דילוג לתוכן הראשי

האתה יוגה: חילוניות רוחנית וקידום חירויות הפרט

האתה יוגה: חילוניות רוחנית וקידום חירויות הפרט 
מאת: מנהיבאי הריבאי דיסאי (יוגנדרה)




(* תרגום מתוקצר מתוך מאמרו של מייסד היוגה אינסטיטיוט שבמומביי הודו, המוסד הוותיק בעולם ללימודי יוגה - פעיל משנת 1918. המאמר פורסם לראשונה בספר
 YOGA - Physical education for women מאת סיטהדבי יוגנדרה, רעייתו של המחבר, 
שראה אור במאי 1934. הח"מ מורשה לתרגם את מאמרי הי"ג לעברית ולפרסמם לטובת שוחרי היוגה בישראל)

יוגה מייצגת את ההישג התרבותי האתי ביותר שאיננו תוצאה של רגשנות בלתי מאוזנת או של יוזמה אמפירית להכרות עצמית כי אם התרומה החיובית של אימון ואורח חיים המעוגנים בגישה ייחודית.
אין ביוגה דבר שהוא מפוקפק או מיסטי בגלל שכמו כל תחום מדעי הכוונותיו מבוססים על חוקי הטבע הבלתי משתנים ולפיכך הם שקופים ונתונים להערכה מדויקת.
יוגה היא גיוון  הרמוני (yogo hi bahudha)[1] – אומנות, מדע, פילוסופיה, תרבות ולאחדים גם דת.
כל הכוונה והתייחסות ליוגה צריכה לייצג סימבולית את המכלול האינטגרטיבי ולא חלקים נפרדים.
שילוב זה של אומנות עם מדע, של פילוסופיה עם תרבות ושל הללו עם אורח החיים היוגי התרחש באמצעות האתה יוגה. והוא ראוי לבחינה בשל חשיבותו הרבה לשוויון בכלל ולשוויון האישה בפרט.

ישנן הנחות מגוונות בנוגע למשמעות המילה האתה וממנה למשמעויות הממשיות של האתה יוגה.
אחת הפרשנויות הבולטות מבארת האתה ככוח, כלומר עוצמה, נחישות, עקביות וכדומה[2]. השיטה-הגישה המנסה להחיש עצמאות וחירות רק באמצעות כוחה של נחישות, שליטה עצמית והתמדה היא האתה יוגה כלומר סך כל המאמצים המכוונים למטרה זו.

נטיות העבר שאפילו בתקופתנו הנוכחית המחשיבה מאד חרות ושוויון טרם דעכו לחלוטין מצביעות בבירור על כך שנשים לא זכו למלוא הזכויות והיו נתונות לפגיעות רבות. כפועל יוצא מכך אפשרויות רבות נחסמו בפניהן אפילו היכולת לחרות אישית ולניהול חיים בלתי תלויים. הביקורת שהוטחה בנשים ע"י גברים בספרות הסנסקריט האורתודוקסית בייחוד בכל הנוגע לסוגיות רוחניות בהקשרים חברתיים מצביעה על הנטייה המקובלת המכוערת לראות באישה נספחת חסרת ערך בעבור גברים ששאפו להגשמה רוחנית. הוגים שדגלו במתינות ובפרישות הפגינו אלימות בביקורתם כלפי נשים כשתארו אותן באופן שלילי. כותבים אלו דמיינו בוודאי גברים שוחרי צמיחה אישית שטופלו ע"י נשים חומרניות בעודם שוכחים שבאותו האופן יכלו להתקיים נשים רוחניות להן בעלים הכבולים אל העולם.

חשוב לציין כי בתקופה הארית המוקדמת שחרור אישי (מוקטי)[3] היה אמור להיות אפשרי רק למשתייכים לקסטה גבוהה או לאלו שנחשבו כמוארים ע"י אלים שונים או לבעלי יכולות מיוחדות שאפשרו להם ללמוד את הכתבים הוודיים או לבצע את הטקסים שנחשבו למעולים להשגתה של חרות זו.  צוין במפורש כי כדי להשיג חרות אישית אישה חייבת להיוולד בחייה הבאים כשודרה, חברת קסטה נמוכה ורק אחר כך בלידותיה הבאות להתקדם במעלה היררכיית הקסטות עד להגיעה למעמד קסטת הברהמינים, קסטת האינטלקטואלים,  ורק אז אחרי המתנה ארוכה וכואבת בעודה תלויה בחסדיו של האל שאמור לסייע לה בדרכה לעצמאות – יכולה היא לזכות בחרות המיוחלת ואף זאת כברהמין ממין זכר המקיים את כל הלכות הברהמינים.

גם אחרי כל זאת לא מסתיים מסעה של השוחרת היות ואף אדם אינו יכול להיות בטוח שיזכה לשחרור, כפי שמצוין בבהגוודגיטה[4]: סיכוייו של אדם לזכות בחרות המיוחלת נמוכים מאד היות שמלכתחילה רק מיעוט שבמיעוט אורג לכך ומתוך הללו רק אחדים ספורים זוכים ומגשימים.
כתוצאה מכך, הסיכוי לזכות בשחרור עצמי במהלך התקופה הארית המוקדמת היה כרוך בדכדוך כה רב ובהמתנה ממושכת לאורך מעגל ארוך של לידות מחדש – עד שהתעורר הצורך העז לפתח-להכיר שיטה חדשה היכולה להבטיח שחרור מיידי ללא התניה ומגבלה ותחת כל מסגרת נסיבתית.
לצד מניעה מסורתית זו של אפשרות השחרור האישי שפע גורמים נוספים עמדו בדרכו של המחפש הרוחני: מחלה, גיל מבוגר ומוות. הללו עמדו בדרכו של הפרט המבקש אחר הרווחה הנשגבת ואנשים שהיו נעדרי מסוגלות ללמידת נושאים שהוגדרו כקדושים כמו גם של טקסים דתיים שישחררו אותם לתמיד ממגבלות והיקשרויות החיים תרו באופן טבעי אחר שיטות מעשיות, ישירות ומוכחות לשחרור אישי.
נמצא כי הדבר הנחוץ ביותר במצב זה של דברים היה מתווה בדוק ויעיל שיהיה בראש ובראשונה אוניברסאלי במהותו, כלומר נטול כל דעה קדומה כלפי מעמד-קסטה, אמונה, דת, השתייכות גיאוגרפית וחברתית (לאומיות) ומגדר ובמקביל יוכל להבטיח השגת רווחה ושחרור משעבוד במהלך חייו הנוכחיים של אדם.

מאמץ לעומת אמונה: האתה יוגה נטלה על עצמה אתגר זה והיוותה גלגל ההצלה בעבור מי שביקשו לזכות בעצמאות במהלך חייהם. לאורך הזמן הפכה ההאתה יוגה להיות שיטה מושלמת והרמונית של תרבות גופנית, נפשית, אתית ורוחנית. באמצעותה הוצע לאנושות רווחה-שחרור תחת כל נסיבות החיים, כשהדבר היחיד הכובל את התלמיד הוא אימונו הרציף.
ברוח זו מצוין בכתבים המסורתיים שיוגה מעשית היא המאמץ המדויק והנכון ביותר שביכולתו להטות את הכף לטובת חירותו האישית של אדם בלי כל תלות בנסיבות חייו החיצוניות וזאת רק מפאת השתדלותו המתמדת[5] וללא כל מימד של אמונה[6] ותלות בחסדי שמיים.
התהליך שהציע את העיקרון של העדר תלות ועצמאות אישית תוך סיוע ומעורבות גופנית – ללא אלוהים, וזאת תוך אתגור מחלה-מגבלות גופניות, גיל מבוגר, מוות ואמונה – הובחן כהאתה וידיה[7] שמשמעותו המילולית הינה שיטה להשגת חופש מוחלט באמצעות התמדה ומסירות תוך הטיית המאמץ לכיוונים המיועדים לכך. בהקשר זה המושג hatha מופיע באחד הכתבים ההודים האפיים המוקדמים, המהבהראטה, והוא מוזכר שם בהקשר לאופי חזק, לאישיות יציבה, לנחישות והמדע שהיה כרוך בהשגת אופי זה הוא ההאתה וידיה וזאת כנגד פאתאליזם ולפיכך הוצעה התמדה ממושכת כאמצעי המדויק והראוי למען השגת מטרה זו.






[1] Yogatattvopanishad 1.19
[2] ביוגה ושיסטה כל מאמץ המקדם את התוצאה כמשמעותה ביוגה, קרי: שחרור מלא, קרויה האתה. במהבארטה הטכניקה קרויה האתה וידיה.
[3] המוטיבציה המרכזית בתרבות ההודית והיעד האישי האולטימטיבי של כל פרט בה.
[4] הבהגוודגיטה 7.3
[5] purusartha
[6] prarabdha
[7] hathavidya

תרגם: ט.ר

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה