חומר וככות (suchness)

עולם החומר נבדל מהמהות מעצם מוגבלותו, מהעובדה שהוא משתנה כל הזמן ושיש לו סוף. כל מה שהוא חומר דינו להתכלות ולשנות צורה.

כדי להסתדר טוב יותר בעולם, עם עצמנו, עם אחרים ועם המצבים המפתיעים והשונים שהמציאות מפגישה אותנו עימם מציעים היוגים להבין את המוגבלות החומרית, את הככות של כל מה שקשור בחומר.

ככות מלשון "ככה". כך הוא, אלו מאפייניו ואלו התהליכים שפועלים עליו ומשנים אותו.

חומר לפי היוגה הוא כל מצרף של חמשת היסודות הארציים (אתר, אוויר, מים, אש אדמה) וכל מה שהוא תוצר או הרכב שלהם, לרבות גוף האדם, הקומפלקס האישיותי על מאפייניו וכל מה שאינו המהות (שהיא לפי היוגים יציבה ובלתי משתנה).

האובייקטים החומריים, כאמור, משתנים כל הזמן ,מועדים להסתיים בבוא העת והם

בעלי מאפיינים כלליים ובלתי ספציפיים (כמו אובייקטים אחרים הדומים להם) וזאת לצד

מאפייניהם הייחודיים, שגם הם מתקיימים במסגרת קשת תכונות הקושרת אותם לדומיהם.

כך למשל "ילד" יש לו תכונות כלליות שמאפיינות ילדים רבים אבל גם יש לו את המאפיינים

הייחודיים שלו, במסגרת תכונות שמאפיינות ילדים. אין לו תכונות שיש לבעלי חיים או לעצמים.

על האובייקטים החומריים חלה חוקיות מסוימת והם אינם עומדים בפני עצמם בלבד

כי אם מושפעים במידת מה מהסביבה.

בכל תוצר חומרי מתקיימים במארג המשתנה כל הזמן, שלושת מצבי החומר:

סאטווה – טוהר, רוגע, עדינות, שלווה, מיקוד, קלילות

ראג'ס – תנועה, אינרציה, פעלתנות

טאמאס – קהות, עצלות, כבדות

שלושתם מתקיימים בכל האובייקטים, משפיעים ומשתנים, מושפעים (ניתנים להשפעה מסוימת) ומתקיימים בחוקיות סדורה פחות או יותר, כואבת אך קיימת.

היכולת שלנו להשפיע על מצבי החומר נותנת לנו מרחב רב של ניסיון לשנות ולהשפיע כמו גם להימנע מצרות ומבזבוז אנרגיה מיותרת על מה שאינו יכול להתרחש.

ידע זה, הבנה זו, הוא ידע משפר חיים, יש ויאמרו: ידע מציל חיים.
התפיסה משתנה כאשר אנו מודעים למגבלות החומר; כאשר אנו יודעים מה ניתן לבקש או להעריך למה ניתן לצפות  (מאדם, מארגון, מחפץ וכדומה). בעקבות כך קל לנו יותר להסתדר, להתאים את ההערכה שלנו ולפעול בהתאם. להגיע פחות למבוי סתום, למקומות שיוצרים תסכול בנו ובאחרים בשל אי היתכנותם הבסיסית, הראשונית.

היוגה מלמדת ומעודדת אותנו לפעול מדויק כדי להשפיע (למשל באמצעות תזונה, אופי פעילות, אקלים, סביבה, בחירה למי להתקרב וממי להתרחק, היכן להשקיע והיכן לוותר ועוד) ולשמור במקביל על מידה מסוימת של אובייקטיביות, ניטרליות.

להתבונן כדי להבין עם קצת פחות מעורבות רגשית (אי הצמדות).

כשאנו מבינים את התמונה הרחבה "הילד שלי" הוא גם "ילד" ואנו יכולים במקרה זה לעזור יותר.

גם אם אנו צריכים לפעול מתוך תפקיד, כמו למשל להגן בנחרצות על הילדה שלנו גם אם ברור לנו שהיא שגתה (כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות עבורה בתור הורים היות ותפקידנו כלפיה חשוב יותר מתפקידנו כלפי הקהילה והעולם מה גם שכהורים איננו משקיפי או"ם), הבנת ההוויה והמוגבלות החומרית מסייעת לנו בניתוח חד למדי של המציאות וביכולת להדריך את האחר באופן מדויק יותר.