דילוג לתוכן הראשי

האימון הגופני ביוגה - לשם מה?


לא תמיד פשוט לנסות להבין ולתרגל מושגים יוגים מופשטים, ערכים המיצגים גישה שאנו
מבקשים להביא אל החיים הרגילים שלנו.
כאשר מזכירים "אי הצמדות", "אובייקטיביות", "הפחתת ההשפעה החומרית", "ידידותיות", "פעולה נכונה" וכדומה עשויה להתעורר אי בהירות ולהתפתח מבוכה: איך בדיוק אני יכולה להביא אל העולם שלי את המילים היפות הללו?
כתוצאה מכך ידע החיים הקיומי והחיוני אותו מביאה היוגה אל העולם,  נותר כמידע עיוני
או תיאורטי, כמילים גבוהות אך לחלוטין בלתי מובנות או רלוונטיות לעולם התחרותי שלנו.

לא בכדי אולי, נפתחות שתי יצירות ההגות החשובות של היוגה, הבהגוודגיטה והיוגה סוטרה,
בהכוונה להתמסרות. התמסרות ללימוד היוגה והתמסרות למנחה ומורה שיעזור.
מושג ההתמסרות נראה אפילו עוד יותר מעורפל ובלתי בהיר משאר ערכיה של היוגה.
התמסרות, או בהקטי, היא ממש לא משהו שאנחנו מבינים, בוודאי לא אם הגענו
מרקע חילוני, כזה שאין בו אלוהים משום סוג, שהסכמה לשים את ידינו בידי משהו או מישהו
שאיננו אנו עצמנו איננה אפשרות מתקבלת על הדעת.
אך התמסרות היא ערך שאי אפשר ללמוד יוגה בלעדיו.
ערעור על הקיים, הרצון ללמוד ולהכיר, להחלים ולהשתפר יחד עם נטייה לחקור ולהתעמת
עם כל אכסיומה, הוא דלק נחוץ, אך בלי הבחירה להתמסר ולהקריב באופן רציף תוך ויתור אמיתי
על משהו מעצמנו, לא נוכל להגיע לדבר, אפילו לא להשגת מטרות של שיפור הבריאות והתמודדות
עם סטרס.
אולם, אם נמיר "התמסרות" ב"השקעה" ייתכן ויקל עלינו להתחיל וללמוד כדי לנסות ולהצליח.
ולשם כך, עומד לרשותנו הגוף.
הגוף הוא המדיה החומרית הקרובה ביותר אל המהות שלנו, ויש הרואים אותו כביטויה
של מהות זו ואף כביטויה הבלעדי.
דרכו אנו חווים את העולם ודרכו אפשר ללמוד.

בעבור טיפוחה של התמסרות, למען יצירתה בנו של היכולת להכפיף את עצמנו למרותו של
דבר מה הגדול מאתנו ולקבל את דינו – קיים ונועד בעיקר האימון היומי ביוגה.
האימון מחייב אותנו לפנות זמן ומקום, לנטרל צרכים אחרים ומצבים מאתגרים של קושי
(מזג אוויר, עייפות, שעמום, מחויבויות וכדומה).
וכשעברנו את תחילת הדרך של כייף, גוף נעים, סרטונין גואה במוח, שייכות לקבוצה
מתרגלים, חיבור אל תרבות אתנית ואחרת, גמישות משתפרת ועוד
נותרת ההתמודדות הסזיפית, הרגילה, שבליבה שגרה מונטונית ושפע השקעה
שתוצאותיה לא לחלוטין מובטחות אם בכלל.

האימון הוא מושא ההתמסרות. אנו עושים אותו עבור עצמו, בשל היותו.
הוא מוציא אותנו מהמיטה או מהבית מעצם קיומו וכשברקע בלבד עומדת ההחלטה
הראשונית לדבוק בו אותה איננו זוכרים תמיד לנוכח הקשיים שבביצועו הרגיל.
או אז אנחנו ניכרים ברצינותנו.
השקעה והתמדה באימון גופני ביוגה היא נתיב להטמעתה של התמסרות, להפיכתנו
ממתעניינים לרגע לתלמידים ממש.
יום יום ולמשך זמן ארוך ובלי להתייאש.
ייתכן ואז נוכל ביתר קלות לגשת ללימוד ולהגשמה של יוגה כגישה לחיים, כהוויה המתקיימת

בנו לאורכו של היום כולו ובמהלכם של חיים שלמים בגלגול זה לפחות.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה