דילוג לתוכן הראשי

חרות וחופש, הזווית של היוגה



חרות נתפסת בעינינו כזכות יסוד אוניברסלית המשותפת לכל היצורים החיים. אולם הסכנות האורבות לה הופכות אותה לבלתי מובנת מאליה. 
איומים ממשיים על חירויות האדם והפרט מבוצעים ע"י משטרים, פרטים וגופים הנוגשים בה בין אם במתכוון ובין אם כתוצאה עקיפה של חוקים, תקנות ומדיניות - וההתמודדות בעולם עם מגפת הקורונה חשפה את המורכבות של קיום אתגר החירות לצד שמירה על בריאות הציבור ואינטרסים ציבוריים אחרים. 
במדינות רבות מדי לדאבון לב הפגיעה בחירות היא עניין של קבע ובני אדם רבים, שלא לדבר על בעל חיים, אינם נהנים מזכות יסוד בסיסית זו. 

פילוסופיית היוגה מבהירה כי חיים במקום משגשג ושליו, ששליטיו נאותים-מנהלים ומתנהלים בסבירות, מוסריים-הוגנים (האתה יוגה פרדיפיקה, 1.8*) - הם תנאי אידיאלי למי שמבקש לתרגל יוגה. ואכן, קשה לכוון ולשאוף לחירות כשתנאי החיים הבסיסיים הינם קשים ומדכאים וראוי לשאוף לשינוי החברה, הסביבה והממשל כך שיהיו הוגנים ומוסריים, סבירים ומקדמי שלווה ושלום.
הפילוסופיה היישומית היוגית-הבודהיסטית מדברת על חירות וחופש כמצב פנימי.
חירות מהיצמדות ומהיקשרות יתר, חירות מתלות באובייקטים, באנשים, ברגשות ובמצבים.

אי הצמדות (Vairagya) הינו אימון מרכזי ביוגה המדגיש  את המאמץ העקבי שראוי לו לתלמיד היוגה לקיים כדי לחוות את העולם תוך מעט פחות מעורבות רגשית. באופן זה נוכל להיות מעורבים בכל רגע ורגע בחיינו בעולם, קשורים ונקשרים, מקיימים יחסי הווית גומלין עם סביבתנו ועם זאת לא תלויים בה לחלוטין; חיינו אינם חדלים כשמשאת נפשנו אינה מתממשת.
הפחתת הדומיננטיות של אובייקטים שונים בחיינו, בין אם מדובר בדמויות ובמה שהן מספקות לנו (חיזוקים, התייחסות, תחושת ערך, כבוד, הערכה, אהבה וכיוב) ובין אם מדובר במעמד-קריירה, בסמל, בדעה, באידאולוגיה ובכל שאר הדברים ההופכים אותנו לתלויים, לא יכולים בלי, בלתי גמישים - היא הכרחית למבקשים לחוות חירות אמתית. 
חירות היא השחרור מהתניות, השתוקקויות, דעות וקיבעונות. היא הגמישות שאנו מבקשים לעצמנו, תודעתית וגופנית. מבקשים להבין תמיד את העדשות דרכן אנו צופים בעולם. לפתח תשומת לב-מיינדפולנס אל הרגעים והמצבים בהם אנו מעורבים.
כתלמידי יוגה אנו כמהים להתבונן בעולם כמו ילדים, בעלי תודעה של מתחילים, מסכימים תמיד ללמוד ולחקור, לשנות ולהשתנות ולאפשר תמיד להיווכחות הישירה לשנות ולעצב את דעתנו ועמדתנו, גם אם אחיזתנו בה נראית לנו מבוססת ויציבה לחלוטין. ייתכן כי למרות ההבנה הפנימית והמודעות אודות המניעים יקשה עלינו לשנות ולהשתנות אך בעזרתה של תשומת הלב החומלת כלפי עצמנו נוכל לכעוס פחות ולקבל יותר את עצמנו כפי שאנו, נבין שמדובר בקושי, חשש ועיקשות שלנו ולא בהכרח באמת מוחלטת וצרופה או (רק) בדופי של אחרים.

נדמה כי חירות פנימית/ העדר חירות פנימית איננה מצב מוחלט או חף לחלוטין מהשפעות והתניות, כי אם מרחב להתבוננות מודעת (מינדפולנס), דרכה נוכל להכיר ולהכיל, את עצמנו ואת העולם על אי הוודאות השוררת בו, לצד האפשרויות הרבות שהוא פותח בפנינו. מרחב החירות מציע זוויות רבות ללימוד עצמי, להתפתחות ואם נסכים ונשכיל להתבונן בו בכנות יוכל לקדם אותנו לחיים איכותיים וטובים (גם) במקום בו אנו נמצאים ממש עכשיו. 


תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

יוגה נגד חומרנות

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.