דילוג לתוכן הראשי

כיצד לסייע לאחרים בלי לבטל את עצמך? על יוגה,הדדיות ואלטרואיזם

אלטרואיזם ונתינה לעולם וגם לך עצמך כחלק ממנו



הרוחניות האידאליסטית מכוונת אותנו אל היעד הנשגב של עשייה המנותקת מפרותיה, אולם הלב מחפש ומבקש הדדיות באופן טבעי.
נתיב רעיוני הנחשב במחשבה היוגית לחוק טבע מציג את הקשר שבין פעולה לבין
השלכותיה; אנו נושאים בתוצאותיו של כל מעשה שעשינו בין אם היה לו ביטוי מוחשי ממשי ובין אם נותר בגדר מחשבה.
ההבחנה בין פעולות לבנות ושחורות, טובות ורעות, יוצרת מוטיבציה לעשות יותר
מהסוג המתגמל לפחות משום שזה משתלם; הבוחר בפעולה מסוימת נהנה מפרותיה ואינו עושה זאת (רק) מטעמי מוסר אוניברסלי או התחשבות אנושית.

המחשבה ההינדואית, הערוגה בה צמחה והתפתחה פילוסופיית היוגה, חיה בשלום עם מורכבויות ועם סתירות פנימיות. זהו מאפיין מייצג המתקיים פעמים רבות כחלק בלתי נפרד מתרבות מבוססת ועמוקה זו. המתח שבין הדדיות ראליסטית לבין אלטרואיזם של עשייה ללא כוונת רווח מובן לא רק מטעמים של סובלנות רעיונית מובנית לשונות ומטעמיה של קלות הדעת המסוימת בה מתייחסים בתרבות זו לתיאוריות, מילים והצהרות, אלא אף כמקור רצוי, כרקע מבורך וכהשראה מתבקשת להתפתחות אישית וחברתית.

קשרים בין אישיים המבוססים על הדדיות, נתינה מתוך כוונה לקבל בחומר או בשווה לו (אהבה, יחס, כבוד, הערכה ועוד), נחוצים לכל אדם. בלעדיהם הופך הקיום האנושי לכמעט בלתי אפשרי ובוודאי שנעקרים ממנו רכיבי הביטחון, הלמידה והיצירה המשמעותית המתקיימים על רקע הכמיהה והתקווה להיזון חוזר.
ללא תחושת נוכחות וערך (מידה מסוימת של אגו) אין סיבה לקום בבוקר ולעשות, מוטיבציה העומדת במרכז המציאות.


נדמה כי מידת האיזון, מרווחי העצמאות וההשקעה בטיפוח המשמעות האישית הם גורמים ממתנים ומרגיעים בכל הקשור לסבך של מערכות היחסים והאידאל הנשגב של עשייה ונתינה ללא ציפייה לקבל תמורה או ליהנות מפירות ממשיך להדהד ברקע כביטוי מובהק של הנשגבות.

תגובות

‏אנונימי אמר/ה…
הענקה ללא צפייה לגמול היא אהבה אמתית.
הענקה הופכת אותך ל"ענק", לפחות בעיני עצמך וזאת לכשעצמה התמורה הגדולה ביותר. אם אתה ענק ביני עצמך, אינך זקוק להדדיות.
ענת ח.
Unknown אמר/ה…
כאשר אני תורמת לאדם אחר, עוזרת בכל דרך שהיא, אני פועלת מתוך רצון טוב להיות שם, להקל, להבין קושי ולהצמיח לשיתוף, לרווחה מתוך התחשבות ורגישות לסביבה שלי. לעתים קרובות אניני פועלת מתוך רצון לקבלה / תמורה. קשה לי לקבל, אני לא יודעת להיות בצד המקבל וכאשר זה קורה אני מרגישה חוסר אונים (למרות שברור לי שהכוונות טהורות ואכן אמתיות ללא כל רווח מישני..) יתכן כי רווח האחר גבוה משלי היות והוא הופך במידה מסוימת לפאסיבי, ואני מכוח הנתינה מתרוקנת מאנרגיה, "שוכחת" את עצמי והגבול בנתינה ...
‏דומיאנה קדורה אמר/ה…
אני עושה מעשיים רבים במשך היום ובמיוחד בעבודה ,בסוף היום אני חושבת תמיד על מעשים אלה ,האם הפעולה שעשיתי לבנה , אידיאלית או מעורבת .אני שואלת את עצמי האם היחס כלפי תלמיד או מורה מסוים היה טוב או רע ,האם הצלחתי להתקרב ממנו, למה התנהגתי כך ....אני מנסה תמיד שהפעולה שלי תהיה לבנה כי אני אוהבת שתמיד אהיה טובה
Unknown אמר/ה…
תמיד חשוב בעיני להשאיר מקום לעצמך. יש שעושים ופועלים למען האחר אך בסופו של יום נשארים ללא אנרגיות לעצמם. חשוב לעשות, לתת ולהעניק, חשוב לא פחות בעיני מקום לפרט. אלטרואיזם - נשגב הוא בעיני. נדירים הם אנשים כאלו.
טל רביד אמר/ה…
מתברר..
‏מונא אסלאן אמר/ה…
אני תמיד שופטת את עצמי ומשחזרת את מעשי בסוף הים ושואלת את עצמי האם הפעולה שעשיתי לבנה וטובה או לא , אני מעמיסה על עצמי בהרהורים ומאשימה לפעמים את עצמי לכן אני אנסה להשאיר מקום לעצמי ולנטרל את כל האנרגיות השליליות כדי שלא אפסיד את האנרגיות החיוביות .
‏אנונימי אמר/ה…
ברור לכל כי האדם חש תמיד את היותו קיים בכך שהוא מקבל הערכה,יחס תגובה וכבוד.האדם זקוק לכך מדי יום ביומו ולו בכדי לקום בבוקר ולהתחיל את היום.ללא פידבק או הערכה,האדם מאבד את נחיצותו ואת רצונו להשפיע.זה טבע האדם וכך גם העניין הז מוטבע בחיות כמו למשל כלב.כלב אוהב ונהנה מפידבק חיובי,מחיבוק ומתן אהבה.איילת
איילת חן אמסלם אמר/ה…
מסכימה מאוד עם בגישה הטוענת שקשרים בינאישיים המבוססים על הדדיות , נתינה אמיתית - יש בה משום נחיצות עובדתית לכל אדם.
ללא ספק לא יוכל להתקיים האדם ללא היכולת לקבל ולהעניק.
בנוסף, ללא תחושות של ערך לא תתקיים מוטיבציה לאדם להמשיך ולפעול להטבת חייו - דבר העלול אף ליצור חוסר איזון בנפשו של האדם ואולי אף לפגום באיכות חייו מעתה והלאה...

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה