דילוג לתוכן הראשי

התמסרות


התמסרות היא עמוד השדרה של הגישה היוגית לחיים.
בלעדיה קשה מאד ללמוד, לחוות וליישם יוגה.
התמסרות היא ההבנה וההטמעה שיש משהו בעולם שהוא גדול ממני,
שיש סיבות או נסיבות המצדיקות יציאה אל מחוץ למה שנוח, נעים
ומתאים לי לעשות.
דבר מה שהוא נכון ומדויק גם אם הוא ממש לא מסתדר עכשיו.

התמסרות היא היכולת לעשות ולתת מתוך ויתור והקרבה אמתיים
ותוך שאנו משלמים מחיר אישי על כך.
התמסרות קשורה לקושי ולעתים להסכמה לשאת בכאב את האבדן
של משהו ששיך לנו וייתכן ולעולם לא יהיה בחזקתנו יותר.
כשאין קושי ואין כאב זו לא ממש התמסרות, לעתים זו אפילו לא נתינה
או תרומה. תכופות העדר קושי משמעו רווח, פרי ישיר ומיידי
למדי לאותה נתינה. אז כמובן שלא מדובר בהתמסרות
כי אם במסחר, בעסקים.
התמסרות אינה בהכרח ויתור על תמורה, כי אם טיהור המניע.
עשייה מתוך הבנת הנחיצות, המחויבות, התפקיד האישי בעולם
ושאיפה למסירה של משהו מאתנו, כשהצפי התוצאתי אינו המאיץ
העיקרי לעשייה ולפעולה.

ויתור על זמן, על חומר, על זהות, על כבוד, על כוח, על מעמד,
על התענגות, על חוסן, על תחושה, על אמונה, על הרגל.
כשאדם מתחיל לתרגל יוגה הוא בוחר להתמסר.
גידול ילד כרוך בהתמסרות; למשך לא מעט שנים הילד הוא האלוהים
שלנו במובן הזה שהוא מרכז החיים, המחשבה והנתינה.
בחירה באמונה, באידאולוגיה, בדרך, בפילוסופיה גם היא כרוכה
בהתמסרות, בנתינה מתוך ויתור.
עבודה חינוכית וטיפולית, אם נעשית מתוך מקום פנימי נכון, קשורה אף
היא באופן מסוים בהתמסרות.

רובנו זקוקים לאובייקט התמסרות חיצוני שבהקשר אליו אנו מסכימים
להוריד את הראש, לחוש כי בנוכחותו אנו מוכנים לתת משהו מעצמנו,
יהיו שידייקו: מסכימים להמית משהו מעצמנו.
עם הזמן ישנה הפנמה של החוץ ונטיית ההתמסרות, גישת ההתמסרות
הופכת להיות חלק מהאופי והאישיות שלנו, גם אם מופעלת באופן סלקטיבי.
איננו מוכנים למסור את עצמנו בעבור כל דבר וכל אחד, לעתים אנו
מתבוננים ומשנים כיוון, מטים את נטיית ההתמסרות שלנו מנתיב לנתיב,
מאובייקט לאובייקט.

התמסרות של אדם לעצמו, לטובת הדבר הנכון לעשותו בעבור עצמו,
עשויה להיות ההתמסרות הגבוהה ביותר, אם נעשית בלא פגיעה באחר
ותוך כיבוד בחירות העבר, נסיבות החיים וטבע המציאות.
המצב הפנימי היוגי מכוון לטשטוש הגבולות שבין ההתמסרות לעצמי לבין
ההתמסרות לאחר וליצירתה הייחודית של אינטגרציה פנימית בין השתיים
כך שהאובייקט החיצוני (או האדם, או הדרך וכדומה) הם חלק ממני,
מופנמים בהוויה.


תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.