סגפנות עדינה
היוגה מדגישה את מאפייניה הייחודיים של המהות שאינה מציבה גדרות ואינה מבחינה בגבולות,
מגדר, מעמד ודת, זאת בזמן שהעולם שבו אנו חיים מושתת מבחינות רבות על האלמנטים המפרידים
הללו.
חוויות ייחודיות אלו מסייעות לראות את הדומה והקרוב בינינו לבין אחרים ולא את המפריד
והשונה. האימון ביוגה מזמיננו להביא את העולם אל המעבדה של עצמנו; ככל שנצליח להשיל
סממנים חומריים-מוחשיים חיצוניים כך נחווה את תפלותן של ההגדרות המפרידות והמפצלות.
סגפנות רכה ועדינה, המפחיתה את עוצמת התלות שלנו בעולם החומרי ואת נטייתנו החמדנית, היא
אחת הטכניקות העוצמתיות של היוגה תוך הכוונה להתייצבות בהופכי למה שאנו אוהבים, מכירים
ורגילים, אימון הכרחי אותו היוגים ממשיכים ומתרגלים כל חייהם.
פילוסופיית הסאנקייה מתמקדת במנייתם של המרכיבים המהווים את הפרט, מפרקת אותם לגורמים,
מצמצמת אותם ולבסוף מבחינה באופן מובהק בין המהות לבין כל השאר. הסאנקייה, פילוסופיה
הודית קדומה הנוטה לאתאיזם ששורשיה מרחיקים ככל הנראה אל התקופה הפרו-ודית, מסייעת לנו
לרדת לשורשיה של הנטייה היוגית להסתפקות בפחות ביחס לצרכינו.
כאמור, היוגה מעודדת את תלמידיה לחיות תוך חתירה מתמדת לצמצום והתפרקות מאחיזות
קשיחות, מתפיסות אידיאולוגיות נוקשות ומזהויות חד משמעיות לטובת התפתחות והתרחבות מסוג
אחר, שבמרכזה הרחבת נוכחותנו המלאה, הבלתי מותנית והגמישה עד מידת האפשר.
הצמצום מוצע מתוך בחירה ולא מתוך מחסור דווקא, ויתור מסוים והדרגתי על מה שקיים מבחינה
חומרית בעבור הטוב המשמעותי יותר, שערכו רב פי כמה, מבוסס יותר מהעונג הזמני והמעורער שאנו
חווים ממפגש החושים עם האובייקטים השונים.
בעיני היוגים החיים חייבים להתרכז בחיפוש אתי אחר הזדמנויות להפחתה, השלה, צמצום חומרי
והתכנסות, נפרדות והיפרדות מסטטוסים אישיים, מיניים, חברתיים וכלכליים והתלמיד היוגי מתאמן
כל חייו כדי לנסות ולהתקדם למצב זה.
* מתוך "הנזיר הפנימי", בהוצאת מדף ליוגה. חיפה, 2018. , תצלום: מיכאל זרמלוק, pixabay).
תגובות