דילוג לתוכן הראשי

הדהרמה היוגית כדרך להיות בעולם


התרגול הפיסי של היוגה המודרנית רואה בגוף שער אל נפש ורוח האדם ומציע לתלמידים לגשת, להכיר ולהתמודד עם החוויה הגופנית על שלל מופעיה וביטוייה. לדידם של היוגים, בכך יגיע בהדרגה הגוף אל מצב הבריאות המיטבי שלו, בהתחשב ביכולותיו ומגבלותיו של המתרגל, אשר עם הזמן וההתמדה ישכיל להכיר ולהבין את עצמו טוב יותר.

מורי יוגה רבים מציעים לנו ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל נשימה, הרפיה וניקוי. הנחתם היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לחיוני, מעודן ונשגב יותר וממנו תחדור ההשפעה פנימה. ביטוי רחב לאמונה זו ניתן בכתבי היוגה מאותגרי הטנטרה, ההאתה יוגה פארדיפיקה ,(1500-1600), השיווה סאמיטה (1300-1500)  והגרנדה סאמיטה (1700 לערך) אשר ראו בגוף את השער דרכו יכול הפרט להתפתח. בטקסטים היוגיים הקדומים יותר, הבהגווד גיטא (בין 300 לפנה”ס ל 250) והיוגה סוטרות של פטנג’לי  (200-300), הדגש הוא על אימון פנימי, פסיכולוגי ונפשי ישיר והשימוש שעושים בטקסט זה מורים הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות.
למרות הטקסטים המכוננים שלה, שכבודם העצום במקומם מונח, יוגה היא ביסודה מסורת פרשנית המזמינה את תלמידיה לעצור, להתבונן ולהרהר וזאת כתפיסת עולם וכדרך חיים, סוג של הרגל, אשר יחד עם מימדים של אתיקה, דבקות ולמדנות יוצר מרחב של עבודה; אימון פסיכו-מנטאלי והתנהגותי, בחירה והשקעה במתווה של שינוי עצמי ולימוד רציף. אימון זה הינו צבע מקביל, משלים או אחר של תרגול יוגי לצידו של האימון הפיזיו-מנטאלי. הוא הכוונה לעשייה לשמה, עשייה המנותקת באופן מסויים, מפירותיה ובמסגרתו מוצעות שיטות רבות ומגוונות להשפעה על הנפש והאישיות.

הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים כפי שהינם, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. נדמה כי זהו המקום האפקטיבי ביותר, בעיקר בשל האתגר הרב והמורכב להביא את הגישה היוגית אל לב היומיום. אימון גופני איכותי ומועיל ככל שיהא, בהיוותרו מופחת הקשרים פנימיים, נוטה עם הזמן להיות מעט טכני ופחות מבואר בעוד ששפה, שיח, קשר ורגש הם מימדים תקשורתיים הנהירים לרוב בני האדם יותר. מתרגלי יוגה מנוסים וכנים יעידו כי רק מביצוען של תנוחות, נשימות ומדיטציות לא חל השינוי המשמעותי, המיוחל והיציב לו הם מייחלים. כפי שכותב המורה שלי, ד”ר ג’איידבה יוגנדרה (1929-2018), שלימד ביוגה אינסטיטיוט מומביי:  "טכניקות בלבד לא יקדמו אותנו”.

יסודות מרכזיים של הגישה היוגית  שהם גם אימונים יישומיים:

• התמקדות בקיום המחויבויות שלנו תוך הבנה כי העשייה מופחתת האינטרסים והמניעים המסובכים ותואמת האתיקה, היא כשלעצמה מימוש רוחני נשגב. מודעות ותשומת לב כנה ככל האפשר ( Mindfulness ) למניעים כמו גם לרגשות ולצרכים המובילים את פעולותינו בעולם מתוך שאיפה לקיים כמה שיותר פעולות שאינן פרי מניעים כלשהם ולפיכך אינן יוצרות השלכות לסוגיהן (Karma), כלומר פעולות שאינן שחורות ואינן לבנות. התחשבות בהיררכיית המחויבויות המציבה את אחריותו של הפרט כלפי עצמו, שלוות נפשו ובריאותו בראש סדר העדיפויות האישי ומפחיתה מאד את יכולתם של זרעי אי הנחת ( Klesas ) להכות שורשים.

• החלטה ובחירה לפתח גישה מודעת לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, רציף, ממוקד ויציב (Abhyasa).

• טיפוח של אי היצמדות-אובייקטיביות, הפחתת ההזדהות המוחלטת עם סיפורי החיים שלנו ושל סביבתנו  (Vairagya).

• הבנת והטמעת עיקרון הככות ( Suchness ) קבלת עצמנו והאחרים כפי שאנו תוך הפחתת מאמצים עקרים להלחם במה שאיננו יכולים לשנות.

• המרת רגשנות ברגישות וניסיון מתמיד לפעול בעדינות ותוך תשומת לב.

• שימת דגש על מצוינות תהליכית שאינה מרוכזת בפירות ובשורות תחתונות אלא בתהליכים ממוקדי התפתחות, שיפור, יצירה ולמידה מתמשכת לעומת מצוינות הישגית שבליבה תוצאות מדידות ומוחשיות שלא משנה במיוחד כיצד גובשו והושגו.

• אתיקה כמסגרת מחייבת: אי אלימות- פגיעה מכוונת, כנות-יושרה אמיצה, פשטות וצניעות, הימנעות מגניבה ומחמדנות.

• שינוי הרגלים מזיקים, התייצבות בהופכי למה שאנו רגילים ומכירים ( Tapas ). למשל: לנהוג אחרת במצב שבדרך כלל הפעיל אותנו באופן המחולל כאב ונזק.

• התמדה, מחוייבות והתמסרות ללמידה רציפה ומתמשכת על עצמנו ועל העולם למטרות התקדמות והתפתחות ( Swadhyaya ) בסיוע קריאה של טקסטים יוגיים, אנליזה עצמית, תרפיה, עזרה ממורה ועוד.

(מתוך הספר "הנזיר הפנימי", הוצאת "מדף ליוגה", חיפה , 2018)

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.