דילוג לתוכן הראשי

יוגה ככלי לשיפור אקלים כיתתי במערכת החינוך

מאת: ענת ח.

https://yogisanonymous.com/
  

היסודות אותם בחרתי ואותם אני מתכונת נסות לשלב ולהטמיע במסגרת עבודתי בבית הספר:
  1. השקטה והרגעה אישיותית
  2. רגישות- רגשנות

לדעתי מדובר העקרונות שיכולים לתת לכול תלמיד כלים להתמודדות עם שגרת החיים ועמידה באתגרים לימודיים, חברתיים ורוחניים- נפשיים.
כפי שמציינת אוהד- קרני (2013) החינוך כיום מאתגר ומורכב יותר מאשר בעבר. יישומם של עקרונות יוגיים יכול לעזור לתלמידים לרכוש כלים ומיומנויות יעילים שיעזרו להם להתמודד עם דרישות החיים בכלל ודרישות הלימודים בפרט.  היכולת של התלמיד להבחין בינו לבין סביבתו, בין עיקר לטפל ולהבין גבולות ולפתח משמעת עצמית באופן מודע יאפשרו לו להבין מה מצוי בשליטתו ומה אינו מצוי תחת הגדרה זו. גורם נוסף אותו היא מציינת הוא הקשר בין רגיעה ללמידה. על מנת שתלמיד יהיה פנוי ללמידה יש להסיר גורמים שמפירים את השלווה (כעס, מתח, תסכול...) ולתת לתלמיד כלים שיאפשרו לו להתפנות, לראות, להעמיק  וליצור תובנות חדשות, דבר שיביא בסופו של דבר להתפתחותו. יתר על כן, יש חשיבות רבה ברגיעה גם אצל המורה שכן אז הוא יוכל לראות את התלמיד על הרבדים השונים באישיותו, לקבל אותו ולהכיל אותו ואת צרכיו.

  1. תיאור היסודות אותם בחרתי לנסות ולהטמיע
היסוד הראשון- השקטה והרגעה אישיותית
הכוונה להשקטה של  הנפש או של ה- mind ביחס לזיכרונות, נטיות, הוויה, מעשים רצונות וכדומה והתנתקות מתחושת השעבוד לשאיפות המקובלות מבחינה חברתית (כמו כסף, מעמד וכדומה) ושחרור מדעות קדומות.
המטרה בעיקרון זה היא להחיות את הרעיון של היוגה וליישם את האתיקה לא רק באמצעות תרגול מעשי של יוגה אלא באמצעות חיים בחוויית היוגה, כלומר- ליצור שינוי ברמה ערכית- פילוסופית ובה בעת ליצור גם שינוי יישומי בחיים.
כדי לייצור את השינוי יש, ראשית, לשנות את הגישה וזאת באמצעות העמדת עצמי "על קצה הקרחון", כלומר לשנות את נקודת המבט על חיי ולהסתכל על עצמי תוך התנתקות רגשית מהמעשים וממה שקורה באותה עת בחיי ולפעול ממקום שבו המעורבות הרגשית שלי פוחתת לכדי התבוננות, תוך שמירת ריחוק מנטלי מהאירועים ואחיזה בנקודת מבט אובייקטיבית ככול שניתן ואי היצמדות רגשית. ניתן להשיג זאת על ידי שימוש במושג "ככות" שמשמעות- "ככה", זה הטבע, זה התפקיד, אין כאן דבר אישי, זו דרכו של העולם.

היסוד השני- אי היצמדות ואובייקטיביות (קשור גם לרגשנות ורגישות)
פעולה מתוך רגישות ולא מתוך דרמה והיסחפות רגשית שגורמת לטשטוש ולתפיסה מוטה של המציאות. הכוונה היא לצאת מהפרספקטיבה האישית, מתוך המשקפיים הפרטיים שלי ולהימנע מסמביוזה שלי עם סביבתי (אדם או אירוע).
המושג רגשנות מכוון לכך שהתגובה לסביבה אינה מידתית והיא מושפעת מגורמים שאין להם מקום בתפיסת המציאות והם  משפיעים על התגובה כך שהיא מועצמת ויוצרת אי שקט פנימי ואף מפרה את האיזון והשקט החיצוני. יתר על כן היא יכולה להשתנות באופן תדיר וקיצוני באופן שלא ניתן לצפות מראש.
לעומתה רגישות מכוונת לכך שאני יכולה לפתוח את עצמי לאחר ולפעול בצורה מאוזנת לנוכח האירוע או האדם שמולי, מתוך הבנה וקבלה, ללא הגבלות. זאת תגובה שקולה, אובייקטיבית ומכילה ואין בה "דרמה" או ביטוי חיצוני קיצוני.

באמצעות עקרונות יוגה אלה ניתן להשתחרר מהסמביוזה עם הסביבה להגיע להשקטה אישיותית ולאיזון הפנימי ולמציאת דרך התבוננות ותגובה המותאמת לסביבה ולאירועים שונים.

  1. הדרך בה אוכל לדעתי לשלב יסודות אלה:
תיאור של המצב הנוכחי
אני עובדת בכפר נוער שרוב תלמידיו מגיעים מרקע של מצוקה וקשיים ורובם הם מהגרים או בני מהגרים. רבים מהתלמידים חוו במהלך חייהם אירועים קשים, שינויים דרמתיים והם נאלצים להתמודד עם מחסור וכדומה. לרבים מהם אין כלים להתמודד עם כול אלה ואני רואה תגובות דרמתיות מאוד שמבוססות על הרגשות שדברים אלה מעלים בהם. פעמים רבות ריבוי האירועים מעצים את הרגשות ותלמידים מגיעים למצב שבו הם "שבויים"  של הרגשות האלה ומגיבים מתוכם ואין להם כלים להשקיט את כול הרעש הזה, שלדעתי משפיע על יכולתם לתפוס את המציאות, לשקול את המצב ואת דרכי הפעולה האפשריות. יתר על כן, לעיתים במצב של פעולה מתוך רגשנות יש "חסימה" של רמזים או עזרה מהסביבה ושקיעה בלתי מידתית באירוע וברגשות שמועצמים באופן קיצוני. דבר זה משבש את יכולת קבלת ההחלטות ואת ההבנה שהם צריכים לבחור את דרכי ההתמודדות עם המצב באופן מיטבי תוך השגת התוצאות הטובות ביותר עבורם בזמן הנתון. כך למשל, במצב של מצוקה רגשית (גם טלפון שהפסיק לעבוד עונה להגדרה זו) תלמיד יכול לבחור להישאר בחדר ולא להגיע לשיעור אך אם היו בידיו כלים להתבוננות רגישה הוא היה יכול לפעול בדרך שקולה יותר ומאוזנת. אני מוצאת נחמה בדבריה של הנסג'י בדבר היכולת להבחין ברוע ולהימנע מנטילת חלק בו כאידיאל בסיסי ואף לצמוח ממקום של קשיים ורוע ולפנות לראיית ועשיית
הטוב.  

המצב הרצוי, אליו אתה חותר להגיע בסיוע גישת היוגה
השאיפה שלי היא לתת לתלמידים כלים להתבוננות אובייקטיבית על המצב כך שבמצבים בהם הם יתקלו בקושי הם יוכלו לעצור ולבחון את המצב מתוך תחושה של שקט פנימי, תוך יכולת להבחין בין טבעו של העולם הסובב והתנהלותו לבין היכולת שלהם להתבונן בדברים בצורה שקולה, מתוך ריחוק שיאפשר בחינה אובייקטיבית ובחירה בדרכי פעולה מאוזנות.
אני הייתי רוצה להגיע למצב שבו התלמידים מסוגלים לתאר את מצבם ולהתמודד איתו וליצור שפה משותפת שתאפשר הבנה הדדית, תמיכה והתחשבות.
אחד המושגים שאני אוהבת וחושבת שחשוב להפנים (כמורה וכתלמיד) הוא המושג הישגיות תהליכית. מכיוון שלמידה משמעותית היא תהליך ועשייה חינוכית היא תהליך הרי שהתוצר  או ההישג המתבקשים בהקשר זה הם הצלחות ושאיפה להצטיינות לא כאירוע חד פעמי אלא כתהליך ואני מקווה שהתלמידים שלי יבינו את המושג ויפינו את המשמעות העמוקה הגלומה בו.

  1. המציאות הקיימת במרחב בו אני מבקשת לפעול
כיום התלמידים מביאים למרחב הכיתה את חייהם כמעט ללא מסננות. הדבר משליך על הלך הרוח בכיתה ואירועים שוליים בחשיבותם שואבים אנרגיות וגוררים תגובות לא מותאמות. התפרצויות המבוססות על תגובות רגשניות לאירועים אישיים או ציבוריים מוציאות את התלמידים  מאיזון ומפריעים להתנהלות, לעיתים ברמה של "פיצוץ" השיעור וחוסר יכולת להירגע ולחזור ללמידה.

לדעתי השימוש ביסודות היוגה עשוי להיות אפקטיבי במרחב זה מכיוון שהוא ממוקד במטרה ברורה ופשוטה להבנה. כמו כן מדובר בכלי שאותו יוכלו ליישם גם בסיטואציות מחוץ לכיתה ויכול להוות "כלי משנה חיים" עבורם.  


  1. החוויה האישית שלי
התחושות והרגשות איתם אני מגיע אל הניסיון לשלב את עקרונות ההשקטה וההרגעה האישיותית והרגישות מעורבים. מצד אחד אני רוצה לעורר את התלמידים לחשיבה מעמיקה על חייהם, דרכי התנהלותם והתמודדותם עם קשיים אולם מצד שני אני חוששת שאני עלולה להיתפס כ"חופרת" או אפילו לא רלוונטית מכיוון שאני לא חווה את הדרמות בחייהם.  

המגבלות איתן אני מגיעה אל הניסיון לשלב יוגה בעבודתי הינם משני סוגים:
המגבלה הראשונה מבוססת על הצורך ללמד על פי תכנית הלימודים ו"להספיק את החומר". המגבלה הזו מטרידה אותי מכיוון שאין לי הרבה אפשרויות ליישם את העקרונות בהם בחרתי מבחינת הזמן העומד לרשותי. מכאן שהמשוכה הראשונה היא יצירת תכנית עבודה מסודרת הכוללת זמנים ייעודיים בהם נוכל לתרגל השקטה והרגעה והתייחסות   כמו כן עלי לחשוב ולתכנן כיצד להגיב באופן שמקדם רגישות ולא רגשנות אצלי ואצל התלמידים וכאשר יהיה אירוע שמצריך התייחסות הולמת תהיה לי אפשרות לשלוף "כלי" שאני יכולה ליישם בסיטואציה זהו.

המגבלה השנייה מבוססת על העובדה שרבים מהתלמידים שבעי "התערבויות" פסיכולוגיות אליהן היו חשופים במהלך חייהם. חלק מהתלמידים פיתחו מחסום וכאשר הם חשים שנדרשת מהם פתיחות וחשיפה אישית הם באופן אוטומטי נסגרים ולא משתפים פעולה. גם ניסיון קצר שעשיתי השנה באחת הכיתות גרר תגובות לא מקבלות וניתן לומר שהניסיון לא היה מוצלח מבחינת תוצאותיו אבל מבחינתי זה היה שיעור שהייתי צריכה ללמוד.
כדי להתמודד עם הקושי הזה צריך לייצר מקום מאפשר ומקבל ולהציג דוגמה אישית להתמודדות רגישה ולא רגשנית מתוך תקווה שהתלמידים יבינו את ההבדל ויוכלו להפנים מודל זה של תגובה.

המגבלה השלישית היא הבורות שלי ואולי גם של חבריי לעבודה בדבר ההשפעה של פעילות המבוססת על עקרונות היוגה ודרכי יישומן בכיתה. תפיסות מוטעות או דעות קדומות לגבי שילוב יוגה בפרקטיקה היום- יומית בכיתה יוצרות חסמים. יש חשיבות בהבנת תפקידו של המורה בבואו ליישם את הפרקטיקות בכיתה , בין אם מדובר בתרגילי נשימה והרפיה ובין אם מדובר בשיח אודות האידאלים והאתיקה היוגיים. כמו כן יש לחדד את התפיסה שהיוגה היא לא דת אלא מדע ואמנות לעיבוד ההכרה ופיתוח האישיות ולמעשה מהווה דרך חיים. הדבר בעל חשיבות רבה עבורי מכיוון שאני חילונית שמלמדת בבית ספר דתי ודברים עלולים לצאת מהקשרם. לנקודה זו מתייחסת סלמה ואני מוצאת בדבריה חיזוק כי קיימות נקודות דמיון בין היהדות והיוגה וכי מדובר ברכישת כלים למציאת איזון בין גוף ונפש ואורח חיים בריא.
זאת ועוד, אני לא מורה ליוגה ולמעשה חסרת הכשרה ייעודית בנושא. יחד עם זאת אני חשה ומקווה שהשימוש בטכניקות יוגיות והתייחסות לאידיאלים ולאתיקה  היוגיים תפתח בפני התלמידים עולם של התייחסויות פתוחות ומכילות. אני מאמצת את הגישה של "מה ההבדל בין בעל/ת תעודת הוראה לבין מורה טוב/ה?"  ומקווה להיות ראויה להגדרה מורה טובה תוך הצגת מודל ראוי לחיקוי על ידי התלמידים שלי.  
   
טל
פתחת בפני צוהר קטן לעולם מלא גדוש ומורכב (והייתי מאוד סקפטית בהתחלה)
אתה מהווה מודל בכך שאתה מיישם הלכה למעשה את משנתך.  
תודה רבה על הסובלנות ההקשבה והקבלה ללא תנאי.

ענת ח.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה