דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2015

סדרי עדיפויות, היררכיה של מחויבויות

מהם סדרי העדיפויות שלך וכיצד לפעול כדי שהלב, הראש והידיים יהיו תמיד במקום הנכון? ביוגה סוגיית התפקיד האישי ומימוש המחויבויות הנגזרות ממנו היא מבחינות רבות לב ליבו של האימון. תפקיד (Duty) הוא מה שבחרנו מבעוד מועד לעשות בחיינו כמו גם מחויבויות שהושטו עלינו מכורח נסיבות החיים אך אנו לא בחרנו להיפרע מהן מבעוד מועד. תפקיד הוא נגזרת של המצב האישי (משפחה, בן/בת זוג, ילדים וכדומה), של הבחירה בעיסוק או בזהות או בדרך מסוימת (או בהסכמה לקבל או לדחות את מה שאנו חשים ויודעים שנולדנו אליו)  ושל הבחירה העיסוקית/המקצועית. כל אחת מהבחירות הללו קשורה בהכנה, בהכשרה, בין אם מערכתית ובין אם בבית הספר של החיים. לעתים, התפקיד הוא תוצאה או השלכה של בחירה שעשינו או פעולה שפעלנו וכעת נותרנו עם המשמעויות והמחויבויות. היוגים מלמדים שהתפקיד מחזיק, משמר ומעצב את הוויית הקיום שלנו כמו גם את המארג הקהילתי והחברתי. אם נעשה את חלקנו הכי טוב שאנו יכולים אבל תמיד ונעשה ובלי להסתכל במה שאחרים עושים או לא עושים יהיה לנו קל יותר לחיות וגם החברה כמכלול תתפקד טוב יותר. התפקיד מחבר ומייצב את החיים ולפי היוגים

שחרור - מוקשה

תקציר שיחתם של ד"ר גאידבה  והנסג'י יוגנדרה     את המושג הזה יכולים להבין רק תלמידים מנוסים, אחרים יכולים לקרוא עליו. כשהתודעה הרגילה נרגעת החושים אינם כה חדים. גם כשאתה באמצע העולם אינך שומע, או רואה או נוגע. זהו השלב שהקומפלקס האישיותי נסוג. זה מתרחש לעתים בחיינו כשגם כשאנחנו נמצאים, רואים ושומעים, אזי המיקוד ותשומת הלב אינם בעולם וזה גם מה שאנו מדווחים לאחרים אודות העמדה שלנו. מצב זה הנו נדיר. במקרה זה, השחרור מתקיים תוך מודעות והאדם אינו מוטרד מאף דבר אחר, אלא חווה סוג של התעוררות פנימית; מודעות לקומפלקס האישיותי, לתודעה למהות – תוך היוותרות במצב זה. מצב זה הוא ללא כאב, ספק או סבל. זוהי אחת מטכניקות תודעת העל היוגית, המובילה לאי התייחסות לעולם החיצוני. אנו יודעים זאת כשאנחנו חווים זאת. קשה להבין את ההוויה הזו במסגרתה הקומפלקס האישיותי אינו קיים ואין שום עניין בעולם החומרי. שאלה: האין התקדמות חומרים נחוצה, הרי בלעדי איננו יכולים לשרוד? תשובה: התקדמות חומרית הנה עבור אדם פשוט: אוכל, מחסה, מים. אבל איננו  מסתפקים בכך ואיננו רואים זאת כמספיק,

כיצד עושים יוגה? - על טכניקות ושיטות יוגיות

יוגה היא השקטה, הרגעה, עידון ועד הדממה של הקומפלקס האישיותי (הכולל את האגו, התודעה, הרגשות, הנטיות, האופי, הזיכרונות, הרשמים והחוויות מן העבר, החושים ואנרגיית החיים). השאלה היא – כיצד? המורים היוגים מציעים שפע של טכניקות ושיטות, שאימוץ אחת או יותר מהן צפויה לפתח בנו את הרגיעה והשלווה. החלטה ובחירה ללכת בדרך היוגה. זהו שלב קריטי בו אנו חושבים שאחרי שניסינו דרכים רבות ואחרות או מכל סיבה אחרת, יוגה היא הכיוון שלנו. להחלטה זו יש ערך רב והיא משמעותית ביותר. היא פותחת אותנו אל הרצון ללמוד, להכיר ומציתה תהליך שבמרכזו ההסכמה להיות תלמיד, להתמסר אל הדרך (כלומר אל תכליתה כמו גם אל אחת או יותר מהטכניקות המסייעות לפגוש אותה). התמקדות במחויבות האישית, בדרך, בנתיב, בתפקיד. הדרך האישית שלנו היא זו שמחזיקה, שומרת, מאזנת ומקיימת. יש לנו תפקידים הנגזרים ממנה. לפי גישת היוגה אנו צריכים לפעול בכפוף להיררכיית המחויבויות (מחויבות כלפי עצמי, מחויבות כלפי המשפחה, מחויבות כלפי העבודה, מחויבות כלפי הקהילה, מחויבות כלפי המדינה, מחויבות כלפי האנושות וכך הלאה). המורים היוגים מציעים

התבגרות

ד"ר גאיידבה יוגנדרה עמוק בתוכנו חבויה גישה לא בוגרת לאתגרים ולקשיים של החיים. לא תמיד אנו מצליחים להתבגר, להשתחרר מילדותנו ולעדן את הזיכרונות הרגשיים שלנו. אנו משתוקקים ומשתוקקים לאותה ההתייחסות ולאותה תשומת הלב אותה קבלנו בילדותנו. כשהיינו קטנים יותר הבקשות שלנו היו כפקודות עבור הקרובים לנו. קבלנו כל מה שרצינו, ההורים ובני המשפחה הסתובבו סביבנו. אולם הימים הללו של כוח בלתי מוגבל, עמדה והגשמת כל המאוויים – אינם קיימים יותר. כמבוגרים, אף אחד אינו מגשים את כל הרצונות והתשוקות הבלתי פוסקות שלנו. אף אחד אינו מתייחס לפנטזיות ולחלומות שלנו. ההבנה הזו היא עצובה עבור רבים ולא תמיד קל להכיר בבגרותנו. יש שלעולם אינם מחלימים מתחושה זו של ייאוש והזנחה. העדר בשלות רגשית הינה מרכיב משמעותי בחלק מההתמודדויות המנטאליות והיא תורמת את חלקה להתפתחות מחלות פסיכו סומאטיות כמו אסטמה ואולקוס. הקושי הרגשי שלנו להסתגל הוא מאפיין אישיותי קבוע אצלנו ההופך חלק מהמחלות הגופניות לכרוניות. אנשים הנוטים למצבי רוח עשויים להיות תגובתיים מאד לנוכח גירויים חיצוניים והמצבים המנטאליים ה