומו ובחייו.
דהרמה – מחויבויות.
ארטה – להתפרנס, לשרוד חומרית, לסמוך על עצמך ולהיות פחות תלוי באחרים. כולנו צריכים ללמוד להיות תלויים בעצמנו.
קאמה – תיעול ריגשי, הכוונת רגשות.
והרביעי - מוקשה.
מוקטי, שחרור. השאלה שחרור ממה? שחרור מכעס וסבל,  שחרור מבעיות. חשוב להבין לעומק ש
כאב, בעיות וסבל הם מהעולם החומרי, מהאופן  בו אנו נקשרים, נצמדים ומושפעים מהחומר.
אנחנו עצמנו עשויים מחומר כך שאי אפשר לחלוטין להתעלם להשתחרר ולהישמר מההיבטים החומריים של הקיום. אבל אם יש לנו הבנה לגבי המקום של החומר, המוגבלות שלו ואיך אנחנו מצליחים לא להיגרר לסבל וכאב מהחומר, אזי ההבנה הזו נחוצה ומועילה לנו מאד.

לשם כך אנו חייבים להשקיע איזושהי מחשבה, עבודה, עשייה. אנו צריכים לפעול כדי להגיע לכך ולא רק לדבר ולקרוא על כך.

מה שמוצע ביוגה הוא שאדם יישב בשקט כל יום קצת זמן ויחשוב, יבדוק, יבחן, יערער על המוסכמות של העולם החומרי, אנליזה על מאפייני ומגבלות העולם החומרי ועל איך אדם צריך לחיות.
 לבד אך ביחד, נפרד אך מחובר, מנותק אבל עדיין חלק מהעולם.  חי ופועל בעולם אך לא שייך לעולם.
לחיות את חיינו ככה.

אתה חיי לשבת, לחשוב לנתח ולנסות להבין את החיים שלך ואת החיים מסביבך. זו עשייה . שב בשקט הייה עם עצמך וראה מדוע כואב מדוע מתעוררות בעיות. וננסה להשיב  על כך לעצמנו.
שנית , היה קצת פחות אנוכי. כי אנוכיות קשורה בעולם החומרי. אז השלב הראשון בלנסות ולהבין את העולם החומרי זה להיות פחות אנוכי.
חשוב על אחרים, עשה מה שאתה יכול בשביל אחרים. היה מנותק מעט מהעולם החומרי .

פעילויות אלו צריכות להיות חלק משגרת היום שלנו.
האם אנחנו מבלים קצת זמן בשקט עם עצמנו? האם אנחנו חושבים מה אנו יכולים לעשות בשביל אחרים? כיצד אנו יכולים להיות מועילים עבור אחרים? כי לעשות למען עצמך, למען המשפחה שלך, הפרנסה והעבודה שלך, את זה כולם עושים. אבל בעבור משהו שאיננו שלך מה גם שאין באמת משהו "שלך" שהרי לכל דבר החוקים שלו וכל אחד הולך ופועל לפי הזמן והמרחב שלו.


חשוב שנפתח מחשבה כזו.

(היוגה אינסטיטיוט מומביי, 4.6.2015)

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.