דילוג לתוכן הראשי

כיצד עושים יוגה? - על טכניקות ושיטות יוגיות


יוגה היא השקטה, הרגעה, עידון ועד הדממה של הקומפלקס האישיותי (הכולל את האגו, התודעה, הרגשות, הנטיות, האופי, הזיכרונות, הרשמים והחוויות מן העבר, החושים ואנרגיית החיים).
השאלה היא – כיצד?
המורים היוגים מציעים שפע של טכניקות ושיטות, שאימוץ אחת או יותר מהן צפויה לפתח בנו את הרגיעה והשלווה.


החלטה ובחירה ללכת בדרך היוגה.
זהו שלב קריטי בו אנו חושבים שאחרי שניסינו דרכים רבות ואחרות או מכל סיבה אחרת, יוגה היא הכיוון שלנו.
להחלטה זו יש ערך רב והיא משמעותית ביותר.
היא פותחת אותנו אל הרצון ללמוד, להכיר ומציתה תהליך שבמרכזו ההסכמה להיות תלמיד, להתמסר אל הדרך (כלומר אל תכליתה כמו גם אל אחת או יותר מהטכניקות המסייעות לפגוש אותה).


התמקדות במחויבות האישית, בדרך, בנתיב, בתפקיד.
הדרך האישית שלנו היא זו שמחזיקה, שומרת, מאזנת ומקיימת. יש לנו תפקידים הנגזרים ממנה.
לפי גישת היוגה אנו צריכים לפעול בכפוף להיררכיית המחויבויות (מחויבות כלפי עצמי, מחויבות כלפי המשפחה, מחויבות כלפי העבודה, מחויבות כלפי הקהילה, מחויבות כלפי המדינה, מחויבות כלפי האנושות וכך הלאה).
המורים היוגים מציעים למתן ציפיות מאחרים ולהתרכז במה שאנו צריכים ומסוגלים לעשות, בחלק שלי, בתפקיד שלי וזאת מבלי לצפות לתמורה חומרית ישירה או מיידית. לעשות לשם עשייה, מכוח המחויבות והתפקיד אותו הסכמנו לקבל או שהוא פועל יוצא של בחירות אחרות שעשינו ובלי תלות וקשר במה שאחרים עושים, חושבים או אומרים.
היוגה מציעה מתווה אתי ברור המסייע לנו לבחון את עצמנו, האם הדרך שלנו היא אכן מה שאנו חושבים? האם בהליכתנו בה איננו פוגעים באחרים או בעצמנו?, סוגיות שהתלמיד נקרא לשקול בסיוע הדרכה או במידה והוא מסוגל לכך, תוך בחינה עצמית. היוגים אומרים שהסביבה כמו גם כל התחנות שעל רצף מסע החיים, הן מורות ומדריכות המסייעות לנו כל העת לבדוק את עצמנו.
ההתמסרות למחויבויות האישיות, ללא תלות בפירות הפעולה נחשבת ע"י היוגים כעשייה נכונה, האופן המתאים ביותר להתנהלות בעולם. פעולה זו אינה מייצרת השלכות-קארמה, שכן אין לה כל כוונה, לא להיטיב ולא להרע. היא מדויקת וממוקדת, קשורה אך ורק למה ש"נכון" לעשות בסיטואציה מסוימת ("נכון", כאמור, אינו בהכרח ה"נעים" או ה"מתאים").
היוגים מציעים אמת מידה לבחינת פעולותינו (בעדיפות להפעלת שיקול דעת הגיוני לפני ביצוע פעולה ובמקרה שלא כך קרה, כאמצעי לאומדן פעולה אחרי שכבר בוצעה): האם הפעולה התבצעה תחת השפעת חמשת מחוללי הסבל המוזכרים כחלק מהתופעות המאפיינות את החיים שלנו ?
התופעות הן: ידיעה שגויה, תחושת "אני" מוגזמת-אגו לא מעובד, משיכה, שנאה והתנגדות לשינוי.
אם אנחנו חשים שיש בנו משהו מן התחושות הללו לפני ובזמן ביצוע הפעולה, ההכוונה היוגית הוא להימנע לחלוטין מאותה פעולה או לא לחזור עליה שנית.

אימון יציב, ורציף ואי הצמדות.
אימון הוא המאמץ הקבוע להתבסס בדרך היוגה. האימון מחייב התמדה רבה, רצון ללמוד ולקבל, נחישות  ועצמה אל מול קשיים וההתנגדויות והסכמה לשאת בתוצאות של השינוי המשמעותי שכרוך בלהפך לתלמיד יוגה.
למעשה, טכניקה בסיסית זו שהיא יסודית וחשובה לכל תלמיד יוגה, מציעה לנו להתמסר באופן רציף, להתמיד, להתאמן שוב ושוב בשילוב השיטות היוגיות בחיינו הרגילות. לנסות לפעול תוך הכרה בקיומן, כחלופה לדפוס המחשבתי וההתנהגותי שהכרנו עד כה. לחפש הזדמנויות כדי לבחון ולהתנסות בהן ולעשות זאת שוב ושוב.
אי הצמדות: פיתוח תודעת מתבונן, שמירת מרחק מנטלי מסוים ביני לבין ההתרחשויות שאני מעורב בהן, כצופה בסרט חיי מתוך מושב הקולנוע או בישיבה על קרחון. הטכניקה הזו היא מטעה מעט ומורכבת משום שהיא יכולה לכאורה לפתח בנו באופן שגוי נטייה הימנעותית, אך הכוונה כאן היא לעשייה תורמת ומעורבת בכל סוגיות החיים, אך תוך שמירת מרחק מנטלי, פנימי שמאפשר מידה של אובייקטיביות והתבוננות עצמית כנה ככל האפשר.


התייצבות בהופכי, לימוד עצמי ואמונה בנשגבות.
התייצבות בהופכי הנה סוג של אימון שבמרכזו ההחלטה לעשות ההפך בדיוק ממה שאני אוהב, רגיל או מעדיף. זה יכול להתחיל מבחירה פשוטה כמו: אוהב קפה? לא אשתה לשבוע, צופה בטלוויזיה עד חצות? השבוע אצפה רק עד 22 – ועד: אני רגיל לצעוק כשחונים לי בחניה? לא אגיב שבוע, אני תמיד מגיבה כזעם כשהילד שלי מקבל ציון רע? בחודש הקרוב אנסה לשלוט בתגובה שלי. ההנחה היא שהאימון הזה יהפוך את הבחירה ההתנהגותית למשהו פנימי יותר, פחות תלוי בהחלטה ובמאמץ להתאפק ויותר למשהו טבעי ומבוסס. ובכך יסייע לשינוי עמוק.

לימוד עצמי:  שימוש באירועי החיים כבית ספר, כהשתלמות רציפה שאנו משתתפים בה. הסכמה לעצור באופן קבוע כדי לחשוב, להסתכל על עצמנו, להסכים לראות את הטעויות והמגרעות שלי.
כלי עזר ליישום טכניקה זו הנו עיון וקריאה בספרות הגותית יוגית.
להגות היוגית מיוחס ערך רב וההנחה היא שביכולתה לשקף לנו את עצמנו בכל פעם באופן אחר. הכוונה כאן היא לקריאה יחפה ורציפה, ללא תיווך פרשני, אלא כמסע אישי קבוע בסיוע הטקסטים.

טיפוח אמונה: אמונה כיסוד אישיותי היא טכניקה המוצעת ביוגה למי שמבקש, רוצה ויכול לאמצה. אמונה כערך. אמונה כביטוי ליכולת הרפיה וההבנה שלא הכול תלוי בנו, שיש התרחשויות שהן מחוץ לשליטתנו ושחיינו יכולים להיות שלמים גם עם שליטה לא מוחלטת באחרים ובהתרחשויות.
אמונה במי ובמה? באלוהים, שהוא לפי היוגה דוגמא ומופת לנשמה החפה מכל חסרון אנושי, מושלמת לחלוטין, בשונה מאתנו, כל בני האדם, או אמונה בכל ערך, דרך, מדריך או אדם. היות והאלוהים של היוגה הוא הדמות האנושית האידיאלית, היוגי המושלם, המורה של המורים, קל יותר להאמין בו. אמונה בו משמעותה אמונה בערכים היוגיים שהוא מייצג (בעיקר: אי הצמדות, אי אלימות, העדר העדפה-אובייקטיביות, פעולה נטולת זיקה לפירותיה, התנזרות מחומריות ומתלות בפיסיות ועוד).
האלוהות היוגי היא דוגמא למושלמות אנושית והאמונה בה היא עדות לרצון לקיים משהו מתכונות אלו בחיינו שלנו, להכרה שזה ניתן ולו חלקית. האלוהים של היוגה איננו כוח בורא, מעצב, מעניש או מיטיב.


שמונת השלבים
המורים היוגה מציעים דרך מתומנת בת שמונה שלבים. טכניקה זו היא הטכניקה המקובלת יותר כיום בקרב תלמידים.
שמונת השלבים:
1.      אתיקה. בין אדם לבין חברו ובין אדם לבין עצמו. 5 הכוונות להימנעות תמידית: אלימות, שקר, גניבה, השתוקקות וחמדנות.
2.      יישומים הכרחיים.  5 הכוונות לביצוע מעת לעת: ניקיון פנימי וחיצוני, שביעות רצון, התייצבות בהופכי, לימוד עצמי ואמונה בנשגבות.
3.      תנוחה. התחום המקובל כיום כמבטא "יוגה". תנוחה יציבה ונוחה.
4.      ביו-אנרגיה. התבוננות ושליטה באנרגיית החיים.
5.      התנתקות ממושאי החושים. הפנייה פנימה של חושים שבדרך כלל אנו מפנים אל ביטויים מוחשיים (האזנה לקול הפנימי במקום לצליל החיצוני, ראייה פנימית וכדומה).
6.      ריכוז. היכולת להתמקד בדבר מה במשך זמן תחום ולהכירו כפי שהוא.
7.      מדיטציה. היכולת להתמקד בדבר מה למשך זמן ארוך.
8.      תודעת על. היכולת הרציפה לחיות במצב של השקטה, כלומר: להתבונן באירועים, אנשים, חפצים ועוד תוך הדממה מוחלטת של האישיות על שלל מרכיביה הסובייקטיביים והשיפוטיים זאת לצורך הבחנה במהות, שהיא מתבוננת ובלתי תלויה, טהורה וזכה.  מצב זה אינו מצב שמילים יכולות להסביר במדויק ולפיכך תיאורו הוא טכני בלבד. למיטב ידיעתי לא קיימת אמת מידה אובייקטיבית להערכת מצב זה או לאומדן מצבם של תלמידי יוגה שהגיעו לכאורה לשלב הגשמה זה.



טיפוח רציף של יכולת הבחנה, חוכמה יוגית
היוגים מבחינים בין המהות, הפנימיות, האמת החבויה, לבין הנראות והחיצוניות.
אנו חיים בעולם של שיווק, פרסום ותדמיות, שלא אחת אינן מייצגות את המציאות האמתית נאמנה, אלא רק עוטפות אותה בכסויות שונות (כסות של זהות, מגדר, חזות, מעמד וכדומה).
יוגה הנה פילוסופיה יישומית דואליסטית המבחינה במפורש בין חומר לבין מהות.
לפי היוגה מלבד המהות הפנימית של כל אדם (שיש לה שמות שונים: נשמה, רוח ועוד) שהינה יציבה, בלתי מזוהה, קבועה ותמיד נוכחת, כל שאר התופעות בעולם הן תופעות ברות חלוף המתאפיינות בהשתנות קבועה. כך הוא הגוף, כך הן הרגשות, כך הן מערכות היחסים שלנו, כך היא האישיות שלנו. כל מה שאנו  תופסים כ"אני" משתנה ועוד ישתנה. זוהי הבנה כואבת, אך אם נרשה עצמנו להסתכל באומץ נבחין שאכן הדבר כך.
לפי היוגים כל ידע הקשור לעולם החומרי הוא ידע חלקי, זמני ולא שלם וזאת בהשוואה לידע הנוגע למהות. למשל: מה שאנו יודעים כיום הוא שונה ממה שידענו בעבר לגבי דברים ונושאים מגוונים. מעת לעת מתברר ידע מחקרי הסותר ידע מחקרי אחר ושבוודאי יסתור ידע שעוד לא התגלה.
המורים היוגים מלמדים כי יכולת ההבחנה המתפתחת באמצעות אימון רציף וקבוע מסייעת לנו.
היא מרגיעה אותנו ומשקיטה את הנפש בהביננו שכל אירועי החיים הם פועל יוצא של מחזוריות ומבנה חומרי הידוע מראש (היוגים מחלקים את עולם החומר לשלושה מאפיינים אנרגטיים: טוהר, תנועתיות, וכהות) הפועל ומפעיל אותנו בשילוב עם השלכות מעשינו בעבר שהשפעתן לעולם נפרעת. התרחשויות החיים אינן הדבר היחיד המהווה "אותנו" בעולם. קיומנו בעולם אינו רק תמצית סיפור החיים האישי. הוא גדול יותר מסך כל האירועים.
כשהבנה זו מחלחלת קל יותר לשאת בקשיים ובמערבולות היומיום.

יסוד עקרוני ובסיסי מחבר בין טכניקות היוגה השונות,  שכמה מהן הובאו כאן: אימון. אימון רציף ומתמיד בניסיון להסתכל על העולם מבעד לעדשה השונה שמציעה לנו היוגה תוך ניסיון לראות את אירועי החיים המתרחשים לידנו, דרכנו ובנו – כהזדמנויות לאימון, לימוד עצמי, התפתחות והתקדמות.



תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה