דילוג לתוכן הראשי

אפשרות של יוגה - הגישה היוגית ועבודת היועצת

מאת ליאורה ונטורה
 https://www.tlv-edu.gov.il  

בספרו פילוסופיה הודית קווי יסוד  (1980) מצטט בידרמן מדבריו של יאספרס,  אחד הפילוסופים הנודעים של המאה ה-20 שכתב, בין היתר, סידרה שסקרה את חייהם ואת הגותם של גדולי הפילוסופים הן בתרבות המערבית והן בדתות ובתרבויות אחרות, והקדיש פרק לבודהא: "עלינו, בראש וראשונה, להכיר בכך שהבודהיזם הינו מרוחק תכלית הריחוק מאתנו ולכן גם לזנוח את כל הדרכים הקלות והמהירות של התקרבות אליו. כדי ליטול חלק במהות האמת של בודהא יהא עלינו לחדול מלהיות מה שהננו... ההבדל אינו נעוץ בעמדות רציונליות, אלא במכלול של ראיית-חיים וצורות-חשיבה... אולם, ריחוק זה של הבודהיזם מאתנו אין בכוחו לגרום לנו לשכוח שאנו כולנו הננו בני אדם, כולנו ניצבים מול אותן השאלות הנוגעות לקיומנו האנושי. בבודהיזם מוצע לנו פתרון גדול שאף הובא לידי יישום. המשימה המוטלת עלינו, כבני אדם, הינה להכיר פתרון זה ולנסות, במידת האפשר, להבינו".
כלומר, על פי תפישתו, למרות קיומו של פער שאינו בר-גישור בין הפילוסופיה המערבית ובין הפילוסופיה המזרחית, פער המתבטא ב"ראיית חיים " שונה ובדרכי חשיבה נבדלות קיימת אפשרות לנו, כבני התרבות המערבית, לעסוק בפילוסופיה ההודית, מעצם היותנו כמו ההודים בני אדם, הנתקלים בבעיות קיומיות זהות.
אחד המושגים המרכזיים בתרבות ההודית בכלל ובפילוסופיה ההודית בפרט  הוא מושג השחרור. מושג זה מכונה בסנסקריט "מוקשָה", או בשם נרדף נפוץ ויותר בתרבות המערבית – "נירוונה". בגישה המערבית נתפסה הפילוסופיה ההודית והפילוסופיה ההודית כמיועדת אך ורק לשרת מטרה אחת, והיא הנירוונה – אותו מצב חלומי, נצחי, של אין מוחלט, דעיכה מוחלטת, אפסות חושים, ריקנות וכיוצא בזה, אולם לא כך הוא. נשאלה השאלה: למה בדיוק מתכוונים ההודים כאשר הם מדברים על נירוונה או על שחרור - האם המשמעות  היא גם "שחרור מ..."  הרצון להשתחרר ממצב נתון וגם שחרור ל..." הרצון להגיע למצב אחר כלשהו.
על פי הפילוסופיה ההודית מושג השחרור מתואר בעיקר מזווית הראייה של המצב שממנו אני יוצא וזאת הנחת-יסוד פילוסופית שאומרת שאין האדם יכול להשתחרר ממה שקיים.  אפשרות השחרור היחידה היא השתחררות מעצמי, מאישיותי או מהשיפוט שלי לגבי הדברים: כל אדם יכול לשנות את אישיותו, טבעו, פעולותיו והתנהגותו, שינוי מוחלט וקיצוני.
בודהה הבין שייחוס ממשות והיאחזות בתופעות חולפות (רגשות, מצבי חיים, דברים חומריים וכו') היא טעות יסודית של בני האדם. בשל הקושי שלנו לקבל את חוק הטבע של החולפיות - למעשה כל התופעות הן "בטבע" הסבל: טבען הוא להופיע/להיוולד, להתקיים ולחלוף והן מתקיימות במעגל אינסופי של לידה ומוות סמסרה. ולכן הסיק כי הסבל הקיומי האנושי מקורו בהיאחזות התודעה שלנו בדבר שהוא בלתי אפשרי, ועל כן הדרך לשחרור מסבל היא אימון ותרגול התודעה . בעזרת מדיטציה הוא גילה כיצד ניתן למגר את הסבל, ולהשתחרר ממצב התודעה של הסמסרה למצב התודעה של הנירוואנה.
על פי פטאנג'לי, ( יוגה סוטרה של פטאנג'לי, אורית סן גופטה, 1994) היוגה אינה "מדע טהור" אלא "מדע מעשי". כלומר, אין כאן עיסוק תיאורטי בנפש האדם כדי לרכוש ידע והבנה, אלא דרך מעשית לשינוי התודעה, שמטרתו להשתחרר מהסבל שכרוך בקיום הרגיל.
המילה יוגה המורכבת מ2 מילים בסנסקריט: יוג, Yuj שמשמעותה להתאחד, להצטרף ויוק, Yoke שמשמעותה לכוון, לרכז את תשומת הלב, ליישם, כוונתה, לפי פטנג'לי, לאיחוד בין התודעה והנשמה. יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה , מצב בו החושים מתכנסים פנימה, ולא מופרעים על ידי גירויים חיצוניים או מחשבות המסיחות אותה. במצב זה התודעה שלווה ואנחנו מתמזגים עם המהות של עצמנו, לפי היוגה - הנשמה, וחווים שלווה נצחית הנקראת מצב סמדהי. כפי שנאמר, יוגה, במשמעותה העמוקה ביותר הנה כל תהליך, אשר מחבר את האדם אל העצמי האמיתי ביותר שלו, הנשמה. הנשמה היא הרובד העמוק ביותר של האדם, ומלאה על פי היוגה בטוב. אדם המחובר לעצמי עוסק באופן טבעי בנתינה ובעזרה לזולת.
לטענת אפרת, פעילה בעמותת "יוגה של אהבה", תהליכי יוגה הם גם תהליכי חינוך. הם נועדו לחבר אותנו אל טבע העצמי, וללמד אותנו לפעול מתוך מהותנו העמוקה והאמיתית ביותר, וכך לתרום ליצירת חברה יפה יותר במקום בו אנו חיים. חינוך באמצעות יוגה שם דגש מרכזי על פיתוח העצמי, ראיית כל ילד כנשמה ייחודית, טובה מיסודה, וראיית בעיות או קשיים של הילד, כהזדמנות לשיעור ולצמיחה, תוך הבנת מצוקתו האמיתית –
אין ילד רע – יש ילד שרע לו.
לכל אדם יש משחר ילדותו נטיות טבעיות, שכאשר הוא עוסק בהן ומפתח אותן מתוך מודעות ותודעה נכונה, הוא הופך להיות אדם מסופק ותורם לחברה. גם מחקרים בתחום החינוך וחקר האינטליגנציה (אינטליגנציות מרובות, גרדנר, 1996) מזהים כי ישנן מספר אינטליגנציות ועל החינוך לזהות כישורים אלו אצל הילדים ולפתח אותן. לטענת הכותבת, ניתן ליישם אותן דרך חינוך ביוגה. זיהוי נטיות אלה דורש התבוננות עמוקה ונקייה אל פנימיותו של כל ילד, ותרגול היוגה משמש גם ככלי לחידוד ההתבוננות הזו.
בשעה שהתרבות המודרנית שמה דגש על צרכי הגוף ועל הרחבת ופיתוח צרכי הנפש, ניתנת תשומת לב מועטה יותר למימוש טבע העצמי. בחינוך ביוגה, ניתן דגש משמעותי ללימוד ולפיתוח טבע העצמי.
על פי תפיסת מציאות זו, ידע אמיתי הנו ידע אודות העצמי ומקום העצמי ביקום. חינוך הנו לימוד העצמי לפעול על פי טבעו. כל ידע אחר הנרכש מתוך הפעילות בעולם, כל מיומנויות היסוד, המדעים, התיאוריות וכיו"ב, יכולים להילמד באופן יעיל הרבה יותר, כאשר הלומד הוא אדם מסופק בתוך עצמו, יודע את עצמו ובעל בטחון מתוך ידיעה זו. מיצוי הפוטנציאל הנו גדול הרבה יותר כאשר התודעה רחבה ומפותחת. תודעה אשר "שלופה" כל הזמן החוצה, לחיפוש ערך או אושר חיצוני, מתוך תחושת אי-שלמות או חוסר בטחון של העצמי (הנובעים מאי-ידיעה אמיתית של העצמי), אינה תורמת למימוש הפוטנציאל של האדם. תהליכי היוגה מביאים למיקוד התודעה פנימה, ומחזירים אותה מחיפוש ערך חיצוני, אל גילוי הערך האמיתי במהות הפנימית העמוקה שלנו כנשמה.

רואים בבירור עד כמה יוגה וחינוך מהווים שני תחומים המשלימים האחד את השני. לדברי חבצלת אשור, (חבצלת במדבר, מרכז יוגה ומודעות בערבה) תרומת היוגה לילדים היא  במספר תחומים:
  • מחזקת ומגמישה את הגוף, משפרת יכולות מוטוריות: קואורדינציה, יציבה, שיווי משקל והתמצאות במרחב
  • תורמת לחיזוק הביטחון העצמי
  • מגבירה את יכולות הקשב והריכוז
  • מפתחת חשיבה חיובית, דמיון ויצירתיות
  • מעניקה שמחה ושלווה
אין ספק שהפרעות בקשב וריכוז מהוות בעיה מרכזית אצל חלק מהתלמידים וגם אצל הצוות. ילדים החווים קשיים בתחום של ריכוז והקשבה אשר פוגמים בהבנה של החומר הנלמד בכיתה בנוסף לקיומם של אנשי צוות חינוכי חסרי כישורים מקצועיים נדרשים למת מענה הולם לתלמידים המתקשים גורמים לקשיים חריפים עוד יותר. בפועל התלמידים מחסירים חומר, אינם ברמת הכיתה, משועממים ומפריעים. לעיתים, הדימוי העצמי והחברתי נפגע וניזוק. אי לכך עלול להיווצר מצב של ילד רגיל לחלוטין הנאבק על מקומו בחברה ולעיתים גם בבית.
לדברי נעמי פונדק־לובל ( יוגה לילדים: "מראה של שלום"),  היוגה בחינוך יכולה להטמיע בילדים מסרים חשובים של הקשבה לגופם, אמונה בעצמם וביכולותיהם, כבוד לעצמם ולאחרים, למידה להיות בתקשורת עם "העצמי" שלהם ועם אחרים, של חשיבות המנוחה וההרפיה ומציאת "רגעי הסמדהי" בהם אנחנו מעריכים את הרגע ומאפשרים לעצמנו לחוש אושר אמיתי.
חשוב שכל מורה שעובד עם ילדים ידע לראות את האור והשקט שבתוך כל ילד ולשקף לו אותם. גם כשהילד סוער וגונת הרג'ס (איכות התנועה וחוסר השקט הקיימת בכולנו) מניעה אותו כמו רוח סערה, האור והסטווה (איכות השקט והריכוז) קיימים בו תמיד. הציפיות של המורה ישפיעו על התלמיד, כמו אדם המביט במראה. במחקר, "פיגמליון בכיתה", שנערך ב־1968 בבית־ספר יסודי בארצות הברית, הראו החוקרים, רוזנטל וג'יקובסון, כיצד מידע כוזב על תלמידים השפיע על ציפיות המורים. בתחילת שנת הלימודים קיבלה קבוצת מורים מידע על תלמידים מסוימים בכיתתם שהם בעלי I. Q יוצא מן הכלל. הם התבקשו לשמור על המידע הזה בסוד. התלמידים "הגאונים" נבחרו באקראי. בתום השנה נאספו נתונים על התלמידים ואלה הראו כי הישגי התלמידים שהוגדרו כגאונים, היו גבוהים יותר משל חבריהם לכיתה. כמו כן, תלמידים אלה זכו לחוות דעת חיובית על הסתגלותם החברתית והישגיהם. בבדיקת התנהגותם של התלמידים נמצא כי הם נעדרו פחות מאחרים. מחקר זה ממחיש את כוחה של חשיבה חיובית ושל האמונה של המורה בתלמידו.
כפי שטל רביד טוען, ( הגישה היוגית בשרות הלמידה המשמעותית, 2016), יוגה בחינוך מתמקדת בהצגתה של הגישה היוגית המכוונת לאימוץ  מודע של אתיקה, תפיסת עולם וערכים ייחודיים ומציעה טכניקות וכלים מעשיים להטמעתה היישומית של היוגה בעולמו הפנימי והחיצוני, האישי והמקצועי.
לפי היוגה, ליבת ההצלחה של הפרט ושל המורה בתוכו הינה ביכולת המתפתחת והנרכשת לשמור על איזון, שלווה פנימית ומודעות לעצמו, לתלמידיו ולשותפיו וזאת לנוכח האתגרים שהחיים מציבים תוך פעולה רציפה ומופחתת רגשנות, אינטרסנטיות וכיתתיות צרה.
פעולה נכונה ומדויקת המתבצעת מתוך איזון פנימי, שיקול דעת ואחריות היא זו המושפעת פחות ממוקדי הסבל והתקיעות: ידע שגוי-הזדהות שגויה, אגו לא מעובד, יחסי משיכה-התנגדות עם אובייקטים והימנעות/פחד משינוי. זאת לצד היבטים נוספים הקשורים לאורח החיים המודרני והמשפיעים לרעה על תפיסת המציאות, על יכולת התפקוד ועל שביעות הרצון הכללית (כמו סטרס, כוחנות, תועלתנות ועוד).
מחקרים הראו, שהניסיון להיעזר בטכניקות יוגה לפי הסולם של פטאנג'לי כאמצעי הוראה בשיעורים רגילים, והשימוש בטכניקות יוגיות שונות של נשימות, מתיחות, שחרורים, הרפיה, מביא את התלמידים לריכוז גבוה וממושך – מצב זה של דהראנה לפי המורה, פטאנג'לי, מאפשר למידה אפקטיבית ומהנה יותר.
לדברי נעמי פונדק-לובל, ילדים בכל גיל יפיקו תועלת רבה מתרגול יוגה, ולכן חשוב שילדים ייחשפו ליוגה כבר מגיל צעיר בגן ובבית הספר. בשיחות שערכה עם מורים אירופאים, הסתבר שבכל רחבי אירופה נעשים ניסיונות להטמיע את הטכניקות של היוגה במערכות חינוך שונות. בצרפת למשל, מורים המלמדים יוגה, עדיין נתקלים בהתנגדויות של הממסד או ההורים הרואים ביוגה תירגול דתי וזר. לכן , לטענתה, יש להציג את היוגה בצורה זהירה ואוניברסלית, ללא מנטרות, קטורת או אפילו תנוחת נמסטה עם הידיים, שנתפסת לעתים כמשהו מאיים. בישראל נעשו ניסיונות שונים ומקומיים להטמיע את היוגה, לרוב בהתאם לנכונות מנהל בית־הספר להיות מספיק פתוח לנסות.  

רפלקציה
חייבת לציין שנרשמתי להשתלמות מתוך מטרה לרכוש לעצמי דרכי אימון פיזיות לחיזוק, הרגעה והרפייה. חלק מן הטכניקות היו ידועות לי מידע כללי בנושא וגם מהשתלמויות בתחום העיסוק שלי כיועצת כגון, הרפיה באמצעות נשימות, דמיון מודרך, כו'. כבר מתחילת ההשתלמות כאשר התוודענו אל הפילוסופיה של היוגה שהיא למעשה מצב תודעתי אחר, מאוד התחברתי וגם לטכניקות ולא היה לי שום קושי להתכנס בתוך עצמי , להתחבר, לנקות את הראש ממחשבות ולהיות קשובה לעצמי. לעומת זאת לא תמיד הצלחתי לבצע את האימון הפיזי בשל קשיים בריאותיים שמלווים אותי בשנים האחרונות.
אך הרבה מעבר לכך, מצאתי בתפישה היוגית עוד נקודות השקה לעבודתי כיועצת. העבודה על המודעות העצמית, על השחרור מן הסבל הקיומי וההכרה שאף על פי שאת מציאות החיים לא ניתן לשנות, יש כן אפשרות לרכוש כלים , ללמוד איך להתמודד עם מציאות זו, מאפיינת בין היתר גם את העבודה הייעוצית: להביא את הנועץ למצב של מודעות עצמית, להגדיר לעצמו ולהבחין בין על מה יש לו שליטה בחייו ולחתור לשינוי ולבין על מה לא. לגבי המה לא -עליו ללמוד להתמודד באמצעות שינוי התפישות העצמיות. שיטות הטיפול הייעוצי האקלקטיות שמערבות תפישות שונות בטיפול, כולל גישות התנהגותיות, נרטיביות-ביבליותראפיות , של הזרם השלישי ועוד שמות דגש בשינוי תפישה קוגניטיבית שיפוטית לשם שינוי בתחושות וברגשות המובילים להתנהגויות לא רצויות הגורמות לסבל. למשל, טכניקות של reframing  בזרם השלישי, של שינוי מחשבות לא רציונאליות לרציונאליות בגישות ההתנהגותיות של הCBT,  של שינוי הנרטיב הסיפורי בגישה הביבלתראפית- כולן עוסקות באותה מהות, רק בדרך אחרת.  
עוד זוכרת את התסכול הרב שליווה אותי בתחילת דרכי כיועצת כאשר התוודעתי אל סיפורי חיים קשים מנשוא של הנועצים שלי. בחלק גדול מן המקרים לא יכלו הנועצים לשלוט במה שקורה בבית. חשתי חוסר אונים מול ההבנה שאין לי ולא להם אפשרות לשנות את עובדות מציאות חייהם. רק באופן הדרגתי הבנתי שתפקידי ללמד אותם את הדרך להתמודדות עם מציאות החיים , להביא אותם למודעות עצמית אחרת שתאפשר להם במידת האפשר לנהל חיים תקינים, מתפקדים ומאושרים למרות הכל.


תודה על השתלמות מעשירה ומלאת תובנות.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.