הבנה שבליבה ההכרה בארעיות, בהשתנות הבלתי פוסקת המתהווה ממש ברגעים אלו. השתנות זו היא מולידתה של אי הודאות אשר אותה, אומר המורה בודהה, עלינו לקבל ולחבק, שכן הניסיון להתנגד לה, להיצמד אל הרגע הקודם, אל ההבנות של האתמול - הוא מקור לסבל, כאב ואכזבה.
אנו מבקשים ללמד את עצמנו להכיר בקיומה של ההשתנות ובאי הודאות שהיא הנגזרת הישירה שלה.
המלחמה העיקשת נגד המציאות הנה מצב כרוני מתמשך ובלתי ניתן להכרעה המוליד איימה ומבוכה והדרך היחידה שניתן לנצח מלחמה זו, היא לעמול כדי ולהשתדל ולהפסיקה.
המלחמה על שימור העבר, על מי שהיינו או סברנו שהיינו ועל מה שהיה. אז. אתמול.
המלחמה העיוורת והעיקשת היא ליבו של הסבל - אשר אותו אנו מבקשים לעצור.
האמצעים לכך מוכרים לכל מי שנושם כאן והם עוברים דרך קבלה, הרפיה, התאמת עצמנו לשינויים וכיוצא באלו.
לכאורה נראה שאימון המודעות עוצר כאן ושתכליתו להעניק לנו התנסות ומפגש ישיר, רגשי ואינטלקטואלי, עם הדברים, אולם למעשה מכוון אותנו האימון דווקא לשחרור מהם, להקלת הסבל, ליצירת וודאות לעצמנו בהוויה מתמשכת של אי ודאות. לאוטו-אמנציפציה. לחירות שאיננה מתרחשת עקב עקירתם הבלתי אפשרית של מאפייני המציאות מחיינו כי אם בזכות הרחבת המסוגלות הפנימית.
וודאות בהוויה של אי וודאות?
יש שפגשו מנגנונים אלו בעצמם גם בלי שהיו באף שיעור מודעות אחד: יצירת מרכז פסיכולוגי פנימי מדויק, אי לעצמנו בתוך הים הסוער והגועש.
כבני אדם אנו חותרים לכך בדרכים מגוונות ומיומנים בכך משחר לידתנו, בין אם קראנו לכך בשם זה או אחר.
הטלת עוגנים אל קרקע המציאות היא אימון שנולד ועובר בגנטיקה שלנו וההזמנה לפתח אותו הוא בין השאר באמצעות תרגול יציב ומתמשך ביוגה ובמדיטציה אבל מבלי להיצמד דווקא אליהן.
המסע האישי לאיתור העוגנים והניסיון לייצבם היא מלאכה המעסיקה אותנו בעולם הזה והיא מהיתרונות הבולטים שהאימון הזה מבקש לתת לנו.
להיות אי לעצמנו. עוגן יציב. מרכז פסיכולוגי פנימי מדויק. יצירת ודאות בהוויה של השתנות ואי ודאות.
תגובות