דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2016

המצב הטבעי

ספונטנית אנו תרים אחר המצב הטבעי ומבקשים לפעול ולשהות בו. המצב הטבעי הוא הביטוי האותנטי האינטימי שלנו, המרחב או המקום בו אנו קיימים במלוא נוכחותנו, פעילים, אפקטיביים, יצירתיים ויצרניים, נטולי ריקנות, כאב, חרדה ולחץ. המצב הטבעי עשוי לבלבל אותנו לא אחת והאתיקה היוגית היא אמת המידה להוצאתנו ממלכודתה של טובות סובייקטיבית מדי. היא מאתגרת ובכך מייצבת את המצב הטבעי תוך אתגור פעולות שיש בהן באופן ישיר או עקיף משום פגיעה מכוונת באחר כמו גם הונאה עצמית, זיוף, הגזמה, חמדנות ותובענות קיצונית. העשייה והפעולה שלנו משקפות את הכמיהה למצב הטבעי; אנו מבקשים לפעול בנוחות ובנינוחות, בביטחון ובנועם, כמהים לייחודיות רגועה ולחיבור בין ידיים, ראש ולב, מתבוננים כמו מהצד על עצמנו ומבקשים לברר איפה אני עכשיו האם נוגע, האם מתרחק

סגפנות מתונה (מתוך הספר "הנזיר הפנימי")

היוגה מדגישה את מאפייניה הייחודיים של המהות שאינה מציבה גדרות ואינה מבחינה בגבולות, מגדר, מעמד ודת, זאת בזמן שהעולם שבו אנו חיים מושתת מבחינות רבות על האלמנטים המפרידים הללו.  חוויות ייחודיות אלו מסייעות לראות את הדומה והקרוב בינינו לבין אחרים ולא את המפריד והשונה. האימון ביוגה מזמיננו להביא את העולם אל המעבדה של עצמנו; ככל שנצליח להשיל סממנים חומריים-מוחשיים חיצוניים כך נחווה את תפלותן של ההגדרות המפרידות והמפצלות. סגפנות רכה ועדינה, המפחיתה את עוצמת התלות שלנו בעולם החומרי ואת נטייתנו החמדנית, היא אחת הטכניקות העוצמתיות של היוגה תוך הכוונה להתייצבות בהופכי למה שאנו אוהבים, מכירים ורגילים, אימון הכרחי אותו היוגים ממשיכים ומתרגלים כל חייהם. פילוסופיית הסאנקייה מתמקדת במנייתם של המרכיבים המהווים את הפרט, מפרקת אותם לגורמים, מצמצמת אותם ולבסוף מבחינה באופן מובהק בין המהות לבין כל השאר. הסאנקייה, פילוסופיה הודית קדומה הנוטה לאתאיזם ששורשיה מרחיקים ככל הנראה אל התקופה הפרו-ודית, מסייעת לנו לרדת לשורשיה של הנטייה היוגית להסתפקות בפחות ביחס לצרכינו. כאמור, היוגה מעודדת את תלמידיה לחיות תוך

כיצד עושים יוגה?

יוגה היא השקטה, הרגעה, עידון ועד הדממה של הקומפלקס האישיותי (הכולל את האגו, התודעה, הרגשות, הנטיות, האופי, הזיכרונות, הרשמים והחוויות מן העבר, החושים ואנרגיית החיים). השאלה היא – כיצד? המורים היוגים מציעים שפע של טכניקות ושיטות, שאימוץ אחת או יותר מהן צפויה לפתח בנו את הרגיעה והשלווה. החלטה ובחירה ללכת בדרך היוגה. זהו שלב קריטי בו אנו חושבים שאחרי שניסינו דרכים רבות ואחרות או מכל סיבה אחרת, יוגה היא הכיוון שלנו. להחלטה זו יש ערך רב והיא משמעותית ביותר. היא פותחת אותנו אל הרצון ללמוד, להכיר ומציתה תהליך שבמרכזו ההסכמה להיות תלמיד, להתמסר אל הדרך (כלומר אל תכליתה כמו גם אל אחת או יותר מהטכניקות המסייעות לפגוש אותה). התמקדות במחויבות האישית, בדרך, בנתיב, בתפקיד. הדרך האישית שלנו היא זו שמחזיקה, שומרת, מאזנת ומקיימת. יש לנו תפקידים הנגזרים ממנה. לפי גישת היוגה אנו צריכים לפעול בכפוף להיררכיית המחויבויות (מחויבות כלפי עצמי, מחויבות כלפי המשפחה, מחויבות כלפי העבודה, מחויבות כלפי הקהילה, מחויבות כלפי המדינה, מחויבות כלפי האנושות וכך הלאה). המורים היוגים מציעים למתן צ