דילוג לתוכן הראשי

יוגה ואקטיביזם חברתי

  
יוגה ואקטיביזם חברתי הן בעיניי מילים נרדפות. זאת מהטעמים הבאים:

א. יוגה כאימון גופני-נפשי היא אפשרות מצוינת לשיפור מצב הבריאות ואיכות החיים באמצעות פעילות פיסית שאינה מצריכה ציוד ייחודי, ביגוד תואם, השקעה כספית, נסיעה-ניידות ועלויות נוספות. בכך היא קוראת תיגר על תרבות הספורט בחברה הקפיטליסטית שהינה עוד מוצר צריכה ראוותני; חדרי כושר יוקרתיים, אולמות התעמלות חדשניים, תחרויות ומרתונים ברחבי הארץ והעולם, אופניים מפוארים, ציוד ספורטיבי יקר, מזונות בריאות- תוספים, צורך בזמן רב ועוד שלל מאפיינים מסחריים בולטים. יוגה גופנית, לעומת זאת, אפשר ללמוד לבד  (או לאחר מספר שיעורים מצומצם עם מורה) , לעשות בכל מקום, בבית, בחיק הטבע, בגינה הציבורית, בכל זמן שמתאפשר ומתפנה לצד ולנוכח מחויבויות החיים של אנשים רגילים ובמתינות. יחד עם הליכה בעצימות בינונית היא כל מה שאדם צריך כדי ליהנות מפעילות גופנית בריאה ואפקטיבית.

ב. האימון הגופני-נפשי ביוגה יחד עם שינוי אורח החיים והגישה אליהם, מסייע בהתמודדות עם קשיים בריאותיים מגוונים. בכך הופך המתרגל היוגי לתלוי פחות באחרים ובמיוחד לתלוי פחות במערכות הבריאות, בציוד רפואי, בתרופות ובחסדיהם של רופאים ומרפאים, שאינם רואים תמיד את המטופל לנגד עיניהם ולא אחת אף מונעים ממוטיבציה כלכלית ולא בהכרח בריאותית.

ג. בעוד שספורט מעייף ומוציא כוח, יוגה מטעינה בכוח ובאנרגיה ומפתחת עמידות, איתנות, סבלנות וחיוניות אותם אנו חסרים כל כך בעולמנו ושאת העדרם אנו חווים היטב במרחב הציבורי והכלכלי-חברתי.

ד. יוגה באופן בו אני מבין אותה היא אמצעי להבעת תפיסת עולם באמצעות גישה ופעולה, תנועה ונשימה. תרגילי היוגה, כשהם נערכים ומונחים ברוח זו, מבוצעים במתינות, בעדינות, ברכות ובנועם – ערכים וחוויות שאנו משוועים אליהם בעולם התחרותי, התזזיתי והתכופות תוקפני בו אנו חיים.
כשאנו לומדים ומלמדים יוגה בגישה זו אנחנו מביאים את העדינות, הרכות, החיוניות וההתחשבות אל עולמנו ואל עולמם של אנשים שלא אחת חסרים חוויות ותחושות אלה בחייהם.

ד. יוגה היא הזדמנות להכרות עצמית, לקבלה עצמית ולפיתוח שביעות רצון מהחיים כפי שהם (באמצעות יצירת חוויות נעימות) – עוד מקבץ ערכים שאיננו בנמצא בארסנל המודרני המקדש עבודה מאומצת, צעירות, רזון, יופי, ממון, בריאות אמפירית והצלחה מכומתת.

ה. יוגה מסייעת למצוא משמעות, ערך הישרדותי נחוץ ובסיסי בתוך מציאות שאין לנו תמיד שליטה והשפעה עליה ושיכולות הבחירה שלנו בה הן לא אחת מצומצמות למדי.

ו. יוגה כותבת שפה לא מילולית מאחדת. בסיוע מפגש חוויתי שתחילתו בהתוודעות אל הגוף על מגרעותיו וחולשותיו והמשכו בעבודה השלכתית מן הגוף אל הנפש, האישיות והעצמי; אנו יכולים להבחין במכנה המשותף האנושי ולהבין ביתר קלות את המכניזם של האחר והשונה, של החלש והמוחלש, של המבוגר והחולה, של המודר ושל המוזר וגם של מי שמוגדר כאויב.

האימון ביוגה הוא לפיכך הזדמנות מצוינת להשתחרר ולשחרר מעט ממעגלי קושי יומיומיים והוא יוצר עבורנו מרחב זמין וחופשי של הרגשה טובה, מידה של אופטימיות וחיוניות ובמילים אחרות: בריאות.
יוגה כפעולה ממשית של אקטיביזם חברתי כאשר היא מועברת ליחידים רגישים ולקבוצות רגישות בקהילה ובחברה וכאקט סימבולי כאשר היא מיושמת, מבוצעת ומתורגלת ע"י שוחריה.

השיטה הכלכלית החברתית המקובלת במרבית מדינות העולם מעבירה את האחריות באופן כמעט מלא מהרשויות אל הפרט; אולם איננו יכולים לבטוח בממשלה שתדאג לנו למזון נקי ולאוויר טהור, שתסייע לנו לטפח שלווה, רוגע ושקט נפשי. אנו הופכים להיות צרכנים שעובדים קשה רק כדי לסדר לעצמנו משהו מזכויותינו הטבעיות וזאת באמצעות רכישה של פעילויות פנאי, חופשות, טיפולים, שיקויים ועוד. כך אנו רק מגבירים את מעגל הלחץ והמאמץ שמחייב אותנו לעבוד קשה כל השנה רק כדי לממן חופשה מרגיעה בסופה ובילויים וטיפולים במהלכה. יוגה כאימון גופני, כאורח חיים וכגישה לחיים מציעה אלטרנטיבה שמאפשרת להפחית את התלות במענגים ומבריאים מלאכותיים באמצעות הקטנת הביקוש-צמצום הצריכה ושיבוש ההנחות הכלכליות המקובלות.


מאמרים לקריאה נוספת:
- יוגה ורווחה חברתית, תרגום מאמר המערכת של הטיימס אוף אינדיה מפברואר 2007.
- מאמר מצויין בנושא זה מתוך הבלוג של מורים ליוגה בברלין.
שימו לב למדיניות התשלום הדיפרנציאלית שהם מציעים לתלמידיהם ושמקובלת במוסדות יוגה מקבילים בברלין.
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1854033 לא יוגה פורמאלית אבל מאמר מעורר השראה בנוגע לפוטנציאל הטמון בשינוי רדיקאלי של אורח החיים.



תגובות

‏אנונימי אמר/ה…
אני מאוד מתחברת לכתוב במאמר זה. אני חושבת שיוגה כדרך חיים שומרת על הגוף ואפילו נותנת לאדם להסתכל על החיים באופן שונה. (ישנה עבודה בעיקר פנימית- נפש). אני לא חושבת שיוגה היא תחליף לחופשה משפחתית, בילויים טיפולים וכו'. אלא היא תוספת להנאות אילו גם אם אדם חי לפי חיי היוגה המלאים.(אורלי- פסגה נהריה).
טל רביד אמר/ה…
תודה רבה על תגובתך ותגובותייך.

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.