התרגול הפיסי של היוגה המודרנית רואה בגוף שער אל נפש ורוח האדם ומציע לתלמידים לגשת, להכיר ולהתמודד עם החוויה הגופנית על שלל מופעיה וביטוייה. לדידם של היוגים, בכך יגיע בהדרגה הגוף אל מצב הבריאות המיטבי שלו, בהתחשב ביכולותיו ומגבלותיו של המתרגל, אשר עם הזמן וההתמדה ישכיל להכיר ולהבין את עצמו טוב יותר. מורי יוגה רבים מציעים לנו ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל נשימה, הרפיה וניקוי. הנחתם היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לחיוני, מעודן ונשגב יותר וממנו תחדור ההשפעה פנימה. ביטוי רחב לאמונה זו ניתן בכתבי היוגה מאותגרי הטנטרה, ה האתה יוגה פארדיפיקה ,(1500-1600), ה שיווה סאמיטה (1300-1500) וה גרנדה סאמיטה (1700 לערך) אשר ראו בגוף את השער דרכו יכול הפרט להתפתח. בטקסטים היוגיים הקדומים יותר, ה בהגווד גיטא (בין 300 לפנה”ס ל 250) ו היוגה סוטרות של פטנג’לי (200-300), הדגש הוא על אימון פנימי, פסיכולוגי ונפשי ישיר והשימוש שעושים בטקסט זה מורים הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת וה
מאמרים ופוסטים על יוגה, בריאות והחיים עצמם, הצעות לתרגול עצמי ומידע על הדרכות ושיעורים