חזרה לשגרה או שגרה חדשה? פוסט קורונה כהזדמנות לשינוי מהפכני.
האם החזרה לשגרה המלאה שהיתה כאן עד מרץ 2020 היא המטרה המרכזית אליה אנו צריכים לכוון והאם שגרה זו היתה שלמה ומושלמת עד כדי כך שאיננו מבקשים לשנות בה דבר כשמגפת הקורונה תהיה מאחורינו?
התפרצות נגיף הקורונה והמגפה העולמית שחולל קשורה בהיבטים רבים לאורח החיים המודרני ולתהליכי הגלובליזציה המואצים. השגות שהעלו ההוגים היוגיים בכתבים הקלאסיים של פילוסופיה יישומית זו הצביעו על השתוקקות בלתי נשלטת לסיפוקים חושיים, חמדנות, חומרנות קיצונית, ואורח חיים המנותק מהטבע - כמחוללי סבל וחולי, כפי שחווינו כולנו במהלכו של המשבר הבריאותי הנוכחי.
חיסונים (מתעדכנים?) הם ככל הנראה מהדרכים המרכזיות להתמודדות עם המשבר ולחזרה לשגרה בריאה יותר אולם בוודאי אין הם האמצעי הבלעדי להבטחת בריאות ויכולת עמידה ארוכת זמן כנגד נגיף הקורונה ונגיפים-תחלואים נוספים, חלקם האחד מוכר לנו וחלקם האחר עשויים להפתיע ולאתגר אותנו בעתיד. מלחמה אין סופית בין חומרים - חיסונים ותרופות נגד וירוסים וחיידקים וחוזר חלילה, יוצרת מעגל אין סופי של מכות ומכות שכנגד ממנו אין מוצא אמיתי והוא ימשיך ויסתובב כאן, כשסיבה גוררת תוצאה ועימה סבל וקושי כמרכיב דומיננטי בחיים.
יוגה במהותה, כנתיב הוליסטי פרקטי, מכוונת לשינוי מהפכני באורח החיים ובהתייחסות לחיים. היוגה כדרך וכיעד, חשובה במיוחד לא רק בהיבט של חיזוק החוסן הגופני והנפשי ויכולת העמידה, אלא כהכוונה ערכית וחינוכית. המפגש בין האדם שחמד את בשר העטלף ולא הצליח לעמוד בהשתוקקותו זו, אף אם הוא רק משל או סיפור - יצר שיבוש שחזר אל כולנו כבומרנג מצד הטבע ומשמעויותיו עדיין לא בהירות לחלוטין ויסלחו לי המדענים הנפלאים באמת שרוקחים ממש ברגעים אלו את החיסון הבא לנגיף שטרם בא בקרבנו אך לדאבון לב ייתכן בהחלט שעוד בוא יבוא.
נגיף הקורונה הוא חשבון על אורח החיים הקיצוני, המהיר, העיוור והמנותק, האלים והכוחני שהתקיים פה עד בואו של הנגיף ושאליו, כך נדמה, רבים חפצים לשוב במהרה בימינו.
הניסיון לשנות סדרי יסוד, לשבש מתוך עמדת כוח את מארג הדו קיום העדין שבין האנושות לבין החיים אשר סביב לה על כדור הארץ והמאמץ המתמשך שלנו, בני האדם, להשיג שליטה, כיבוש וניצול של המינים החלשים מאתנו כמו גם של מחצבים ושכיות טבע אחרות דרך תעשיה מסחרית הממוקדת ביצירת רווחים ליזמיה ובסיפוק הרצונות המתחדשים והבלתי ממותנים של אנשים היא ממחוללי הסבל האנושי, ושנת הקורונה נתנה לנו דוגמא עדינה למדי למחזותיו של סבל זה.
האם נצליח ללמוד משהו ממה שקרה? שהרי אם לא כן ניתנו כאן חיסונים לאנשים שאין להם שיניים ושיביאו את עצמם במהרה כנראה לאותה הנקודה שתחייב שוב התערבות מדעית רפואית משמעותית (חיסון ותרופות) וחוזר חלילה.
האם נצליח לשנות את גישתנו לחיים כך שיהיו מתונים יותר, מופחתי תלות באובייקטים חומריים וחושיים, פשוטים וצנועים יותר, ממוקדי קשר אנושי אותנטי בין אדם לבין עצמו ובין אדם לבין סביבתו?
האם נוכל לאכול פשוט, לשאוף פשוט, לבלות פשוט וליהנות פשוט? להתמקד פחות בצריכה ובצרכנות ויותר בחיים עצמם? או שנרצה להמשיך לנכס לעצמנו, לגדול, להתעשר, לגדר לעצמנו ולעצמנו בלבד עוד פיסה של חוף, של הר ושל נחל. לרדוף אחר עוד מוצר ולהשיג עוד יעד.
אימון מרכזי ביוגה הוא ההתמקדות בהשתנות תוך מחשבה רציפה עליה מתוך השאיפה להבינה כיסוד מרכזי בחיינו. כך נוכל לקבל אותה ובוודאי שלא להילחם בה או לנסות להתווכח עם מה שלחלוטין אינו בשליטתנו. אי וודאות, השתנות, Anitya Bhavana - אימון יוגי הממוקד בהטמעת תפישת ההשתנות ובהבאתה אל חיי היום יום תוך מאמץ מתמשך ויציב להסכים ולפגוש אותה ולחבקה כחלק מהיש והקיים. ובמקביל, התמודדות עם מחולל סבל מרכזי, הקלישה (Klesha) החמישית, אביניוושה, Abhinivesha, הפחד מהשתנות לרבות האימה מההשתנות הגדולה ביותר בחיינו, חרדת ההתאיינות.
ביוגה אינסטיטיוט שבמומביי הודו, בית הספר הוותיק בעולם ללימודי יוגה, פותחה טכניקה רפלקטיבית ייחודית לתרגול מיינדפולנס-מודעות לשינוי: מה שהיה בבוקר עשוי להשתנות בצהריים ומה שהיה בצהריים עשוי להשתנות לעת ערב. הכול חולף ומשתנה. הגוף שלנו, האובייקטים והמצבים הגורמים לנו הנאה ותחושת סיפוק. וכך גם האובייקטים והמצבים הגורמים לנו קושי ואי נחת. אם כך מדוע עליי להיצמד בנוקשות לדבר מה כששום דבר אינו קבוע והכל משתנה?
תגובות