הורה אגרופים

מהטמה גנדי, מבשרה המודרני של גישת האי אלימות ברוח היוגה: "עין תחת עין - וכל העולם הופך להיות עיוור"

על אלימות ועל הימנעות מאלימות מהזווית היוגית

אלימות. מבט מהיר בכותרות החדשות ואנו, הצופים והקוראים, נחשפים אליה. נגד אחרים ואחרות עקב לאומיותם, מגדרם, דתם, צבעם, מנהגיהם ועוד. ולא רק כארועים רחוקים במקומות אחרים, מערבה ומזרחה מכאן, כי אם פה, ממש ליד הבית. על הכבישים. במערכות הציבוריות. בשיח הציבורי. בין מתחרים בכלל ובין פוליטיקאים ומנהיגים עיסקיים בפרט. הורה אגרופים.

לעיתים נדמה כי אלימות היא מופע מודרניסטי, קפיטליסטי, כזה הקשור בלעדית בערכים הדומיננטיים בחברה שלנו: הישגיות, ניצחון וחתירה כמעט עיוורת אל המטרה. עוד אנו מניחים כי כאן אצלנו, בישראל, האלימות גוברת בהשוואה לאלימות המקובלת בארצות מתונות יותר וייתכן אף כי מגמת הכוחנות והאלימות אך גוברת. ייתכן שאכן כך. 

אף כי ההיסטוריה יודעת לספר לנו על תקופות רגועות יותר, רומנטיות ואידאיות, כאן אצלנו וברחבי תבל, הרי שאלימות כתופעה אנושית אוניברסלית היא על זמנית ובעצימות זו או אחרת הייתה בקרבנו, בני האדם, משחר בריאתנו והיווסדנו. מאבקים על מזון, טריטוריה, מעמד, כח וקיימות - היו בין בני האדם בלא תלות בסביבה בה פעלו ובנסיcות החיצוניות. 

המדענים המצויים בכך חלוקים בדבר מאפינייו הכלליים של הפרט האנושי, האם טמון בו הזרע התוקפני משולח הרסן או שמא המחשבה על טבע לב האדם (הרע מנעוריו) מוגזמת ומוקצנת, בטח בהשוואה ליונקים אחרים. מה שבטוח שאלימות ותוקפנות נודעו תמיד וכך גם העיסוק בנסיונות להמנע מהן או לכל הפחות לצמצמן.

היוגה, כפילוסופיה יישומית אוניברסלית, מכירה בקיומה של אלימות מכוונת, הימסה, מזהירה מנזקיה ומדגישה את היותה של אלימות זו מכשול בסיסי בפני חיים של שלווה, בריאות והתפתחות אותנטית. היוגה מציעה מגוון כלים הוליסטיים פרקטיים (טכניקות) כדי להתמודד עימה. הכלים ההוליסטיים נוגעים בחיינו הרגילים ובגישתנו הבסיסית אליהם, למה שעיקרי וחשוב ולמה שטפל ולמודלים המעשיים שמומלץ לנו להציב לנגד עינינו ולנסות לפעול לפיהם, בלי לשגות באידיאליזציה צבועה אודות מגבלותינו האנושיות.

האידאלים היוגים האתיים, יאמות, באופן מפתיע, נראים כסותרים מאד את אורח חיינו ובמקביל, רלוונטיים באופן מרגש לדעתי למקצת מן הבעיות הגדולות והאמיתיות העומדות בפני בני האדם באשר הם.