דילוג לתוכן הראשי

יוגה ורווחה חברית


שאלתי ידיד שפגשתי במהלך טיול על חוף ג'והו: האם אתה מתרגל יוגה? האם ההורים שלך תרגלו ולימדו אותך? והוא השיב: "אנשים עניים אינם יכולים לחשוב על יוגה. אין להם זמן. הם צריכים לעבוד."

האם היוגה אפשרית רק לבעלי עניין אינטלקטואלי, ממון וזמן, לצעירים בריאים, גמישים ועשירים?
המעמיק בלימוד יישומי של יוגה אינו יכול שלא להבחין בנטייתה האנושית הרחבה, החובקת כל, ואף כתבי היוגה הקלאסיים מדגישים במפורש היבטים שוויוניים והומאניים.
הבהגווד גיטא (1) , שהיא מהטקסטים היוגים המכוננים והמשמעותיים, מציעה מתווה לאימון יוגה שבליבו עשייה פעילה ומחייבת בעולם הרגיל וזאת ללא ציפייה לפירות הפעולה ומגדירה את מי שפועל ברוח זו כנעלה יותר מזה המבלה את זמנו בלימוד עיוני ובמדיטציה (ומן הסתם אף בביצוע שאר טכניקות היוגה).
בכך מגדירה וממצבת הבהגווד גיטא את היוגה כתרבות סוציאלית, המתאימה עצמה לצרכיו ולעולמו של האדם הפשוט, היכול להגיע למימוש אישיותי ורוחני בעודו נושא בנטל שגרת היום רוח זו מעניקה השראה לאימון הפיסי ביוגה, שמתמחה בהעצמתו ובעידודו של כל אדם בלא כל הבדל (2).

היוגה הינה מצע למציאת משמעות ולעיצובה של תחושת חופש במסגרת מציאות מופחתת בחירה (3) , זאת לנוכח תפיסתה את הפעולה היומיומית הרגילה, כמרחב ההגשמה האישי וכביטוי להתמסרות ולאמונה בעצמי, במשפחה, בחברה ובעולם.
ידיעת היוגה ותרגולה הינה האמצעי לשחרור אישי.
בליבה פעולה ללא זיקה לתוצאות, אי-הצמדות, אתיקה יומיומית, התמסרות ומסירות, אורח חיים מתון ועוד אשר מקלים את מסע החיים ומעניקים שקט נפשי.
טכניקת האימון ביוגה היא נגישה, פשוטה ונוחה ליישום. אין היא מצריכה ציוד מסובך, ממון, מקום ייעודי ואפילו לא זמן ארוך ובכך היא יכולה לסייע לכל מי שמאמץ אותה להשיג איזון פנימי ונוחות פיסית.

האימון הגופני ביוגה מפתח רגישות כלפי האחר, באמצעות מפגש מקביל של המתרגל עם עצמו.
בכך מתרחבת תחושת שותפות הגורל האנושית, ההבנה בדבר הדמיון הרב הקיים בין כולנו כיצורים חיים והטמעת הצורך לעשות טוב לאחר, בדיוק כמו שאנו מבקשים טוב לעצמנו.
יכולתה המוכחת של היוגה לשפר את ההרגשה, להטעין באנרגיה ולעיתים אף לחולל שינוי, מחייבת את הפיכתה לנגישה במיוחד בעבור כל מי שזקוק לה. היא מוכרחה להתקיים במקומות הרגישים והקשים ביותר והיא חייבת להיות חלק מעולמם של אנשים שעד כה לא התעניינו בה או שסברו שאינה מיועדת להם, שהרי ככל שאתגרי החיים מורכבים יותר, כך גובר הצורך בשילוב יוגה בהם.
אין כל סיבה והצדקה שיוקמו מחיצות בין יוגה לבין אנשים, משום שהיא נכס השייך לעולם כולו.

(1) הבהגווד גיטא, שיח הדרכה המתקיים בשדה הקרב בין המצביא ארג'ונה לבין קרישנה בדמות נהג מרכבתו, נערכה

ע"י ויאסה ככל הנראה מעט לפני שנת האפס ומהווה חלק )אינטגראלי, לפי התפיסה הרווחת( מהאפוס ההודי
הקדום, המהבהראטה.
(2) בנוסף לרוח היצירה שהיא לב עוצמתה, משובצים במהלכה ציטוטים לדוגמא המרמזים על רוח שיוונית.
ב.ג 5.18 : "המלומדים הם אשר יראו בדרך שווה ברהמין מלומד ומחונך, פרה, פיל, כלב וכן את אשר אוכל כלבים".
ב.ג 6.29 : "מי אשר מקושר ביוגה רואה את העצמי כנטוע בישויות כולן, ואת הישויות כולן כנמצאות בעצמי. הוא
יראה שוויון בכל, בכל זמן ובכל מקום" (תרגום מסנסקריט של ד"ר איתמר תאודור מתוך סיפרו, הבהגווד גיטא,
הוצאת כרמל 2002 , ירושלים).
(3) Duck-joo Kwak, Hye-chong Han (Korea), The issue of Determinism and Freedom as an Existential Question: A case in the
Bhagvad Gita, Philosophy East & West Volume 63, 01.2013. University of Hawaii Press, USA

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.