דילוג לתוכן הראשי

מהי יוגה כגישה לחיים?


תשובה לתלמידה בקורס מורים: 


היוגה אותה אני מלמד אינה ממוקדת בטכניקה ואינה תלויה בביצועו או באי ביצועו של אימון גופני או נשימתי זה או אחר (הללו הם רק עזרים טכניים ולא "יוגה" בעצמה, טכניקות הוראה המסייעות להעביר את המסר היוגי באמצעות חוויה חושית ישירה למי שעבורו המדיה  הגופנית זמינה, פתוחה, נהירה ואפשרית).
היוגה אותה למדתי ואותה אני מעביר לאחרים ממוקדת בגישה לחיים, אותה אנו מבקשים לאמץ ולקיים במהלך היום כולו, בחיים האישיים והמקצועיים. יוגה כפילוסופיה יישומית, פשוטה ובהירה, קרובה וממשית ולא שום דבר מסובך, לולייני, אוריינטלי, תיאולוגי וכדומה.

אני מבקש להציע  לתלמידיי לחשוב אחרת על המרכיבים הרגילים של החיים שלהם, על עצמם, על משפחתם, על מערכות היחסים שלהם, על העבודה שלהם, על אורח החיים שלהם, על המטרות המרכזיות המניעות אותם.
לנסות ולשנות במשהו את סיפור החיים אותו סיפרנו לעצמם עד היום, לעדכן במשהו את הנרטיב, להתבונן על מה שקרה וקורה תחת משקפיים אחרות, חדשות, חלופיות.
לחשוב, להסתכל ולשקול ברצינות לאמץ משהו, לקחת תחום או נושא, רעיון או גישה מכלל המושגים והרעיונות היוגיים ולהביא אותו אל החיים ממש. לחוש כיצד הוא חודר אל השגרה.
להביא משמע לתרגל, להתאמן. לנסות שוב ושוב באופן רציף ומתמשך, עד שתחווה מגמה של הגשמה ולו חלקית, עד שנחוש שאנו בכיוון של מימוש.
במידה וההתייצבות הנה במקום הפוך מזה שהיינו בו עד עתה (מבחינת ההרגל, הגישה, אורח החיים, החלומות וכדומה) והבחירה לנסות וליישם את המקום המעודכן אצלנו נראית מתאימה ונכונה הייתי ממליץ להמשיך ולנסות להתייצב, להשתרש, להתבסס, להעמיק. לנסות שוב ושוב, עוד ועוד. לקרב את המקום החדש אל החיים תוך מאמץ מסור ומושקע.
ההצלחה, מספרים לנו כתבי היוגה המבוססים על שנים ארוכות של התנסויות מסוג זה, בא תבוא.
אם בחרנו דרך אז אנחנו כנראה מעריכים שהיא יכולה לעזור לנו. 
לפיכך, שווה לנו להתאמן עוד ועוד ולא להתייאש.

ביצוע של טכניקות, בין אם תנוחות גופניות, מדיטציות וכדומה עשוי להועיל, לתרום לבריאות, לעזור לנו להרגיע את התודעה (את "הראש" ואת המחשבה) – אבל אין הוא העיקר. לביצוע מכני של אי אלו תרגילים וטקסים אין שום קשר לשינוי אישיותי. 
שינוי כזה תלוי אך ורק בהחלטה  הנחושה ובבחירה לעבוד, להתמודד ולהשקיע בשיפור עצמי.
הטכניקות רק יכולות לסייע אך לא לעשות במקומנו את העבודה. החשוב הוא הרצון לשנות ולהשתנות והנחרצות להביא את השינוי אל השדה האמתי, אל החיים הרגילים.

לא בכדי אין המון תלמידי יוגה, שיוגה היא עבורם כל מה שציינתי קודם. קל יותר לעשות תנוחות ומדיטציות, לאמץ חזות הודית ורוחנית. קשה יותר לקחת אחריות על עצמנו, על הגישה שלנו, החיים שלנו, המחשבה שלנו. אולם אלו המעזים לגעת, לשנות ולהשתנות מרוויחים בענק את התנועה אל עבר אותו שחרור, אל שקט נפשי פנימי המתקיים במידה זו או אחרת גם לנוכח תהפוכות החיים ואירועים נעימים פחות, קשים ואפילו נוראיים.

יוגה היא דרך משנה חיים, בעיני גם מצילה חיים. אישית חוויתי זאת במרוצת חיי האישיים, המשפחתיים והמקצועיים. היא מסוגלת להביא את מי שלוקח אותה ברצינות למקומות של שיפור ניכר במישורים מגוונים שגם הבריאות ורמת החיוניות כלולות בהם.
מקור החוסן הוא פנימי וכשיש בנו עצמה והבנה אנחנו יודעים ויכולים לפעול נכון, מדויק ואפקטיבי יותר, ברוח הדרך והחיים הטובים והמתאימים לנו, לתפקד בתוך מציאות דטרמיניסטית מופחתת בחירה תוך שאנו מוצאים בה את המשמעות המדברת אלינו ויוצרים בנו ועבור עצמנו ויקירינו את המרחב הבטוח והשליו.




בהצלחה לכולנו ומקווה שהשבתי!!


תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה