דילוג לתוכן הראשי

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין?

מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה



כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט: Sarve Gunah Kancam Asrayante, כל הדברים הטובים טמונים בזהב.
זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו.

אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח.
אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד.

בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.

אפשר לשבת בשקט לכמה דקות על בסיס יומי או להחליט להשתמש פחות במילים "אני" ו"שלי".
אלו הם צעדים יישומיים שיכולים לחבר אותנו באופן ממשי עם רוחניות ואם נעבוד בכיוון זה של התנסויות כנות וטהורות יותר (Sattvika Bhavas) הדבר יסייע לנו להכיר ביתרון הממשי שיש למודעות רוחנית על פני צרכנות חומרית.



תרגם:  ט.ר
פורסם בירחון היוגה אינסיטיוט Yoga and total Health, אוקטובר 2002. תורגם בהרשאה

תגובות

Unknown אמר/ה…
דאולת גוארנה
לצערי אנחנו חיים בעולם מאוד חומרני והכל נמדד במספרים, והכסף הפך להיות הדבר החשוב ביותר בלוואי שהפןך להיות חברה יותר רוחנית וכך נחיה בפחות לחץ ויותר רוגע
‏אנונימי אמר/ה…
אנו חיים בעולם מאוד טובעני שבוא הדרישות מאיתנו כבני אדם מאוד גדולות. אני מתחברת במאמר לשני הפסקאות האחרונות שבהן כתוב כי ניתן לשנות מרכיב אחד בדרך חיינו ובכך ליצור רוגע, שקט, בריאות ופחות לחץ בחיים אילו.(אורלי פסגה נהריה)
טל רביד אמר/ה…
לדאולת - ראי את תגובתה של אורלי. אני חותם עליה. אנחנו יכולים להתחיל לזוז ולשנות בקטן. לוותר על משהו שאנחנו אוהבים לזמן מוגבל. לבחור חפץ או מעשה ולוותר עליו. היוגים מכנים זאת "טפאס" להתייצב בהופכי למה שאנו רגילים. והעיקר לעשות זאת בהתמדה בעקביות וביציבות. תודה על התגובות. טל
Unknown אמר/ה…
אכן הקדמה ותרבות הצריכה היא בדמנו. קשה להתעלם מהעובדה כי ביום בו שכחתי את הנייד באוטו או בבית ... נבוכה להודות כי דיי הרגשתי חסרת אונים...או מצוקה כשנשארו אחוזים בודדים בנייד והשעות עד שאגיע הביתה להטעין עוד רחוקות...כך גם קשה לי לדמיין שעה ללא מסך (מחשב/ נייד) ובמחויבות שלי לתפקיד וכן גם לצרכי האישיים. ברור לי כי העולם יכול להמתין קטנה עד שאתחבר או אצור קשר, אך החשיפה הבלתי פוסקת והניידות הזו מביאה אותי להגיב מהר, להיות במחק נגיעה ותגובה מידית – וכך אנו פועלים, מגיבים - חסרי סבלנות ובלתי מאופקים –כאן ועכשיו... ברור לי שמומלץ מאוד שאאמץ - שעה שעתיים במרכז היום ללא שימוש במכשיר טכנולוגי כלשהו, לצורך איזון וויסות הנשמה – ובכך ארגיל גם את הסובבים אותי כמו שפעם היה נהוג (בין 14:00 ל 16:00 אין להתקשר זו שעת מנוחה).
טל רביד אמר/ה…
אכן. הכל משקף בדיוק את המציאות של רבנו. אבל יש לנו מרווח. אפשר לנסות לצמצם קצת את שעות החשיפה לנייד. לסגור לחצי שעה. ואז להגדיל את טווח השקט. שווה לנסות. תודה על תגובתך הכנה. שבוע טוב
‏אנונימי אמר/ה…
היכולת המודעת לעצור את השימוש באנרגיות שונות ולהיות פחות זמינה למענה, נחווית לעתים על ידי הסובבים כדחייה, כעס או התנתקות. היכול לתקשר את זה ולהביא להבנה שזמן "עצמי" נדרש לצורך השקטה ולא כפעולה שמטרתה להתעלם- רווח רב בצידה. \
ענת ח.
‏דומיאנה קדורה אמר/ה…
דומיאנה קדורה
תגובה למאמר : לצערי אנחנו חיים בלחץ הכסף והחומרה הם חשובים מאד בחיינו ,אנחנן תמיד חושבים איך להתקדם יותר לא מסתפקים מגיעים למקןום מסוים רוצים עוד ועוד ,עם זאת שאני מתחברת למאמר ולפעמים יושבת ברוגע ואומרת שבריאות ושלווה יותר חשובים מכסף כי האדם הוא זה שמביא את הכסף ועלינו לחשוב על מעשים טובים
‏אנונימי אמר/ה…
התקשורת עושה לנו שטיפת מוח על להפוך לחברה צרכנית בדברים שאין לנו צורך בהם ובוודאי לא יוסיפו לנו אושר. כשיש פחות שפע לומדים להעריך כל דבר שיש. (אין כמו לקחת ביס מעוגה טעימה ולהתענג, ולא לאכול את כל העוגה ולסבול מבחילה..) איזון פה היא מילת המפתח.
שירה סגל
טל רביד אמר/ה…
תודה לכולכן על התגובות. אורלי, אהבתי את "אורח חיים טובעני". אכן.אבל יש לנו מרווח מסויים של מסוגלות להימנע מטביעה
Unknown אמר/ה…
לו הייתי רוטשילד...
יחד עם זאת, אינני אדם דתי, אך אדם דתי אומר כל בוקר מודה אני - על שקמנו בבוקר.
אני רואה חשובות גדולה מאוד מעבר לניתוק, להתחברות לפן החיובי, לדעת לראות את הדברים הקטנים שהחיים זימנו עבורנו ולדלות את התודות הקטנות. גם ממקום אפל, כל אחד ומקומו האפל בחייו, לראות אור ולברך על כך. זו תעצומת נפש מבחינתי. זה לבחור להתנתק מחושך ולשים דגש על אור ולו קטן.
רינת
טל רביד אמר/ה…
מעניין לקרוא את שכתבת. הארת את הנושא בזווית מקורית
‏מונא אסלאן אמר/ה…
לצערינו הרב הכסף והחומרנות בחיים הם הכי חשובים לבן אדם , לפעמים אנחנו שוכחים שבריאות ונפש ורוגע זה החשוב ביותר ולהתחבר לצד החיובי תמיד
למרות הקושי ותמיד להסתכל לצד המלא של הכוס ולהתנתק מכל דבר חומרי שישפיע עלינו לרעה ולהתבונן ברוחניות .
‏אנונימי אמר/ה…
אין סוף לחומריות!!!כסף הוא אמצעי שנהפך למטרה.רוב בני האדם כיום סובבים סביב החומריות הכסף והכבוד.הרוב שוכחים את עניין הרוחניות והחכמה והידע.חומריות הפכה להיות העיקר בחיינו וזו בעיה רצינית.החומריות גורמת לתחרותיות גדולה,לקנאה לשנאה ולדברים קשים וכואבים.ולכן,אנו חייבים לעצור את המירוץ ולהסתכל על עצמינו ועל אחרים בצורה אחרת,צורה נקייה וזכה.איילת.
‏אנונימי אמר/ה…
איזהו עשיר השמח בחלקו???...רמת האושר של האדם נובעת מרמת ההתאמה שבין הרצון שלו למציאות שלו. טבענו שככל שיש לנו יותר אנו רוצים כפול ולכן מי שלא מאושר ממה שיש לו לעולם גם לא יהיה מאושר גם כשיהיה לו את מה שהוא חושב שיעשה אותו מאושר.ירדנה
Unknown אמר/ה…
אין ספק שהחומריות והכסף זהו חלק בלתי נפרד מעולמנו. אך יחד עם זאת חשוב לזכור מה הם הערכים האמיתיים שיש לאדם, מה באמת חשוב ומה באמת עיקרי ומשמעותי בחיינו.
טל רביד אמר/ה…
ירדנה, שוחחנו בכיתה על מדד האושר ועל המדדים האובייקטיביים יחסית המהווים אותו כמו גם על הצרכים הכלכליים המכומתים, שהם צנועים למדי, שמעבר להם אין השפעה כלל על מידת אושרו של אדם.
איילת חן אמסלם אמר/ה…
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
‏שרית אמסלם אמר/ה…
טל היקר,
אכן, גם ביהדות מופיע המודל של הסתפקות במועט או להמעיט ככל הניתן בגישה החומרית.
הזדהיתי מאוד עם המאמר היות ועסק בכך שיש להודות תמיד על מה שיש. למרות שמשפט זה אינו נוגד את הרצון להצליח ולשאוף.
הגישה היהודית בהחלט מצביעה על התרחקות מחומריות ככל הניתן.
בנוסף, השימוש במילים: אני, שלי כפי שמוזכר במאמר אף הן מעידות על כך שאותו האדם קצת חוטא במידת הגאווה... ועל כן יש להמעיט בשימוש בהן.
Unknown אמר/ה…
המאמר מלמד על הסתפקות במועט ובמה שיש, דגש על דחיית סיפוקים נושא שמדבר אלי בתקופה האחרונה. אני לומדת למתן את הרצונות שלי ולדחות סיפוקים ושמחתי אני מצליחה בכך ונהנת הרבה יותר בעקבות זאת. בעיני כסף זהו רק הדרך אל המטרה ולא המטרה עצמה, אבל אין ספק שהוא מניע אותי בחיי היום יום.
‏שחאדה בדריה אמר/ה…
צריכים לזכור שהבריות ונפש זה הדבר הכי חשוב בחיינו ... לראות עצמנו, לגיד אני , אני עצמי , ..אבל כן לעומת עומס החיים והאירועים והמצב הכלכלי והלחץ שאנחנו עוברים וחיים בו, שוכחים עצמנו וזכרים מטרת החיים או מטרת אמצעי החיים שהיא כן לצערי הכסף .
Unknown אמר/ה…
לובנא אליאס: הנ״ל דורש מספר דברים, החשוב מביניהם- מודעות. אנשים מודעים יכולים להתפקח מנהירה העיוורת לעבר החומריות. לכולנו בכל נקודה בחיים יש חוסר מסוים כזה או אחר, חוסר מודעות באופן אינטואיטיבי יוביל אותנו להשלמת החסר בחפצים, דברים נגישים וחסרי תכלית שנמצאים בטווח הראייה להלן המוח מבין שהם יותר קלים להשגה. למרבה הצער כל ניסיון להשלים את החוסר בדרך זו מחזיק מעמד לזמן קצר בלבד, לאחר מכן לחוסר החוסר חוזרת לקדמותה. מודעות והתבוננות פנימה מביאה אותנו להבנה של הדברים החשובים באמת, שמחזיקים לטווח ארוך ומן הסתם דורשים זמן והתמדה. מציאת האושר האמיתי בדרברים אלו (סיפוק, שקט פנימי, הודיה, אהבה..) משרישה את הרוחניות ואת ההבנה של מה שחשוב באמת וכנגזרת מרחיקה אותנו מהחומריות ומהתפל.
לובנא אליאס

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה