יוגה-קשיבות, מרחב של נשימה והקלה

במרחב ההשפעה הרב מימדי של היוגה-מיינדפולנס (קשיבות) טמון פוטנציאל אין סופי להקלה, סיוע וטיפול באדם בתקופות ובמצבי חיים שונים ומגוונים. כפילוסופיה יישומית המציעה גישות פסיכו מנטאליות משפרות ומצילות

חיים וכמילה נרדפת לשלל טכניקות התנהגותיות וגופניות, מבקשת היוגה לראות את הפרט הייחודי לא רק בימי צעירותו הבריאים כי אם גם ברגעי קושי,משבר והשתנות.

בעיניי, זו תכלית משמעותית ומתרומותיה העיקריות של היוגה לעולם.

כיצד יכולה היוגה לסייע בעיתים של מורכבות גופנית ונפשית?

בפיתוחה וטיפוחה של גישה יוגית אל ההתרחשויות עצמן; מודעות ותשומת לב אל המגבלות והיכולות הראליות לעומת מלחמה בלתי פוסקת, טיפוח מידה של אי הצמדות ואובייקטיביות לנוכח המציאות הלא תמיד רצויה לעומת הזדהות מוחלטת עמה, פרימה מסוימת של החיבור בין הגופניות לבין העצמיות והמהות בלא לזנוח את מנעדי ההקלה הגופנית הטמונים באימון הפיסי ביוגה, בנייתו של "מקום" פנימי, של עוגן, בדמות שיגרת האימון היציב  והקבוע, דרכים למציאת משמעות וסיוע בייחוס ערך לאירועי החיים שקרו, קורים ובוודאי עוד יקרו וזאת לעומת חווית האקראיות הבלתי צפויה, הבלתי נשלטת והבלתי נסבלת – הם מיסודותיה של העבודה הנעשית בשיעורי יוגה-מיינדפולנס.

כבכל שותפות מסוג זו למנחה הקבוצה ישנו תפקיד מרכזי שאינו מתמקד דווקא בהעברה של תיאוריות, טכניקות ומידעים כי אם בעיקר  בהדגמה-דוגמא אישית על בסיס "כאן ועכשיו" של הגישה היוגית. יוגה מועברת בעיקר כחוויה וכניסיון להציג אלטרנטיבה ערכית לגישות השגורות באחר מזה שנים.  יעד זה מחייב התמקדות ותשומת לב מירבית לתגובות, התייחסויות והתנהלות לנוכח אתגרי הסטינג, מבנה הפעילות עצמו הכולל, בין השאר את מימד המסגרת, הזמן, היחס לאחרות ולשונות לחולשה ולביקורתיות, לתמורה ולהדדיות. מושגי ההצלחה והכישלון מותמרים והדגש הוא יותר על ההיבטים של הרווחה הסובייקטיבית והמימד התהליכי, שהוא אובייקטיבי ואף מדיד מעט יותר.

כותבת חווה מחיפה, עמיתה ותיקה באחת הקבוצות: "היוגה לימדה אותי לראשונה בחיי לנשום" ואני מניח שהתכוונה לאו דווקא ולא רק לתוצאותיה של אנלומה וילומה, טכניקה יוגית אותה אנו מתרגלים מדי שיעור.