דילוג לתוכן הראשי

בואו נדבר על אתיקה

כשהעולם מסביב משתגע בואו נדבר על להיות בני אדם. יוגה כפילוסופיה יישומית וחינוכית הממוקדת בכוונה אתית הומאנית בהירה



בודהיזם-מיינדפולנס, יוגה ומדיטציה הופכים בעשורים האחרונים לנוכחים בחיים המודרניים. 
כמעט בכל מקום מלמדים מדיטציה, יוגה ומיינדפולנס. הלימוד מועבר על פי רוב כטכניקה, שיש לבצעה בתדירות מסויימת כדי לזכות באגד של הטבות (בריאות, רגיעה, שקט נפשי, גמישות, הפחתת משקל וכיוב').
יוגה-מיינדפולנס-בודהיזם-מדיטציה נתפסות במקומותינו בעיקר כטכניקות שביצוען אינו קשור בדבר מלבד בעצם ביצוען; "עשית" מדיטציה – הרווחת מיקוד, שלווה, שקט והבנה, "עשית" יוגה הרווחת גם בריאות, גמישות ויופי. לא פלא אם כן שאנו מוצאים טכניקות אלו במקומות מגוונים – והיכולות (Sidhis, עליהן מציעות, אגב, סוטרות היוגה של פטנג'לי לוותר מרצון) – נרתמות לקידומן של אי אלו אג'נדות אישיות, עיסקיות, פוליטיות וכיוב. בהקשר הזה מספיק הביצוע המדוייק והסדיר של  המדיטציה והתנוחה, באמצעותן ניתן לתרום להשגת המטרות.
ההיסטוריון וחוקר היוגה, מטיאס טידקה, חשף מגמה זו בהקצנתה בספרו יוגה ונציונאל סוציאליזם

(Mathias Tieetke, Yoga im Nationalsozialismus, Ludwig 2011, Berlin GER) המתאר שיגרה של אימון ותרגול יוגה ומיינדפולנס בתקופת הרייך השלישי.

אולם, גם המתרגל המתחיל והמזדמן המבקש להכיר את הפילוסופיות היישומיות הללו ימצא קודם לכל את ההיבטים המוסריים וההומניסטיים, את האתיקה, כראשיתן וללא ספק גם כליבתן. ללא אתיקה הופך האימון לממוקד תועלת שיכולה להיות הזדונית והמרושעת ביותר. מי קובע מהו זדון ורשע? האתיקה היוגית מגדירה במפורש את הקווים האדומים אשר כל החוצה אותם פועל בניגוד משווע לפילוסופיות אלו.

מהרחב אל הצר, מהכללי אל הפרטי, מהמרווח אל המדוייק, המחשבה היוגית מכוונת ומגדירה אתיקה 
ברורה. לנוכח התוהו ובוהו האנושי מגדירה האתיקה היוגית את הקווים האדומים שבלעדיהם צפויים
לנו רק דם, אש ותימרות עשן. לנוכח השפע הבלתי מוגבל של האפשרויות, המצבים וההתרחשויות ובשל מידת האקראיות כמו גם ההשתנות הבלתי פוסקת, אתיקה המבוססת על החלטה נחושה ומחוייבות עמוקה, היא הכרח.
מגוון רחב של צרכים, רצונות, משמעויות, דעות ושאיפות החייבות להתקיים זו לצד זו בשלום, בסדר ובהרמוניה בתוך עצמנו, בקהילה, במדינה ובעולם.
אתיקה מגדירה את הגבולות, מציבה בבירור את תמרורי העצור שבעצם הימצאם מכוונים אל הנתיבים היוגיים ההומניסטיים ומאפשרים מרחב עצום של פעולות ספונטניות ושל הכרעות יצירתיות.
היוגה כתרבות של הוויה וגישה מציעה אתיקה שיש בה חוץ ופנים. האתיקה היוגית (חמשת היאמות) אינה תלויה ואינה מותנית בנסיבות כלשהן ומוגדרת כנדר אנושי אוניברסלי שתלמידים כנים ישתדלו
לא להפר לעולם.
הנדר היוגי הינו מחוייבות עמוקה, כוונה כנה ושאיפה אידיאליסטית, שאנו עושים כמיטב יכולתנו לקיימה בכל רגע ורגע מחדש. גם אם מעצם היותנו בני אדם איננו מצליחים בכך תמיד אנו מכוונים וחותרים בכל לבנו למימושה של כמיהה נשגבת זו.
לצד המלצות להתנהגות כלפי אחרים, קוראת היוגה להעמיק אל תוך עצמנו ולהשתדל להפוך ויסות ויכולת שליטה עצמית תואמת והולמת נסיבות לבחירה ערכית, הומניסטית ועקרונית.
מהמאפיינים הייחודיים של היוגה, בהשוואה לאסכולות חינוכיות וטיפוליות מודרניות, הם הגבולות הערכיים הברורים שהיא מציבה - זה לא!, לכך אין צידוק מכל סוג ואני עושה כל מאמץ כדי להימנע ממה שנטלתי על עצמי. גם אם יש לי את כל הסיבות שבעולם לנהוג בתוקפנות, פוגענות, רמאות וחמדנות, אני שואף להימנע מכך לחלוטין.
חריגה מהמסגרת האתית אינה רק סוגיה מוסרית ומצפונית טהורה כי אם, לא פחות מכך, פעולה לעומתית של האדם כלפי עצמו, הפוגעת בהשקטת והרגעת הנפש והאישיות, כמו גם בהשגת מצב של יוגה.
האתיקה של היוגה מנחה אותנו להימנע מחמש התנהגויות שהן ביסודן גישות פנימיות, המתורגמות בהמשך למעשים בפועל:
אלימות - פגיעה פיסית ומנטאלית בעצמי ובאחר בזדון, מתוך ידיעה שמעשיי יסבו נזק וסבל.
רמייה - סילוף האמת הידועה והברורה לי (היוגים מציעים להשתדל ולהתאמן כדי להשכיל ולתאר במדויק את העובדות לאשורן ולהיכנס כמה שפחות לפרשנויות, לכביסות מילוליות, להתאמות
פרסונליות ולהסוואות).
גניבה - נטילת דבר מה השייך לאחר ללא הסכמתו לרבות חפץ, ידע, רעיון, רגש.
תאווה - דחף שאינו ניתן לעידון להשגת דבר מה תוך תחושה שאי אפשר לקבל את אי מימושו ואת העדרו (נטייה לאובססיביות וכפייתיות).
חמדנות - צבירת ממון ורכוש לשם אגירה, ראווה או פיצוי, שלא למטרת קיומם הסביר של החיים והבטחתם.
הניסיון לשלב את האתיקה של היוגה בחיים הרגילים הוא אימון מחייב במיוחד ולעיתים אף נדמה שהוא כמעט בלתי אפשרי. אולם ההשתדלות הרציפה לבסס את האתיקה היוגית בשגרה הינה בחירה
מובהקת בסגנון ובגישה לחיים כמו גם תרופה מוכחת ויעילה למצוקות הנפש, כזו שביכולתה להאט ואף לעצור את המעגל האינסופי שאנו נעים בו הלוך ושוב ולהביאנו אל חוויה פנימית נינוחה, נעימה ומשמעותית יותר שבליבה שינוי אישיותי המקרין גם על הסביבה.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.