יוגה וקשיבות נתפסות כמילים נרדפות לטכניקה, לדבר מה ש"עושים" כאשר ההבטחה היא שביצועה של השיטה/הטכניקה יביא לתוצאה המקווה.
אף כי יוגה וקשיבות כוללות טכניקות יעילות למדי של התבוננות, מדיטציה, ריכוז, תנועה, נשימה וכיוב' - הרי שהן עצמן אינן טכניקות.
יוגה-קשיבות הינה גישה לחיים ופילוסופיה יישומית המכוונת לאתיקה אשר במרכזה אי אלימות, שאיפה לצדק ומתינות. ככאלו הן מהוות תשתית למתודולוגיה פדגוגית הממוקדת בניסיון להטמעתן במערכות חינוך פורמאליות ובלתי פורמאליות.
עקרונות הבסיס והמוטיבציות של החינוך ליוגה ולקשיבות:
1. פיתוח וטיפוח מודעות עצמית של הפרטים המצויים בלב העשייה החינוכית, קרי: המחנכים והמורים. הכוונה היא למאמץ רציף ומתמשך לידיעה כנה, יסודית ואמיצה של המוטיבציות המודעות יותר והמודעות פחות המצויות מאחורי מחשבותינו ופעולותינו בסיוע הטמעת עקרון אי ההצמדות והאובייקטיביות (Vairagya).
2. עדכון נוסחת ההצלחה המקובלת והפניית הזרקור מהצלחה מבוססת תוצאה להצלחה מבוססת תהליך תוך ניסיון מתמיד לטייב את שלל התכונות המקדמות שיפור, התמדה, חריצות, כנות, רצינות ויצירתיות תוך העדפתן על פני תועלתנות ממוקדת תוצר מדיד.
3. המורה המחנך.כת ומרחב הקשר אשר בינה לבין התלמיד הינו מרכז העשייה החינוכית. היא נרקמת בעדינות ובאפקטיביות בהתבסס על גישתו האקטיבית של המורה (דוגמא אישית). עובדה זו מכוונת את המורה ל"עבודה" של מודעות ותשומת לב לעצמו באמצעות אימון אישי, הדרכה, עבודה קבוצתית. זאת כגשר לפיתוח תשומת הלב והרגישות לעולמו של התלמיד, יכולותיו ומגבלותיו ("ככות" Suchness).
4. שילוב טכניקות מקדמות יוגה וקשיבות בכיתה: תנועה תומכת רגיעה, מיקוד וריכוז, שלווה ושלום, מפגש מכבד עם הגוף ככלי השלכתי להבנה עמוקה של המכנה המשותף האנושי להעמקת האמפתיה, ההכלה והקשב בכיתה. שילוב הטכניקות מומלץ שיעשו ע"י המורה ואם ניתן אז אף המחנך ולא באמצעות מדריכה חיצונית זאת לשם טיפוח ההיכרות, הקשר, הקשב ההדדי והמפגש בחלל הכיתה.
כדי ליישם את המצוין כאן, מוצעת הדרכה מסודרת למורים הכוללת לימוד פרונטלי ויישומי וכן הדרכה רציפה במהלך שלבי המימוש.
תגובות