דילוג לתוכן הראשי

אי-היצמדות VAIRAGYA: על קרחון


הדהרמה היוגית, כפילוסופיה יישומית פלורליסטית, רבת קולות ומבעים, מבקשת ללמד אותנו, באמצעים שונים ומגוונים, להתבונן על עצמנו ועל עולמנו כאילו ישבנו על קצהו של קרחון גבוה ממנו אפשר לראות את ההתרחשויות פרוסות לפנינו תוך שאנו נמצאים במרחק בטוח מהן.
המרווח מאפשר לנו התבוננות אמיתית, אמיצה וכנה עד כמה שניתן באירועים המאכלסים את העמק שממול, הוא החיים שלנו בפרט והעולם הניבט מבעד לעינינו בכלל.
אנו מגבשים את תפיסת המציאות שלנו מתוך עצמנו, אישיותנו באמצעות התודעה והאינטלקט משפיעה כאופטומטריסטית מומחית על גוון העדשות שדרכן אנו צופים, היא היוצרת את סיפור החיים, את ההבנות שלנו ואת הפילוסופיה האישית עמה אנו מסתובבים, חיים את חיינו ופעילים בין אנשים.
כשאנו על הקרחון קל יותר להבחין בין “שלי” ל”לא שלי”, בין צבע פרשני וזווית אישית שאנו נותנים לדברים לבין הדברים כפי שהנם. על הקרחון המרוחק דיו מהכאבים, הסכנות, הדאגות והתסכולים כמו גם מהשמחות, השאיפות, מוקדי העונג, ההצלחה ושביעות הרצון, אנחנו מספיק אמיצים כדי לפגוש את המרכיבים מהם אנו עשויים: זיכרונות מודעים, פחות מודעים ומודחקים, חוויות צרובות, התנסויות עבר, השפעות חיצוניות, התניות חברתיות וטקסטורה-כימיה, חלקה תורשתית, ייחודית.
כשאנו על קרחון נוח יותר בדרך כלל לבצע אנליזה עצמית, להבחין וללמוד, לחבק את מי ומה שמהווה אותי ועם זאת להבחין בצבע הייחודי שכל אדם, אירוע, חוויה וקשר משמעותי מספיק העניקו לי ולדעת להכיר בכך ולהודות על אשר קיבלתי ולמדתי למרות ובשל הקשיים והאתגרים. ההתבוננות מעניקה הזדמנות להבנה, עיבוד וקבלה מסויימת, מסע שאנו עורכים עם עצמנו ובדרך כלל בסיועם של אחרים, בין אם במפורש או במשתמע.
זהו תהליך מתמשך המתקיים כל עוד נשמה באפנו אך כזה שיש לו תוצאות המורגשות היטב כמעט מהרגע הראשון שבו קיבלנו את ההחלטה הלא פשוטה, להתמיד לבקש ולדעת, לא לחשוש מהניכר כמו גם מהמודחק, מהפנטזיה ומהסיוט. כשאנו על קרחון ומתבוננים על החיים שבהם אנו נוטלים חלק, פעילים ומעורבים בגוף ובנפש, נוכחים במלוא הווייתנו כל הזמן ובכל רגע, קל יותר להיות.
ההתבוננות מעניקה לנו מרחב של מרחק מנטאלי בינינו לבין המתרחש; דברים קורים בין אם אנו מבינים אותם לחלוטין ובין אם לאו ואין תמיד התאמה בין הרצון והמאמץ שלנו לבין מה שקורה בפועל.

היוגים סבורים שיש קשר בין פעולותינו בעבר לבין המתרחש אצלנו היום, אך זו הנחה שלא כל אחד אוחז בה וכמעורבים מתבוננים אנו יכולים רק להעריך תפיסה זו ולהתרשם ממידת החוקיות הקיימת בעולם. על הקרחון אנו לומדים על המאפיינים הייחודיים שלנו ועל אלו של אחרים, ידע המעניק לנו יכולת מסויימת לצפות ולהעריך את העומד להתרחש ואולי אף להימנע ממה שאנו מעריכים מראש שיגמר בעוגמת גוף ונפש, להכניס מימד של תכנון והערכה לחיינו רוויי ההפתעות והשינויים.
הישיבה על קרחון, אי היצמדות, היא לב האימון היוגי, היא שומרת עלינו מפני עוררות יתר אי הצמדות מחד יתר מאידך. אין זו בהכרח טכניקה ש”עושים” כי אם גישה הבאה מהלב ושאותה אנו מבקשים לחיות.  

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה