דילוג לתוכן הראשי

הדהרמה היוגית כדרך להיות בעולם


התרגול הפיסי של היוגה המודרנית רואה בגוף שער אל נפש ורוח האדם ומציע לתלמידים לגשת, להכיר ולהתמודד עם החוויה הגופנית על שלל מופעיה וביטוייה. לדידם של היוגים, בכך יגיע בהדרגה הגוף אל מצב הבריאות המיטבי שלו, בהתחשב ביכולותיו ומגבלותיו של המתרגל, אשר עם הזמן וההתמדה ישכיל להכיר ולהבין את עצמו טוב יותר.

מורי יוגה רבים מציעים לנו ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל נשימה, הרפיה וניקוי. הנחתם היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לחיוני, מעודן ונשגב יותר וממנו תחדור ההשפעה פנימה. ביטוי רחב לאמונה זו ניתן בכתבי היוגה מאותגרי הטנטרה, ההאתה יוגה פארדיפיקה ,(1500-1600), השיווה סאמיטה (1300-1500)  והגרנדה סאמיטה (1700 לערך) אשר ראו בגוף את השער דרכו יכול הפרט להתפתח. בטקסטים היוגיים הקדומים יותר, הבהגווד גיטא (בין 300 לפנה”ס ל 250) והיוגה סוטרות של פטנג’לי  (200-300), הדגש הוא על אימון פנימי, פסיכולוגי ונפשי ישיר והשימוש שעושים בטקסט זה מורים הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות.
למרות הטקסטים המכוננים שלה, שכבודם העצום במקומם מונח, יוגה היא ביסודה מסורת פרשנית המזמינה את תלמידיה לעצור, להתבונן ולהרהר וזאת כתפיסת עולם וכדרך חיים, סוג של הרגל, אשר יחד עם מימדים של אתיקה, דבקות ולמדנות יוצר מרחב של עבודה; אימון פסיכו-מנטאלי והתנהגותי, בחירה והשקעה במתווה של שינוי עצמי ולימוד רציף. אימון זה הינו צבע מקביל, משלים או אחר של תרגול יוגי לצידו של האימון הפיזיו-מנטאלי. הוא הכוונה לעשייה לשמה, עשייה המנותקת באופן מסויים, מפירותיה ובמסגרתו מוצעות שיטות רבות ומגוונות להשפעה על הנפש והאישיות.

הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים כפי שהינם, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. נדמה כי זהו המקום האפקטיבי ביותר, בעיקר בשל האתגר הרב והמורכב להביא את הגישה היוגית אל לב היומיום. אימון גופני איכותי ומועיל ככל שיהא, בהיוותרו מופחת הקשרים פנימיים, נוטה עם הזמן להיות מעט טכני ופחות מבואר בעוד ששפה, שיח, קשר ורגש הם מימדים תקשורתיים הנהירים לרוב בני האדם יותר. מתרגלי יוגה מנוסים וכנים יעידו כי רק מביצוען של תנוחות, נשימות ומדיטציות לא חל השינוי המשמעותי, המיוחל והיציב לו הם מייחלים. כפי שכותב המורה שלי, ד”ר ג’איידבה יוגנדרה (1929-2018), שלימד ביוגה אינסטיטיוט מומביי:  "טכניקות בלבד לא יקדמו אותנו”.

יסודות מרכזיים של הגישה היוגית  שהם גם אימונים יישומיים:

• התמקדות בקיום המחויבויות שלנו תוך הבנה כי העשייה מופחתת האינטרסים והמניעים המסובכים ותואמת האתיקה, היא כשלעצמה מימוש רוחני נשגב. מודעות ותשומת לב כנה ככל האפשר ( Mindfulness ) למניעים כמו גם לרגשות ולצרכים המובילים את פעולותינו בעולם מתוך שאיפה לקיים כמה שיותר פעולות שאינן פרי מניעים כלשהם ולפיכך אינן יוצרות השלכות לסוגיהן (Karma), כלומר פעולות שאינן שחורות ואינן לבנות. התחשבות בהיררכיית המחויבויות המציבה את אחריותו של הפרט כלפי עצמו, שלוות נפשו ובריאותו בראש סדר העדיפויות האישי ומפחיתה מאד את יכולתם של זרעי אי הנחת ( Klesas ) להכות שורשים.

• החלטה ובחירה לפתח גישה מודעת לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, רציף, ממוקד ויציב (Abhyasa).

• טיפוח של אי היצמדות-אובייקטיביות, הפחתת ההזדהות המוחלטת עם סיפורי החיים שלנו ושל סביבתנו  (Vairagya).

• הבנת והטמעת עיקרון הככות ( Suchness ) קבלת עצמנו והאחרים כפי שאנו תוך הפחתת מאמצים עקרים להלחם במה שאיננו יכולים לשנות.

• המרת רגשנות ברגישות וניסיון מתמיד לפעול בעדינות ותוך תשומת לב.

• שימת דגש על מצוינות תהליכית שאינה מרוכזת בפירות ובשורות תחתונות אלא בתהליכים ממוקדי התפתחות, שיפור, יצירה ולמידה מתמשכת לעומת מצוינות הישגית שבליבה תוצאות מדידות ומוחשיות שלא משנה במיוחד כיצד גובשו והושגו.

• אתיקה כמסגרת מחייבת: אי אלימות- פגיעה מכוונת, כנות-יושרה אמיצה, פשטות וצניעות, הימנעות מגניבה ומחמדנות.

• שינוי הרגלים מזיקים, התייצבות בהופכי למה שאנו רגילים ומכירים ( Tapas ). למשל: לנהוג אחרת במצב שבדרך כלל הפעיל אותנו באופן המחולל כאב ונזק.

• התמדה, מחוייבות והתמסרות ללמידה רציפה ומתמשכת על עצמנו ועל העולם למטרות התקדמות והתפתחות ( Swadhyaya ) בסיוע קריאה של טקסטים יוגיים, אנליזה עצמית, תרפיה, עזרה ממורה ועוד.

(מתוך הספר "הנזיר הפנימי", הוצאת "מדף ליוגה", חיפה , 2018)

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה