דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2019

מתנת הנוכחות המודעת

הרגע הזה בו אני שואף ונושף בעודי מודע לחלוטין לכך, מרוכז  באוויר הנכנס ובאוויר היוצא אנו חיים עם תודעה פעלתנית בעולם שופע גירויים, צבעים וקולות. החושים שלנו נכונים לקלוט עוד ועוד מכל מה שיש לעולם להציע והטכנולוגיה המתקדמת מעצימה נטייה זו ומשכללת אותה לכדי מיומנות של ממש. הדרישות החיצוניות של העולם מאתנו ושלנו מעצמנו רבות מאד ואנו בדרך כלל מבקשים להיות שופעי עניינים, מרובי אתגרים, שלכולם אנו יכולים ושאת כולם אנו מצליחים להחזיק ולהכיל. לעשות אגד של פעולות בבת אחת, Multitasking, היא מיומנות נדרשת וכנראה הייתה כזו תמיד; נדמה כי העמדה לפיה ההתפתחות המודרנית היא מקור הפעלתנות עושה עוול ליכולות האנושיות ומאדירה באופן מוגזם את התיעוש והטכנולוגיה. נדמה כי התזזיתיות של התודעה, הקופים הסוערים הקופצים "בתוך הראש" בדמותן של מחשבות מתחלפות, רצונות והשתוקקויות, העסיקה את העולם תמיד. היכולת לבצע ביעילות ריבוי של משימות ולעמוד בשפע אתגרים מקבילים נחשבת ליתרון מובהק והיא מיומנות תפקודית רצויה בדרך כלל. אולם, בצידה טמון מחיר רב שאנו משלמים בהיותנו מרובי עניינים, עיסוקים, טרדות ומחשבות.

הורה אגרופים

מהטמה גנדי, מבשרה המודרני של גישת האי אלימות ברוח היוגה: "עין תחת עין - וכל העולם הופך להיות עיוור" על אלימות ועל הימנעות מאלימות מהזווית היוגית אלימות. מבט מהיר בכותרות החדשות ואנו, הצופים והקוראים, נחשפים אליה. נגד אחרים ואחרות עקב לאומיותם, מגדרם, דתם, צבעם, מנהגיהם ועוד. ולא רק כארועים רחוקים במקומות אחרים, מערבה ומזרחה מכאן, כי אם פה, ממש ליד הבית. על הכבישים. במערכות הציבוריות. בשיח הציבורי. בין מתחרים בכלל ובין פוליטיקאים ומנהיגים עיסקיים בפרט. הורה אגרופים. לעיתים נדמה כי אלימות היא מופע מודרניסטי, קפיטליסטי, כזה הקשור בלעדית בערכים הדומיננטיים בחברה שלנו: הישגיות, ניצחון וחתירה כמעט עיוורת אל המטרה. עוד אנו מניחים כי כאן אצלנו, בישראל, האלימות גוברת בהשוואה לאלימות המקובלת בארצות מתונות יותר וייתכן אף כי מגמת הכוחנות והאלימות אך גוברת. ייתכן שאכן כך.  אף כי ההיסטוריה יודעת לספר לנו על תקופות רגועות יותר, רומנטיות ואידאיות, כאן אצלנו וברחבי תבל, הרי שאלימות כתופעה אנושית אוניברסלית היא על זמנית ובעצימות זו או אחרת הייתה בקרבנו, בני האדם, משחר בריאתנו

בואו נדבר על אתיקה

כשהעולם מסביב משתגע בואו נדבר על להיות בני אדם. יוגה כפילוסופיה יישומית וחינוכית הממוקדת בכוונה אתית הומאנית בהירה בודהיזם-מיינדפולנס, יוגה ומדיטציה הופכים בעשורים האחרונים לנוכחים בחיים המודרניים.  כמעט בכל מקום מלמדים מדיטציה, יוגה ומיינדפולנס. הלימוד מועבר על פי רוב כטכניקה, שיש לבצעה בתדירות מסויימת כדי לזכות באגד של הטבות (בריאות, רגיעה, שקט נפשי, גמישות, הפחתת משקל וכיוב'). יוגה-מיינדפולנס-בודהיזם-מדיטציה נתפסות במקומותינו בעיקר כטכניקות שביצוען אינו קשור בדבר מלבד בעצם ביצוען; "עשית" מדיטציה – הרווחת מיקוד, שלווה, שקט והבנה, "עשית" יוגה הרווחת גם בריאות, גמישות ויופי. לא פלא אם כן שאנו מוצאים טכניקות אלו במקומות מגוונים – והיכולות ( Sidhis , עליהן מציעות, אגב, סוטרות היוגה של פטנג'לי לוותר מרצון) – נרתמות לקידומן של אי אלו אג'נדות אישיות, עיסקיות, פוליטיות וכיוב. בהקשר הזה מספיק הביצוע המדוייק והסדיר של  המדיטציה והתנוחה, באמצעותן ניתן לתרום להשגת המטרות. ההיסטוריון וחוקר היוגה, מטיאס טידקה , חשף מגמה זו בהקצנתה בספרו יוגה ונציונאל

גישות התנהגותיות וחברתיות מטהרות, Parikarmas

להרבות טוב בעולם                             ערך מרכזי בדהרמה היוגית היא השאיפה לפעול בטובות וידידותיות      (Maitri), סבירות כלפי טוב ורע  כאחד (Upeksa), פרגון (Mudita), וחמלה (Karuna) ואנו התלמידים מנסים לעשות זאת בהתמדה. כשאנו פונים ליוגה ובוחרים באימון אנו עושים זאת ממניעים מגוונים ולצד מוטיבציות רחבות יותר כמו  הכמיהה לצמצום אי הנחת הקיומית והעניין בהתפתחות אישית, טמונות התועלות הישירות והמדידות, כאלו שיכולות להוות בנקל מאיצות ראשוניות להוספת יוגה לחיים. הטמעה של כמה מגישות היוגה, שהן מזווית זו לא רק בחירה ערכית כי אם גם לקט של טכניקות  יישומיות, מסוגלת להבטיח תמורה ישירה, ארצית ומוחשית. למשל, לפתוח לנו את הדלת או להקל משמעותית בהסרת חסמים וביישוב היתקלויות והתלקחויות עם העולם. מצבים שלפני שאימצנו אל  חיינו את היוגה היו מסתיימים במתח פנימי, בכעס על אחרים, באי נוחות ובמדון עשויים להסתדר  מעט אחרת. הטמעה של גישות יוגיות ושילובן בחיינו עשוייה לסייע להפחתת ציפיות ולהבנת השונות הבסיסית של  האחר ומאפייניו הייחודיים. אימון יציב ורציני מטפח מיינדפולנס , המסוגלות המיומנת לשים לב

המסר המרכזי של היוגה: האט, הקשב, נסה להבין

מהו המסר המרכזי של היוגה לעולם בו אנו חיים? אם ננסה לזכך מבין השפע הבלתי נדלה של הרעיונות, הטכניקות, הגישות והמסרים, מה נוכל לראות כמוטיב המרכזי החוזר גם בטקסטים המסורתיים, גם בלימוד שהתהווה מהם ולצידם וגם מההתאמות השונות שנוצרו מהמפגש של היוגה והבודהיזם עם המערב והמודרניות? המיקוד הינו בשני עקרונות בסיסיים, מהם נוכל לגזור גם פרקטיקות אימוניות: האטה-עצירה ופשטות. העולם משופע באפשרויות, מידע והזדמנויות - הגוזרים עלינו חיים במעגל בלתי ניתן לויסות לכאורה של משיכה והשתוקקות.  אולם, היוגה כגישה לחיים וכפילוסופיה יישומית, כדרך לחינוך עצמי, מציעה את השביל לשינוי ומציגה חלופה לחיים אחרים. פסל בדמותו של יוגנדרה, היושב בתנוחה הקלה. הכניסה ליוגה אינסטטיוט, מומביי, הודו המקום בו למדתי נמצא בליבה של שכונה פרברית רגילה למדי במומביי. ייסד אותו ב-1918 מהיבאי דסאי, שכינה את עצמו יוגנדרה, כשמומביי היתה עוד בומביי, עיר בינונית לחופי הים הערבי בשליטת האימפריה הבריטית. כשהגעתי ללמוד שם הוביל את המקום בנו של יוגנדרה המייסד, ג'איידב, חוקר סנסקריט שנטש את האקדמיה כדי ללמד יוגה. אחד הסיפורים ה

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

מיינדפולנס, יוגה - והטכניקות השונות המסייעות לנו לחוותן

הטכניקות השונות וביניהן מדיטציה ותרגול גופני הן כסולם רב שלבים המקדם אותנו להרחבת מודעותנו ולאיחוי הניגודים המהווים אותנו ואת עולמנו מיינדפולנס ויוגה הם מושגים משלימים, כמעט נרדפים. מיינדפולנס הנה מודעות בהירה, השאיפה ליצור קשר עם המציאות כפי שהיא ללא מיסוך, צבע ותוך דילול הדרגתי של ההגנות הפסיכולוגיות. זאת לשם העמקת חווית החיים עצמם של האדם המבקש להיות מודע ושל האחרים הבאים עמו במגע. בבחירתנו בנתיב המיינדפולנס אנו שמים לב לעצמנו, מבקשים להכיר את מה שמוביל ומניע אותנו, את הרגישויות, האפשרויות, המגבלות והחלומות, הגלויים והמדוברים כמו גם הנסתרים והמוסתרים.  יוגה הינה השאיפה לחיבור, לאיחוי החלקים השונים המהווים אותנו, לאחדות הניגודים בהוויתנו ולהפיכתנו לאנשים יותר הרמוניים  וחופשיים-משוחררים פנימית וחומרית וזאת מהתניות וכבלי העבר כמו גם מהנחות שגויות לגבי עצמנו בפרט והעולם בכלל.  באמצעות הרחבת המודעות (מיינדפולנס) אנו יכולים להתחיל לחבר, לפגוש כדי לאחות (יוגה) ולהעמיק את תחושת הנוכחות והערך שלנו בעולם שבליבה תכלית וחופש לצד כלל המחויבויות שלנו. הדרך להשיג זאת היא באמצעות הבנה

להבחין בשמיים הכחולים כפי שלא הבחנת על היום: מהי קשיבות (מיינדפולנס)? הגישה של טיך נהאת האן

הגדרתו של הנזיר הבודהיסטי, טיך נהאת האן, למושג מיינדפולנס. טיך נהאת האן או מהמייצגים הבולטים של זן בודהיזם בעולם המערבי ומציע גישה פרקטית להבנה ותירגול של קשיבות.

מיינדפולנס, מילה גדולה - מהו אימון המיינדפולנס וכיצד מבצעים אותו?

מיינדפולנס הינה מודעות - כיצד מיישמים זאת? מיינדפולנס (או: קשיבות) היא מילה גדולה. למה בדיוק הכוונה? השימוש במושג זה הופך להיות שכיח במסגרות טיפוליות, אקדמיות, חינוכיות ועוד. הנסג'י מהמכון ליוגה במומביי, בית הספר הראשון בעולם ללימודי יוגה (נוסד ב-1918) מסבירה כיצד ניתן לשלב מיינדפולנס בחיינו. גישתה ייחודית וממוקדת בחיים עצמם ופחות במסגרות של תירגול חיצוני.

עכשיו זה הרגע, ההווה הוא הזמן

הרגע הזה הוא הזדמנות חד פעמית, מיוחדת וייחודית המורה ונזיר הזן, טיך נהאת האן כותב: “כשאני שואף פנימה, אני משקיט את גופי. כשאני נושף  החוצה, אני מחייך. כשאני מתרכז ברגע ההווה, אני יודע שזהו רגע נפלא”.  רגע ההווה הוא נקודת  הזמן המוחשית היחידה שלנו ועליו יש לנו את מירב ההשפעה. הוא יחיד, מיוחד וחד פעמי. הזדמנות  פז. אין שני לו. אין רגע טוב ממנו כדי לחוות הארה, כדי לזכות בחירות ובהבנה. אין צורך לחכות  למחר כדי להשתחרר מנטאלית.  הרגע הזה מעניק חלון חד פעמי לפעולה נכונה ההולמת את המצב  והמקום בו אנו נמצאים והמשקפת את תשומת ליבנו החומלת והרגישה. אנו כמהים להיות בו במלוא  נוכחותנו, ללא טרדה ופיצול תודעתי. אנו קיימים ברגע ההווה במלואנו, בשלמותנו ובהשלמתנו עם  חוסר מושלמותנו. העבר התרחש כבר והעתיד טרם ארע, נסיבותיו אינן לגמרי ברורות כך שהכול עדיין  פתוח. אולם אל הרגע הזה, אל הכאן ועכשיו, מתנקזים הזמנים כולם. הוא מפגש של רגעים, צומת של הוויות. איננו יכולים מלחדול להתקיים ברב-זמניות, הווייתנו נוגעת בעבר ומשיקה לעתיד. אנו מה שהורישו לנו אבותינו ואימותינו, מושפעים ממעשינו הקודמים,

סוד הקסם של האימון האישי: מדוע הכרחי להתמיד ולהתאמן

אימון רציף, יציב וקבוע הממוקד במה שאנו מבקשים לקיים בעולמנו הוא יסוד הכרחי להתפתחות והתקדמות. הוא כשלעצמו תכלית ומהווה עבורנו את המורה והמדריך היציב והרציני ביותר שבנמצא.  למרות שהדגש על יחסי מורה-תלמיד הם ממאפייניה של התרבות הרוחנית, נדמה כי גם המורים  הטובים והוותיקים ביותר אינם תולים בהם את מלוא יהבם, שהרי בני אדם ויהיו המתרגלים המנוסים  ביותר הם בסך הכול בני אדם, נתונים לשיגעונותיהם ולהפכפכותם, מושפעים מן ההשתנות הבלתי  פוסקת הנותנת בהם את אותותיה, כפופים לפגעי הזמן, לשיבושי המוח והדעת, להתניות הסביבה,  לדחפים ולתשוקות, מונחים ומובלים רוב הזמן על ידי העניינים שמעסיקים אותם והאינטרסים שלהם. הפילוסוף היוגי פטנג’לי מהרישי מכנה את המורה האידיאלי, זה שאינו בנמצא בינינו בני האדם,  אישוורה, שהינו נשמה מוגשמת, מנותקת לחלוטין מהוויות החומר, דוגמא ומופת, המורה של המורים,  אב טיפוס ליוגי המושלם, זה שאינו נצמד לדבר, בלתי תלוי לחלוטין, איננו משתוקק לכלום, וחף  לחלוטין מהמגרעות האנושיות. אולם עד שנמצא אותו – על מי נסמוך? אנו יכולים להשתדל ולמצוא מורים ומדריכים טובים, על סמך תחושות, המלצו

יישום אי-אלימות במשפחה ובקהילה: ראיון עם ארון גנדי

האם ניתן להתמודד באופן בלתי אלים עם אלימות על נגזרותיה? כיצד ניתן להשפיע ולחנך אופן שייצור שינוי אמיתי בבית ובעולם? - הפעיל החברתי והסופר, ארון גנדי, נכדו של מהטמה גנדי, סבור שכן. בראיון עימו מציע גנדי לאמץ את גישת אי האלימות של סבו כאלטרנטיבה היחידה לאלימות, לפחד ולטרור.