דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2015

רגשנות ורגישות

היוגה מכוונת אותנו לשים לב למנעד הרגשי שלנו; להשתדל לשמור על ביטוי רגשי (תגובתי) מתון, רגוע, מותאם, יציב, מאוזן. מעברים קיצוניים מדי כמו גם התרגשות יתרה ותכופה עשויים ליצור בנו ובסביבתנו אי שקט. האימון הוא לנסות ולהתמיר רגשנות לרגישות וזאת ברצף ולאורך זמן. רגשנות מתבטאת בתגובה מוחלטת וטוטאלית , בסימביוזה ארעית עם האדם והאירוע. רגשנות תכופות קשורה לעולמו הפנימי של הרגשן ופחות למפגש רגשי בריא עם עולמו, צרכיו ותחושותיו של האחר. היא ביטוי של הצמדות גבוהה לרווח הישיר והעקיף שמנעד רגשי גבוה יכול להעניק לנו. רגשנות עשויה להתבטא באופן חיצוני וטקסי מובהק ואף בלתי מותאם ותכופות היא תחומה בזמן, ארעית, ממנה עשוי להתחולל מעבר מהיר וחד למצב קיצוני אחר. רגישות, לעומת זאת הינה היכולת האמיתית להבין את האחר, את מצבו, מגבלותיו והאפשרויות העומדות בפניו. תגובה רגישה היא תגובה מאוזנת, מוגבלת, מוכלת ע"י עצמנו ,מדודה, יותר אובייקטיבית וניטראלית ואין בה את ההצמדות לפירות שדרמה רגשנית טובה יכולה להעניק לנו. אפשר להבין רגישות כמפגש  הדדי בין שני עולמות פנימיים-רגשיים שישי בו מידה של ע

סרטון קצר על היוגה אינסטיטיוט במומביי הודו - המרכז הוותיק בעולם ללימודי יוגה

פיתוח גישה פסיכולוגית בסיוע טכניקות יוגה גופניות

התנוחות והטכניקות היוגיות השונות ( המפורטות והמודגמות בספר "התנועה אל היסודות" ) משמשות כאמצעי עזר לעבודה פנימית. בעזרתן ניתן לנסות ולחוות את הגישה היוגית, על מרכיביה הפילוסופיים והפסיכולוגיים. מוצע לבצע את האימון הגופני תוך מודעות לארבע גישות יוגיות מרכזיות, המקבלות ביטוין בתרגילים השונים. באופן זה ניתן גם לתכנן את האימון כך שיקודמו בו העקרונות שאנו מבקשים לחזק ולקדם בעצמנו. מתודולוגיה פסיכו-מנטאלית זו  פותחה ע"י  ד"ר ג'איידבה יוגנדרה [1] ומשמשת כאמצעי עזר משמעותי לפיתוחה ועיצובה של גישה יוגית לחיים והטמעתה בשגרה. התרגילים השונים מחולקים לארבע קבוצות בהשראת המאפיינים התודעתיים, הרגשיים וההתנהגותיים [2] המהווים את הפוטנציאל האינטלקטואלי של כל אחד מאתנו (בודהי) [3] : דהארמה (DHARMA)  - מחויבות, תפקיד, דרך, ייעוד, מוכנות, מארג הקיימות, מה שמחזיק ומייצב, מהות. גננה (JNANA)  - ידע, הבנה, מודעות, תפיסה, הכרות עצמית, למידה. ויראגיה (VAIRAGYA)  - אובייקטיביות, צניעות, קבלה, השתלבות, התמסרות, אי-הצמדות, מרחק מנטאלי. אישווריה (AISVARYA

מהי יוגה כגישה לחיים?

תשובה לתלמידה בקורס מורים:  היוגה אותה אני מלמד אינה ממוקדת בטכניקה ואינה תלויה בביצועו או באי ביצועו  של אימון גופני או נשימתי זה או אחר (הללו הם רק עזרים טכניים ולא "יוגה" בעצמה,  טכניקות הוראה המסייעות להעביר את המסר היוגי באמצעות חוויה חושית ישירה למי  שעבורו המדיה  הגופנית זמינה, פתוחה, נהירה ואפשרית). היוגה אותה למדתי ואותה אני מעביר לאחרים ממוקדת בגישה לחיים, אותה אנו מבקשים  לאמץ ולקיים במהלך היום כולו, בחיים האישיים והמקצועיים. יוגה כפילוסופיה יישומית,  פשוטה ובהירה, קרובה וממשית ולא שום דבר מסובך, לולייני, אוריינטלי, תיאולוגי וכדומה. אני מבקש להציע  לתלמידיי לחשוב אחרת על המרכיבים הרגילים של החיים שלהם,  על עצמם, על משפחתם, על מערכות היחסים שלהם, על העבודה שלהם, על אורח החיים שלהם,  על המטרות המרכזיות המניעות אותם. לנסות ולשנות במשהו את סיפור החיים אותו סיפרנו לעצמם עד היום, לעדכן במשהו את הנרטיב,  להתבונן על מה שקרה וקורה תחת משקפיים אחרות, חדשות, חלופיות. לחשוב, להסתכל ולשקול ברצינות לאמץ משהו, לקחת תחום או נושא, רעיון או גישה מכלל המושגים והרע

חומר וככות (suchness)

עולם החומר נבדל מהמהות מעצם מוגבלותו, מהעובדה שהוא משתנה כל הזמן ושיש לו סוף. כל מה שהוא חומר דינו להתכלות ולשנות צורה. כדי להסתדר טוב יותר בעולם, עם עצמנו, עם אחרים ועם המצבים המפתיעים והשונים שהמציאות מפגישה אותנו עימם מציעים היוגים להבין את המוגבלות החומרית, את הככות של כל מה שקשור בחומר. ככות מלשון "ככה". כך הוא, אלו מאפייניו ואלו התהליכים שפועלים עליו ומשנים אותו. חומר לפי היוגה הוא כל מצרף של חמשת היסודות הארציים (אתר, אוויר, מים, אש אדמה) וכל מה שהוא תוצר או הרכב שלהם, לרבות גוף האדם, הקומפלקס האישיותי על מאפייניו וכל מה שאינו המהות (שהיא לפי היוגים יציבה ובלתי משתנה). האובייקטים החומריים, כאמור, משתנים כל הזמן ,מועדים להסתיים בבוא העת והם בעלי מאפיינים כלליים ובלתי ספציפיים (כמו אובייקטים אחרים הדומים להם) וזאת לצד מאפייניהם הייחודיים, שגם הם מתקיימים במסגרת קשת תכונות הקושרת אותם לדומיהם. כך למשל "ילד" יש לו תכונות כלליות שמאפיינות ילדים רבים אבל גם יש לו את המאפיינים הייחודיים שלו, במסגרת תכונות שמאפיינות ילדים. אין לו תכונות שיש לב

התבוננות יוגית על תרבות המיצ"בים במערכת החינוך

מאת: חני ישראל ויפעת ויינשטיין (המאמר נכתב במסגרת תוכנית ההדרכה לעובדי ההוראה: הגישה היוגית בשירות הלמידה  המשמעותית, המתקיימת במרכז לפיתוח סגלי הוראה, משרד החינוך) הקדמה בעבודה בחרנו להתייחס לתרבות המיצ"בים במערכת החינוך. נתייחס לכך כתופעה המוכרת במסגרות רבות, אך כמובן שנתמקד בניסיוננו האישי ובידע שצברנו לגבי התנהלות המערכת בנושא זה למול התחושות המורכבות שהיא מעוררת. בשנים האחרונות נהוגה במערכת החינוך תרבות הערכה ארצית המופעלת ע"י ראמ"ה (גוף מוביל ומנחה של מערכת החינוך בתחומי המדידה וההערכה). אחד מכלי המדידה המופעלים הינו מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית- ספריים- מערכת מדדים בית ספריים שמטרתה לספק מידע למנהל ולצוותים הפדגוגים על תפקוד בית- הספר במגוון של נושאים). יתרה מכך, תוצאות המיצ"בים של כל בתי- הספר, מפורסמות בכל שנה באתר ראמ"ה לעיניי כל (שקיפות חינוכית). על פניו נשמע כי מדובר במערכת מיומנת ומשומנת, שמטרתה להעריך הישגים ולהשליך על תהליכי ההוראה- למידה בבתי- הספר ע"מ לטייב אותם. אנו מניחות שהשלכות כאלו מבוצעות בדרגים הגבוהי

התמסרות

התמסרות היא עמוד השדרה של הגישה היוגית לחיים. בלעדיה קשה מאד ללמוד, לחוות וליישם יוגה. התמסרות היא ההבנה וההטמעה שיש משהו בעולם שהוא גדול ממני, שיש סיבות או נסיבות המצדיקות יציאה אל מחוץ למה שנוח, נעים ומתאים לי לעשות. דבר מה שהוא נכון ומדויק גם אם הוא ממש לא מסתדר עכשיו. התמסרות היא היכולת לעשות ולתת מתוך ויתור והקרבה אמתיים ותוך שאנו משלמים מחיר אישי על כך. התמסרות קשורה לקושי ולעתים להסכמה לשאת בכאב את האבדן של משהו ששיך לנו וייתכן ולעולם לא יהיה בחזקתנו יותר. כשאין קושי ואין כאב זו לא ממש התמסרות, לעתים זו אפילו לא נתינה או תרומה. תכופות העדר קושי משמעו רווח, פרי ישיר ומיידי למדי לאותה נתינה. אז כמובן שלא מדובר בהתמסרות כי אם במסחר, בעסקים. התמסרות אינה בהכרח ויתור על תמורה, כי אם טיהור המניע. עשייה מתוך הבנת הנחיצות, המחויבות, התפקיד האישי בעולם ושאיפה למסירה של משהו מאתנו, כשהצפי התוצאתי אינו המאיץ העיקרי לעשייה ולפעולה. ויתור על זמן, על חומר, על זהות, על כבוד, על כוח, על מעמד, על התענגות, על חוסן, על תחושה, על אמונה, על הרגל. כשאד

יוגה - לא ממש קלי קלות

לא אחת נדמה לנו שהשגת מצב של יוגה הוא דבר קל ופשוט, התלוי במימושה של תנוחה גופנית , בנסיעה להודו, באכילת אוכל מסוים, בהקפדה על לבוש ייחודי וכדומה. פסוקים אלו מתוך הבהגוודגיטה, אחת משתי היצירות הפילוסופיות-ספרותיות החשובות של היוגה, מזכירים לנו שהשגת מצב של יוגה היא משימת חיים ודרך חיים, כזו שלא בטוח שנוכל להשיגה במלואה. עיון ומחשבה בכתוב ממחישים לנו כמה שונה היוגה מחיינו  בעולם המודרני שהוא פחות או יותר כפר גלובלי המקדש חומרנות והישגיות. מהטקסט אנו יכולים ללמוד אודות לב היוגה שהיא מימוש של הגישה היוגית שבליבה צניעות סגפנית ולבדית נטולת חשקים וכן על הפרופרציה שבין הגישה היוגית לחיים לבין הטכניקה (התרגול). הטכניקה היוגית היא משנית לאימוצה וליישומה של אותה גישה אם כי לא בלתי נחוצה, חשובה או קיימת. נדמה שאנו יכולים ללמוד מהכתוב מידה של צניעות ומידתיות ואולי אף לקבל את הדחיפה והעידוד להמשיך ולהתקדם, לשנות את עצמנו ולשפר בכך את חיינו ואת חייהם של אחרים. תרגום מתוך הבהגוודגיטה 6.4-13: כשאדם מתנער מתשוקות באופן קבוע ואינו תלוי יותר באובייקטים תחושתיים או בעשייה, אזי הוא הש

בין הרצוי לבלתי רצוי

כשדברים מתרחשים כפי שאנו מצפים ורוצים - אז הכל טוב. ישנה שמחה ותחושה טובה. בזמן מנוחה או הפוגה; כשקל, אין לחץ והמתח יורד - כייף ונעים. כשאנו משיגים מה שאנחנו רוצים, כשאנו מקבלים את מה שלדעתנו מגיע לנו,  כשיש מתאם בין העשייה שלנו לבין התמורה, כשאנו חשים מוערכים ואהובים - נעים לנו ואנו נעימים חזרה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. אבל זו רק חלק מתמונת החיים. כשטוב - קל להיות בטוב, להיות נחמדים וחייכנים. וכשקשה? כשדברים מתרחשים בניגוד לציפיות? כשהחיים מצליחים להפתיע אותנו? אז הנעימות נוטה להתפוגג ועמה מתק הנחמדות. האם אנחנו מצליחים גם בתוך הקושי לשמור על מידה של אופטימיות, על חיוך קטן, על התחשבות באחרים ועל נועם? למעשה זוהי שעת האמת האישית, שאינה מחכה לשמחות ענקיות ולכאבים גדולים במיוחד כדי שנתרגל ונבדוק אותה בעבור עצמנו. היום שלנו מורכב מרצוי ומבלתי רצוי ובוודאי שהשבוע והחודש ויש לנו הזדמנות להסתכל על עצמנו ולעבוד עם ההזדמנויות לשיפור והתקדמות שהחיים מציבים לפתחנו. האם אנו מצליחים לשמור על איזון מסוים בכל רגע גם אם הוא אינו בדיוק כפי שאנו רוצים או מבקשים שהוא יהיה? האם

על דאגנות ופרפקציוניזם

שאלה: כיצד להקל על דאגות ואי שקט? ד"ר גאיידבה יוגנדרה: אלו הם מצבים שמתרחשים באמצעות הידע שלך. הם אינם מתרחשים סתם כך מעצמם. אזי כמתחילה הדאגה, נסה לבדוק, לבחון ולהעריך אותה באופן מיידי. הנסג'י: כשמשהו משתבש, תחושה של אי שקט, עצב או רוגז היא התרחשות טבעית. אם אנחנו מודעים לכך שאנו מתחילים להילחץ, לכעוס ולהתעצבן - כדאי שנתרחק מהסיטואציה הלא נעימה. אז הבעיות לא יחריפו היות ולא נפעל. זו הסיבה מדוע חשוב להגביר את המודעות. תשומת הלב שלנו צריכה תמיד להיות על עצמנו. שאלה: כיצה להשתחרר מפרפקציוניזם? ד"ר גאיידבה יוגנדרה: ראו, החיים אינם מושלמים. שום דבר כמעט אינו עובד לפי השאיפות, הרצונות והעמדות שלך. אז מבחינה מסוימת, קבלה היא התשובה הטובה ביותר. קבל את החיים. הנסג'י: זו התפיסה. אדם צריך לקבל ולהשלים. אם אתה צריך לעמוד בלוח זמנים מסויים התרכז במה שאתה צריך לעשות בזמן הנתון. עשה מה שאתה יכול והנח לכל השאר. פרפקציוניסטים מאריכים את הזמן לצורך ביצוע הפעולה וגם לאחר שהשלימו אותה הם אינם מרוצים בדרך זו הם יוצרים גיהינום לעצמם ולאחרים, מה שמעורר אי שקט וחולי.

פעולות טובות - השלכות שליליות

תקציר הרצאתה של הנסג'י ג'איידבה יוגנדרה ביוגה אינסטיטיט, מומביי, הודו 4.12.2015 הפעולות שאנו עושים בחיים הן חלקן פעולות "טובות" עם השפעה טובה ואחרות "רעות" עם השפעה שלילית. על פי רוב אנו עושים פעולות מעורבות שיש בהן גם השלכות  והשפעות טובות וגם השלכות והשפעות שליליות. אם אתה עושה טוב למישהו אותו אדם או מישהו אחר עשוי,בדרך זו או אחרת, גם להיפגע מפעולתך הנראית לכאורה כטובה באופן מוחלט. למשל כשאדם שיש לו בעיית נשימה וכאבים בחזה הולך לבדיקה קרדיולוגית והרופא מוצא שיש לו חסימה מסוימת בעורקים – ומציע לו לעבור ניתוח מעקפים תוך הפחדתו שאם ימנע מהניתוח מצבו יהיה גרוע. הרופא בעצמו יודע שעם שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי מתאים מצבו של המטופל יכול להשתפר אבל הוא מעדיף לזרוע פחד ולחץ כדי לעורר את האדם לעבור ניתוח. בכך הוא עוזר לך ומעורר אותך לפעולה בנוגע למצב הלב אך נוטע בך פחד ולחץ ואז מכוון לניתוחים שהם פעמים רבות מיותרים. כל איש עסקים יכוון אותך לטובת האינטרסים שלו, כל עולם העסקים בנוי על חצאי אמיתות או על אי אמת, כל עולם הרפואה, המשפטים. 100% אמת