דילוג לתוכן הראשי

חומר וככות (suchness)



עולם החומר נבדל מהמהות מעצם מוגבלותו, מהעובדה שהוא משתנה כל הזמן ושיש לו סוף. כל מה שהוא חומר דינו להתכלות ולשנות צורה.
כדי להסתדר טוב יותר בעולם, עם עצמנו, עם אחרים ועם המצבים המפתיעים והשונים שהמציאות מפגישה אותנו עימם מציעים היוגים להבין את המוגבלות החומרית, את הככות של כל מה שקשור בחומר.
ככות מלשון "ככה". כך הוא, אלו מאפייניו ואלו התהליכים שפועלים עליו ומשנים אותו.
חומר לפי היוגה הוא כל מצרף של חמשת היסודות הארציים (אתר, אוויר, מים, אש אדמה) וכל מה שהוא תוצר או הרכב שלהם, לרבות גוף האדם, הקומפלקס האישיותי על מאפייניו וכל מה שאינו המהות (שהיא לפי היוגים יציבה ובלתי משתנה).

האובייקטים החומריים, כאמור, משתנים כל הזמן ,מועדים להסתיים בבוא העת והם
בעלי מאפיינים כלליים ובלתי ספציפיים (כמו אובייקטים אחרים הדומים להם) וזאת לצד
מאפייניהם הייחודיים, שגם הם מתקיימים במסגרת קשת תכונות הקושרת אותם לדומיהם.
כך למשל "ילד" יש לו תכונות כלליות שמאפיינות ילדים רבים אבל גם יש לו את המאפיינים
הייחודיים שלו, במסגרת תכונות שמאפיינות ילדים. אין לו תכונות שיש לבעלי חיים או לעצמים.
על האובייקטים החומריים חלה חוקיות מסוימת והם אינם עומדים בפני עצמם בלבד
כי אם מושפעים במידת מה מהסביבה.

בכל תוצר חומרי מתקיימים במארג המשתנה כל הזמן, שלושת מצבי החומר:
סאטווה – טוהר, רוגע, עדינות, שלווה, מיקוד, קלילות
ראג'ס – תנועה, אינרציה, פעלתנות
טאמאס – קהות, עצלות, כבדות
שלושתם מתקיימים בכל האובייקטים, משפיעים ומשתנים, מושפעים (ניתנים להשפעה מסוימת) ומתקיימים בחוקיות סדורה פחות או יותר, כואבת אך קיימת.
היכולת שלנו להשפיע על מצבי החומר נותנת לנו מרחב רב של ניסיון לשנות ולהשפיע כמו גם להימנע מצרות ומבזבוז אנרגיה מיותרת על מה שאינו יכול להתרחש.

ידע זה, הבנה זו, הוא ידע משפר חיים, יש ויאמרו: ידע מציל חיים.
התפיסה משתנה כאשר אנו מודעים למגבלות החומר; כאשר אנו יודעים מה ניתן לבקש או להעריך למה ניתן לצפות  (מאדם, מארגון, מחפץ וכדומה). בעקבות כך קל לנו יותר להסתדר, להתאים את ההערכה שלנו ולפעול בהתאם. להגיע פחות למבוי סתום, למקומות שיוצרים תסכול בנו ובאחרים בשל אי היתכנותם הבסיסית, הראשונית.
היוגה מלמדת ומעודדת אותנו לפעול מדויק כדי להשפיע (למשל באמצעות תזונה, אופי פעילות, אקלים, סביבה, בחירה למי להתקרב וממי להתרחק, היכן להשקיע והיכן לוותר ועוד) ולשמור במקביל על מידה מסוימת של אובייקטיביות, ניטרליות.
להתבונן כדי להבין עם קצת פחות מעורבות רגשית (אי הצמדות).

כשאנו מבינים את התמונה הרחבה "הילד שלי" הוא גם "ילד" ואנו יכולים במקרה זה לעזור יותר.
גם אם אנו צריכים לפעול מתוך תפקיד, כמו למשל להגן בנחרצות על הילדה שלנו גם אם ברור לנו שהיא שגתה (כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות עבורה בתור הורים היות ותפקידנו כלפיה חשוב יותר מתפקידנו כלפי הקהילה והעולם מה גם שכהורים איננו משקיפי או"ם), הבנת ההוויה והמוגבלות החומרית מסייעת לנו בניתוח חד למדי של המציאות וביכולת להדריך את האחר באופן מדויק יותר.





תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.