דילוג לתוכן הראשי

פשוט לשבת, מדיטציית קשיבות




מדיטציה, או בשמותיה האחרים: מיינדפולנס, התבוננות, השתקעות נפשית, מודעות וכל כינוי דומה, נתפסת כשיטה מורכבת שבליבה "משהו" אותו על המתרגל לבצע. אולם, הנטייה להיתפס ולהיצמד לטכניקה ולהפכה לעיקר היא דווקא הסוגיה המרכזית שעמה מבקשת המדיטציה להתמודד.
הצגתה של המדיטציה כטכניקה אימונית שמהותה התמקצעות של התלמיד בעשייתה הופכת אותה למצרך נדיר בעבור רבים, החשים שאין להם את הידע ואת היכולת לבצעה, שלא זכו להכיר מורה או מדריך שילווה אותם בכך או שפספסו את הטיול האחרון למנזרי תאילנד ולאשרמים של הודו. זאת כמובן, לצד העובדה שההצמדות האובססיבית לאימון או תרגול פורמלי שופכת לא אחת את התינוק יחד עם המים.
למעשה, מדיטציה היא ההסכמה להיות תלוי פחות בשיטות, מידעים וטכניקות שקיימות אצל אחרים למען יצירתו של מאגר הבנה בייצור עצמי המעוגן בחוויה אישית.
לפיכך, ההנחיה הפשוטה של "פשוט לשבת" תוך התבוננות מתמדת על עצמנו, על גופנו ותחושותינו היא הסוד הקטן העומד מאחורי המילה הגדולה.
תפקידו של המורה הוא להציג אפשרויות מגוונות להתבוננות (בישיבה, הליכה ועוד) ובעיקר לסייע מעט בביאור ותמלול חלק מן התחושות, ההבנות והחוויות ולתמוך ביצירת המסגרת לתרגול מתמשך.
בסופו של יום המדיטציה מזמינה אותנו לקום מן המושב או השיעור ולפגוש את החיים, הזירה האמיתית שבה מודעות מתפתחת בהדרגתיות ומתקיימת לסירוגין. מדיטציה כזו מועילה במיוחד ובעולמנו הפעלתני הכרחית מתמיד.
מדיטציית מודעות ממוקדת בטיפוח תשומת לב לכל מה שעולה ברגע הישיבה, תחושות גופניות, רגשות, מחשבות, מצבים מנטאליים, הכול מכול מוזמן, רצוי, ראוי, מקובל ומכובד.

האימון הגופני ביוגה גם הוא יכול לשמש פלטפורמה למדיטציית מודעות.
מסורתית נועד האימון הגופני ביוגה, בין השאר, כדי לסייע לאימון המדיטציה להתקיים; ישיבה ממושכת במדיטציה עלולה להיות כרוכה במאמץ גופני ולגרום לנוקשות שהתנוחות היוגיות מנסות לעדן ולרכך. אולם, לצד היותן כלי עזר המאפשר מדיטציה, משמשות התנוחות היוגיות עצמן כאמצעי התבוננות.
ביצועו של תרגול שיש בו יסוד קבוע וחזרתי מאפשר למתרגל ללמוד ולהכיר את עצמו וזאת במסגרת המרחב של האימון. התנועה המוכרת מעוררת תחושות הנחוות עקב המפגש האינטימי עם הגוף ועם כל מה שמתעורר ועולה ממנו.

הניתוק מההתייחסות לטכניקה מתאפשר בזכות הניסיון והמיומנות בתרגול, המושג כפרי של התמדה והתמסרות למסגרת המחייבת שלו. כך מתהווה מסגרת בטוחה, מוגנת ומאפשרת של הוויה. טיפוח מרחב משמעותי קשור לאופן שבו אנו מתרגלים, למידת העצמאות היציבה שלנו ולהעדר התלות במורה, בטכניקה ובמסגרת של שיעור קבוצתי.  

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.