דילוג לתוכן הראשי

יוגה - לא ממש קלי קלות


לא אחת נדמה לנו שהשגת מצב של יוגה הוא דבר קל ופשוט, התלוי במימושה של תנוחה גופנית , בנסיעה להודו, באכילת אוכל מסוים, בהקפדה על לבוש ייחודי וכדומה.
פסוקים אלו מתוך הבהגוודגיטה, אחת משתי היצירות הפילוסופיות-ספרותיות החשובות של היוגה, מזכירים לנו שהשגת מצב של יוגה היא משימת חיים ודרך חיים, כזו שלא בטוח שנוכל להשיגה במלואה.
עיון ומחשבה בכתוב ממחישים לנו כמה שונה היוגה מחיינו  בעולם המודרני שהוא פחות או יותר כפר גלובלי המקדש חומרנות והישגיות.
מהטקסט אנו יכולים ללמוד אודות לב היוגה שהיא מימוש של הגישה היוגית שבליבה צניעות סגפנית ולבדית נטולת חשקים וכן על הפרופרציה שבין הגישה היוגית לחיים לבין הטכניקה (התרגול). הטכניקה היוגית היא משנית לאימוצה וליישומה של אותה גישה אם כי לא בלתי נחוצה, חשובה או קיימת.
נדמה שאנו יכולים ללמוד מהכתוב מידה של צניעות ומידתיות ואולי אף לקבל את הדחיפה והעידוד להמשיך ולהתקדם, לשנות את עצמנו ולשפר בכך את חיינו ואת חייהם של אחרים.


תרגום מתוך הבהגוודגיטה 6.4-13:

כשאדם מתנער מתשוקות באופן קבוע ואינו תלוי יותר באובייקטים תחושתיים או בעשייה, אזי הוא השיג יוגה.
אדם צריך לקדם את עצמו באמצעות עצמו ולעולם לא להנמיך את עצמו; רק העצמי הוא חברו של האדם
ורק העצמי הוא אויבו.

מי ששולט בעצמו (בגוף ובחושים) באמצעות עצמו, העצמי לבדו הוא חברו  ובעבור זה שאינו מצליח לשלוט
בעצמו, העצמי לבדו הוא גורם שלילי עבורו, כמו אויב. 
העצמי של מי שרגוע ושולט בעצמו יציב ומאוזן לנוכח חום וקור, שמחה ועצב וגם לנוכח כבוד ומעמד והעדר כבוד ומעמד.

היוגי שהעצמי שלו מסופק באמצעות ידע ומימוש-הגשמה, שהוא יציב וחושיו תחת שליטה, שעבורו רגב אדמה, אבן וזהב הם בעלי ערך דומה ושווה, עליו יאמר שהינו איתן.

המצטיין הוא זה המביט בשוויון נפש וללא אפליה-בידול על שוחר טובתו, על חבר, על אויב, על מי שאדיש ביחס אליו, על מי שפוסק ומכריע בנוגע אליו, על מי ששונא אותו, על קרובו וגם על מי שהינו טוב ומי שהינו רע.

היוגי שאישיותו וגופו מתונים ונתונים למרותו, חף מתשוקות, חסר כל וגר לבדו תוך התבודדות צריך באופן קבוע לרכז את תודעתו.

על משטח נקי תוך שהוא מייצב את מושבו כך שיהיה לא גבוה מדי ולא נמוך מדי, עשוי בהתאמה מעשב, עור ובד - כשתנועות התודעה והחושים נשלטות, עליו למקד את תודעתו; עליו לתרגל יוגה למען טיהור אישיותו.


* (תרגום מאנגלית ט.ר מתוך הבהגוודגיטה בהוצאת ארגון ראמנקרישנה 2012, צ'נאי, הודו)


תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.