דילוג לתוכן הראשי

סדרי עדיפויות, היררכיה של מחויבויות

מהם סדרי העדיפויות שלך וכיצד לפעול כדי שהלב, הראש והידיים יהיו תמיד במקום הנכון?

ביוגה סוגיית התפקיד האישי ומימוש המחויבויות הנגזרות ממנו היא מבחינות רבות לב ליבו של האימון.
תפקיד (Duty) הוא מה שבחרנו מבעוד מועד לעשות בחיינו כמו גם מחויבויות שהושטו עלינו מכורח נסיבות החיים אך אנו לא בחרנו להיפרע מהן מבעוד מועד.
תפקיד הוא נגזרת של המצב האישי (משפחה, בן/בת זוג, ילדים וכדומה), של הבחירה בעיסוק או בזהות או בדרך מסוימת (או בהסכמה לקבל או לדחות את מה שאנו חשים ויודעים שנולדנו אליו)  ושל הבחירה העיסוקית/המקצועית. כל אחת מהבחירות הללו קשורה בהכנה, בהכשרה, בין אם מערכתית ובין אם בבית הספר של החיים.
לעתים, התפקיד הוא תוצאה או השלכה של בחירה שעשינו או פעולה שפעלנו וכעת נותרנו עם המשמעויות והמחויבויות.
היוגים מלמדים שהתפקיד מחזיק, משמר ומעצב את הוויית הקיום שלנו כמו גם את המארג הקהילתי והחברתי. אם נעשה את חלקנו הכי טוב שאנו יכולים אבל תמיד ונעשה ובלי להסתכל במה שאחרים עושים או לא עושים יהיה לנו קל יותר לחיות וגם החברה כמכלול תתפקד טוב יותר.
התפקיד מחבר ומייצב את החיים ולפי היוגים ניסיון להלחם בו יסב רק נזק והוא בלתי ראלי.
כל אדם חייב להבין ולהתחבר לתפקידים ולמחויבויות שלו ויכול בהחלט לבחור לשנות, שינוי הכרוך בשיקול דעת עמוק, בהשקעה, בהבנת ההשפעות והמשמעויות ובהירות פנימית בנוגע להשלכות הבחירה.
זאת לעומת נטייה להיפרע כליל ממחויבויות עקב קושי, עכבות, פחד. היוגים אומרים שהמיקוח לא יעזור – רוצה לשנות? עשה זאת מבעוד מועד ולא בזמן שמתרחשים האירועים המחייבים תפקוד מדויק ומרבי.

אי אלימות ואי פגיעה הם לב היוגה, נחשבים לתפקיד ולמחויבות הבסיסית של כל אדם ולפיכך תחרותיות, השוואה, הישגיות ופרפקציוניזם מוחרגים כליל.
לכל אדם מוצע להתמקד, לאתר ולהבין את חזקותיו וחולשותיו, את דרכו, תפקידו, מחויבויותיו ולנסות לקיימן הכי טוב שהוא יכול, כמידת אפשרויותיו כשהוא מתכתב עם המאמץ ולא עם התוצאה.
המאמץ – מוצע ע"י המורים היוגים שיהיה מותאם ליכולת ומרבי בהתאם למה שאפשר והתוצאה – היא איננה הלב של כלום, היא מתרחשת מטבעה, כפועל יוצא של פעולה נכונה ומדויקת. תכופות מושגת התוצאה הרצויה ולעתים לא. לא אחת ישנו מתאם בין המאמץ לבין ההישג, אך לא תמיד.
אין מה לשמוח מדי על הישג כמו גם לבכות על אי הישג. ההמלצה היוגית היא להתחבר למחויבות ולדרך ולנוע בטבעיות עם החיים.

לפעמים אנו מתבלבלים בין שפע התפקידים והמחויבויות ולא יודעים מה לעשות קודם או מה לדחות לטובת מה.
היוגים מלמדים כי קיימת היררכיית מחויבויות שעל פיה נכון לנו לפעול:
מחויבות בסיסית וראשונית – של האדם כלפי עצמו. לב תפקידו של האדם אינו להשיג רק יותר ויותר עינוגים כי אם לשאוף שמירה קבועה על הלך רוח מאוזן, של שקט ורוגע ככל האפשר. מתוך רוגע ושלווה אנו יכולים לתפקד ולסייע לאחרים. כשאנו תוססים, רגשניים וסוערים אנחנו לא מקדמים את עצמנו ובוודאי שאיננו יכולים להושיט יד לאחרים (ולקיים את שאר מחויבויותינו). איך עושים זאת? כל אדם חייב ללמוד ולהכיר את עצמו ולדעת מה מאזן אותו, מרגיע אותו. לדאוג למנוחה מספקת, לרווחה נפשית, לתזונה נכונה מותאמת אישית, לתנועה ולפעילות גופנית, לנינוחות רגשית ומשמעות. זו מחויבות בסיסית ותפקיד שהכרחי לממשו.
מחויבות שנייה – כלפי המשפחה
מחויבות שלישית – כלפי העבודה
מחויבות רביעית – כלפי הקהילה בה אנו חיים
מחויבות חמישית – כלפי המדינה
מחויבות שישית – כלפי העולם

כאשר יש בלבול בין התפקידים וכאשר לא ברור לנו מהו מרכז החיים-התפקיד-המחויבות, מתחילות צרות ,מתחולל סבל. הקרקע מתחילה לרעוד מתחת לרגלינו ויש רבים בעבורם היא אינה חדלה לנוע והרעד, המתח ואי השקט הם מה שמאפיין באופן קבוע וכרוני את חייהם. אנשים שנוטים להשקיע את כל כולם בעבודה תוך שהם מספרים לעצמם כי בכך הם מצילים את העולם, מסייעים לאחרים או מקריבים למען פרנסת משפחתם, חייבים לבדוק היכן הם מול תפקידיהם ההכרחיים יותר ובהם היחס והדאגה לעצמם, צריכים לבדוק למען עצמם את מקורות אי השקט, אי הביטחון ואי הנחת שטמונים בתוכם ושמניעים אותם לא לחדול מלשאוף להיות עוד ועוד יצרניים, רווחיים ומרובי מוניטין תוך שהם שוכחים את תכלית החיים עצמם.
המסר של היוגה הוא לא לשמור על עצמנו, להרגיע נטיות אובססיביות שבמרכזן היסחפות נטולת שליטה תוך שכחה עצמית, להימנע מתחרות עזה, שרק משלחת אדם נגד חברו ונגד עצמו ולהתמקד בחלק שלי, בלעשות את התפקיד שלי הכי טוב שאני יכול ותוך התבוננות בתמונה הרחבה של המחויבויות המקבילות והאחרות. לפעול תוך ניהול נבון של משק האנרגיה שלנו, לא לכלות את עצמנו מדי כדי שנצליח להיות מה שאנחנו צריכים להיות עבור עצמנו ועבור אחרים.

הפעולה הנכונה היא להתמקד בתפקיד בהתאם להיררכיית המחויבויות. לדעת לסנן, לדחות משימות, להציב גבולות פחות או יותר ברורים לעצמי ולאחרים, לוותר אם צריך על פרות חומריים, על שכר, מעמד ושגשוג חומרי – כדי לממש את הווייתנו שיש בה מילוי של התפקידים והמחויבויות באופן מאוזן, כזה המאפשר להיות ולחיות ולא רק לרוץ כל היום למען תכלית שלא תמיד גם אנחנו מבינים מהי.
היוגים מלמדים אותנו כיצד להצליח לתפקד בעולם ולפעול בו אך תוך שמירה על מרחק מנטאלי מסוים מהאירועים, לא להיות מעורב רגשי עד מעבר לראש בכל מה שקורה ובכך לשחוק את עצמנו פחות. זו עוד הצעה שניתן לבדוק, אם כי רובנו זקוקים גם לזמן ממשי של הרפיה, מנוחה ופנאי. 


תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.