דילוג לתוכן הראשי

ודאות בהוויה של השתנות ואי-ודאות


האימון הזה שאנו מבקשים להביא אל מרכז חיינו כעוגן תומך המסייע לקיימם נשען על מפגש ישיר, כן ואמיץ עם המציאות כפי שהיא.
הבנה שבליבה ההכרה בארעיות, בהשתנות הבלתי פוסקת המתהווה ממש ברגעים אלו. השתנות זו היא מולידתה של אי הודאות אשר אותה, אומר המורה בודהה, עלינו לקבל ולחבק, שכן הניסיון להתנגד לה, להיצמד אל הרגע הקודם, אל ההבנות של האתמול - הוא מקור לסבל, כאב ואכזבה.
אנו מבקשים ללמד את עצמנו להכיר בקיומה של ההשתנות ובאי הודאות שהיא הנגזרת הישירה שלה.
המלחמה העיקשת נגד המציאות הנה מצב כרוני מתמשך ובלתי ניתן להכרעה המוליד איימה ומבוכה והדרך היחידה שניתן לנצח מלחמה זו, היא לעמול כדי ולהשתדל ולהפסיקה.
המלחמה על שימור העבר, על מי שהיינו או סברנו שהיינו ועל מה שהיה. אז. אתמול. 
המלחמה העיוורת והעיקשת היא ליבו של הסבל - אשר אותו אנו מבקשים לעצור. 

האמצעים לכך מוכרים לכל מי שנושם כאן והם עוברים דרך קבלה, הרפיה, התאמת עצמנו לשינויים וכיוצא באלו.
לכאורה נראה שאימון המודעות עוצר כאן ושתכליתו להעניק לנו התנסות ומפגש ישיר, רגשי ואינטלקטואלי, עם הדברים, אולם למעשה מכוון אותנו האימון דווקא לשחרור מהם, להקלת הסבל, ליצירת וודאות לעצמנו בהוויה מתמשכת של אי ודאות. לאוטו-אמנציפציה. לחירות שאיננה מתרחשת עקב עקירתם הבלתי אפשרית של מאפייני המציאות מחיינו כי אם בזכות הרחבת המסוגלות הפנימית.

וודאות בהוויה של אי וודאות?
יש שפגשו  מנגנונים אלו בעצמם גם בלי שהיו באף שיעור מודעות אחד: יצירת מרכז פסיכולוגי פנימי מדויק, אי לעצמנו בתוך הים הסוער והגועש.
כבני אדם אנו חותרים לכך בדרכים מגוונות ומיומנים בכך משחר לידתנו, בין אם קראנו לכך בשם זה או אחר.

הטלת עוגנים אל קרקע המציאות היא אימון שנולד ועובר בגנטיקה שלנו וההזמנה לפתח אותו הוא בין השאר באמצעות תרגול יציב ומתמשך ביוגה ובמדיטציה אבל מבלי להיצמד דווקא אליהן.
המסע האישי לאיתור העוגנים והניסיון לייצבם היא מלאכה המעסיקה אותנו בעולם הזה והיא מהיתרונות הבולטים שהאימון הזה מבקש לתת לנו.
להיות אי לעצמנו. עוגן יציב. מרכז פסיכולוגי פנימי מדויק. יצירת ודאות בהוויה של השתנות ואי ודאות.


תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

האימון הגופני ביוגה: סיכויים, סיכונים ואכזבות. מה שחשוב לדעת לפני ובזמן שיעור היוגה

במה יכול אימון היוגה לסייע, ממה יש להיזהר וממי כדאי להתרחק? היוגה הפכה בעשורים האחרונים לפופולרית בעולם כולו, מחיפה ועד מומביי, מניו-יורק ועד טהראן, מברלין ועד באקו, בכל עיר קטנה או גדולה אפשר לקחת שיעור יוגה ולמצוא לא מעט מורים בתחום. העובדה כי יוגה הינה אימון פתוח הנעדר בסיס ידע מקצועי מוגדר ומוסמך מסכן לא אחת את התלמידים המבקשים ללמוד והמסתמכים על הוראתם של מורים חובבניים, פזיזים ולעיתים אף לא הגונים. ובעניין זה ראויה במיוחד לציטוט אמירתו של  החוקר והכימאי ההודי, אי.קיי. טיימני  שכתב על העירפול הכרוך ביוגה: "אין נושא דומה הכרוך באופן רב כלכך במסתורין, עליו כל אדם יכול לכתוב ככל העולה על רוחו בלא כל סיכון שייטען כלפיו שהוא טועה". הכתב המדעי של הניו יורק טיימס, ויליאם גיי. ברוד , מתרגל יוגה ותיק בעצמו, פרסם לפני מספר שנים קובץ מאמרים בספר שפירסם והמאגד את יתרונותיה, חסרונותיה, אפשרויותיה וסיכוניה של היוגה         (The Science of Yoga, The Risks and the Rewards, Simon&Schuster, NY 2012). מחקרים מודרניים מהעשורים האחרונים מצביעים על מאפייניה ו יתרונותיה של ה