סדרי עדיפויות, היררכיה של מחויבויות

מהם סדרי העדיפויות שלך וכיצד לפעול כדי שהלב, הראש והידיים יהיו תמיד במקום הנכון?

ביוגה סוגיית התפקיד האישי ומימוש המחויבויות הנגזרות ממנו היא מבחינות רבות לב ליבו של האימון.

תפקיד (Duty) הוא מה שבחרנו מבעוד מועד לעשות בחיינו כמו גם מחויבויות שהושטו עלינו מכורח נסיבות החיים אך אנו לא בחרנו להיפרע מהן מבעוד מועד.

תפקיד הוא נגזרת של המצב האישי (משפחה, בן/בת זוג, ילדים וכדומה), של הבחירה בעיסוק או בזהות או בדרך מסוימת (או בהסכמה לקבל או לדחות את מה שאנו חשים ויודעים שנולדנו אליו)  ושל הבחירה העיסוקית/המקצועית. כל אחת מהבחירות הללו קשורה בהכנה, בהכשרה, בין אם מערכתית ובין אם בבית הספר של החיים.

לעתים, התפקיד הוא תוצאה או השלכה של בחירה שעשינו או פעולה שפעלנו וכעת נותרנו עם המשמעויות והמחויבויות.

היוגים מלמדים שהתפקיד מחזיק, משמר ומעצב את הוויית הקיום שלנו כמו גם את המארג הקהילתי והחברתי. אם נעשה את חלקנו הכי טוב שאנו יכולים אבל תמיד ונעשה ובלי להסתכל במה שאחרים עושים או לא עושים יהיה לנו קל יותר לחיות וגם החברה כמכלול תתפקד טוב יותר.

התפקיד מחבר ומייצב את החיים ולפי היוגים ניסיון להלחם בו יסב רק נזק והוא בלתי ראלי.

כל אדם חייב להבין ולהתחבר לתפקידים ולמחויבויות שלו ויכול בהחלט לבחור לשנות, שינוי הכרוך בשיקול דעת עמוק, בהשקעה, בהבנת ההשפעות והמשמעויות ובהירות פנימית בנוגע להשלכות הבחירה.

זאת לעומת נטייה להיפרע כליל ממחויבויות עקב קושי, עכבות, פחד. היוגים אומרים שהמיקוח לא יעזור – רוצה לשנות? עשה זאת מבעוד מועד ולא בזמן שמתרחשים האירועים המחייבים תפקוד מדויק ומרבי.

אי אלימות ואי פגיעה הם לב היוגה, נחשבים לתפקיד ולמחויבות הבסיסית של כל אדם ולפיכך תחרותיות, השוואה, הישגיות ופרפקציוניזם מוחרגים כליל.

לכל אדם מוצע להתמקד, לאתר ולהבין את חזקותיו וחולשותיו, את דרכו, תפקידו, מחויבויותיו ולנסות לקיימן הכי טוב שהוא יכול, כמידת אפשרויותיו כשהוא מתכתב עם המאמץ ולא עם התוצאה.

המאמץ – מוצע ע"י המורים היוגים שיהיה מותאם ליכולת ומרבי בהתאם למה שאפשר והתוצאה – היא איננה הלב של כלום, היא מתרחשת מטבעה, כפועל יוצא של פעולה נכונה ומדויקת. תכופות מושגת התוצאה הרצויה ולעתים לא. לא אחת ישנו מתאם בין המאמץ לבין ההישג, אך לא תמיד.

אין מה לשמוח מדי על הישג כמו גם לבכות על אי הישג. ההמלצה היוגית היא להתחבר למחויבות ולדרך ולנוע בטבעיות עם החיים.

לפעמים אנו מתבלבלים בין שפע התפקידים והמחויבויות ולא יודעים מה לעשות קודם או מה לדחות לטובת מה.

היוגים מלמדים כי קיימת היררכיית מחויבויות שעל פיה נכון לנו לפעול:

מחויבות בסיסית וראשונית – של האדם כלפי עצמו. לב תפקידו של האדם אינו להשיג רק יותר ויותר עינוגים כי אם לשאוף שמירה קבועה על הלך רוח מאוזן, של שקט ורוגע ככל האפשר. מתוך רוגע ושלווה אנו יכולים לתפקד ולסייע לאחרים. כשאנו תוססים, רגשניים וסוערים אנחנו לא מקדמים את עצמנו ובוודאי שאיננו יכולים להושיט יד לאחרים (ולקיים את שאר מחויבויותינו). איך עושים זאת? כל אדם חייב ללמוד ולהכיר את עצמו ולדעת מה מאזן אותו, מרגיע אותו. לדאוג למנוחה מספקת, לרווחה נפשית, לתזונה נכונה מותאמת אישית, לתנועה ולפעילות גופנית, לנינוחות רגשית ומשמעות. זו מחויבות בסיסית ותפקיד שהכרחי לממשו.

מחויבות שנייה – כלפי המשפחה

מחויבות שלישית – כלפי העבודה

מחויבות רביעית – כלפי הקהילה בה אנו חיים

מחויבות חמישית – כלפי המדינה

מחויבות שישית – כלפי העולם

כאשר יש בלבול בין התפקידים וכאשר לא ברור לנו מהו מרכז החיים-התפקיד-המחויבות, מתחילות צרות ,מתחולל סבל. הקרקע מתחילה לרעוד מתחת לרגלינו ויש רבים בעבורם היא אינה חדלה לנוע והרעד, המתח ואי השקט הם מה שמאפיין באופן קבוע וכרוני את חייהם. אנשים שנוטים להשקיע את כל כולם בעבודה תוך שהם מספרים לעצמם כי בכך הם מצילים את העולם, מסייעים לאחרים או מקריבים למען פרנסת משפחתם, חייבים לבדוק היכן הם מול תפקידיהם ההכרחיים יותר ובהם היחס והדאגה לעצמם, צריכים לבדוק למען עצמם את מקורות אי השקט, אי הביטחון ואי הנחת שטמונים בתוכם ושמניעים אותם לא לחדול מלשאוף להיות עוד ועוד יצרניים, רווחיים ומרובי מוניטין תוך שהם שוכחים את תכלית החיים עצמם.

המסר של היוגה הוא לא לשמור על עצמנו, להרגיע נטיות אובססיביות שבמרכזן היסחפות נטולת שליטה תוך שכחה עצמית, להימנע מתחרות עזה, שרק משלחת אדם נגד חברו ונגד עצמו ולהתמקד בחלק שלי, בלעשות את התפקיד שלי הכי טוב שאני יכול ותוך התבוננות בתמונה הרחבה של המחויבויות המקבילות והאחרות. לפעול תוך ניהול נבון של משק האנרגיה שלנו, לא לכלות את עצמנו מדי כדי שנצליח להיות מה שאנחנו צריכים להיות עבור עצמנו ועבור אחרים.

הפעולה הנכונה היא להתמקד בתפקיד בהתאם להיררכיית המחויבויות. לדעת לסנן, לדחות משימות, להציב גבולות פחות או יותר ברורים לעצמי ולאחרים, לוותר אם צריך על פרות חומריים, על שכר, מעמד ושגשוג חומרי – כדי לממש את הווייתנו שיש בה מילוי של התפקידים והמחויבויות באופן מאוזן, כזה המאפשר להיות ולחיות ולא רק לרוץ כל היום למען תכלית שלא תמיד גם אנחנו מבינים מהי.

היוגים מלמדים אותנו כיצד להצליח לתפקד בעולם ולפעול בו אך תוך שמירה על מרחק מנטאלי מסוים מהאירועים, לא להיות מעורב רגשי עד מעבר לראש בכל מה שקורה ובכך לשחוק את עצמנו פחות. זו עוד הצעה שניתן לבדוק, אם כי רובנו זקוקים גם לזמן ממשי של הרפיה, מנוחה ופנאי.