דילוג לתוכן הראשי

התמודדות עם פוסט טראומה באמצעות יוגה מותאמת


יוגה מותאמת טראומה מסייעת למטופלים ולתלמידים.

ישראל היא מדינה אכולת טראומה והחוויה הפוסט טראומטית היא מכנה משותף דומיננטי בקרב יחידים וקבוצות המהווים את חברתה האזרחית. רבים כאן עברו בחייהם או בחיי משפחותיהם אירועים משמעותיים קשים המשפיעים על חייהם האישיים ועל החיים המשותפים במרחב הקהילתי והמדינתי.

חוויות חיים טראומטיות נאגרות ונצברות בגוף. היוגה, המשלבת גוף, נשימה ונפש מעניקה הזדמנות להקלה ולריפוי למתמודדים עם פוסט טראומה כנדבך מרכזי בהתערבויות מבוססות גוף. מסביר זאת הפסיכיאטר פרופ' בסל ואן דר קוק, מחלוצי הטיפול בנפגעות ונפגעי טראומה בשילוב יוגה: "היוגה מטפלת בגוף והנשימה דואגת לשלווה. היא מאפשרת לך להרגיש כל מה שאתה מרגיש, לשאת כל תחושה ולחיות ולפעול עם זה. היוגה אפקטיבית מכל תרופה נפרדת שנחקרה ביכולתה להקל את ההתמודדות עם טראומה ולפיכך היא מומלצת במיוחד במקביל לטיפולים הרפואיים האחרים".
בעוד שמרבית הטיפולים הלא תרופתיים הינם "שיחתיים" ומיועדים להשפיע באמצעות האינטלקט ו"הראש" הרי שהנחת המוצא של הטיפול מבוסס הגוף, היא שמה שנחווה ברמת הגוף צריך להיות מטופל ברמת הגוף. 

טראומה אינה בהכרח אירוע גרנדיוזי כי אם ניסיון חיים שמזעזע את מערכת העצבים של הפרט ופוגע ביכולתו לתפקד בעולם; אם מערכת העצבים שלנו מעריכה שמדובר בטראומה - אזי זוהי טראומה.  
אנשים חווים אירועים זהים באופן ייחודי להם ומה שייתפס כטראומטי ע"י אדם אחד לא ייתפס בהכרח ככזה ע"י חברו. 
"הגוף כולו מגויס כדי להתמודד עם הטראומה, כל הכימיקלים מגויסים כדי להתמודד אך הגוף כולו אינו יודע כיצד לזוז. העדר תזוזה-הדממה היא הבסיס לטראומות רבות...בעלי חיים זזים ומתנערים אחרי אירוע מותח ומשחררים את הטראומה שלהם, הגוף חשוב במיוחד במצבים אלו" (ד"ר פיטר לוין).

מה יכול להיחשב כטראומה? כאמור, כל חוויה שמשפיעה על מערכת העצבים של הפרט ובכלל זאת: ניצול, פגיעה, עלבון, אסון, אלימות, עינויים, מלחמה, טרור, מערכות יחסים מחוללות טראומה (חסך התקשרותי, הזנחה, העדר יציבות ועקביות, קשר בלתי מספק, סביבה לא צפויה ובלתי מתגמלת, כוחנות וניצול סמכות בתוך המשפחה, אגרסיביות, קשרים בין אישיים נטולי ערך או משמעות) ועוד.

לפי ה DSM, ספר האבחנות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית אבחנתה של פוסט טראומה, PTSD, מבוססת על המאפיינים הבאים:
1. מחולל מתח משמעותי (אחד לפחות): חשיפה למוות (מחלה מאיימת חיים, תאונה, אלימות מינית ועוד) באמצעות חשיפה ישירה, חשיפה כעד נוכח, ידיעה שמכר היה חשוף לאירוע כזה ו/או חשיפה לאירוע כזה במסגרת מקצועית.
2. הופעה-התפרצות של סימפטומים (אחד לפחות), האירוע הטראומטי מתבטא מתבטא באופנים הבאים:
זיכרונות, מחשבות, סיוטי לילה, פלאשבקים, מועקה נפשית אחרי חשיפה למעוררי זיכרונות טראומתיים, תגובה גופנית באמצעות חשיפה למעוררי זיכרונות טראומתיים. 
3. נוכחות של ממריצים-גירויים טראומתיים אחרי האירוע הטראומתי (אחד לפחות): מחשבות או רגשות הקשורים לטראומה שנחוותה, מעוררי זיכרונות טראומתיים שמקורם חיצוני (אנשים, מקומות, עצמים וכו').
4. שינויים תנודתיים בהכרה ובמצב הרוח  שהחלו או הורעו בעקבות האירוע הטראומטי (שניים לפחות): אי יכולת לשחזר רכיבים משמעותיים של הטראומה, הנחות ומחשבות שליליות על עצמי ועל העולם, אשמה כלפי עצמי או כלפי אחרים כמחוללי הטראומה, נוכחות משמעותית של חרדה ודכאון, הפחתה בעניין בפעילויות ובעשייה, תחושת בדידות, קושי לחוות שמחה וסיפוק.
5. שינויים בגירוי ובתגובה בעקבות החוויה הטראומטית ביחס לנטייתו היסודית של האדם (שניים לפחות): רגזנות ואגרסיביות, נטילת סיכונים מוגברת, דריכות-ערנות יתר, קשיי ריכוז, קשיי שינה. 
הסימפטומים הללו יחשבו לקשורים לטראומה אם נמשכים מעבר לחודש.  
6. מאפיינים תפקודיים (הכרחיים להגדרת טראומה): הסימפטומים יוצרים מצוקה ו/או קשיים תפקודיים (חברתיים, תפקודיים וכו').
7. בלעדיות (הכרחית להגדרת טראומה): הסימפטומים אינם תוצאה ישירה או עקיפה של נטילת תרופות, שימוש בסמים או בחומרים אחרים, או מחלות שונות. 

טראומה מתבטאת בהתנהגות אקטיבית (כעס, אגרסיביות, הגנתיות, תגובתיות יתר, אימפולסיביות, תוקפנות, מיקוד עצמי מוגזם, קושי בריכוז, חוסר תשומת לב, הפרעות שינה, פעלתנות מרובה, חרדה, עיכובים התפתחותיים שפתיים, תנועתיים וכו') ו/או בהתנהגות פאסיבית (קיפאון, הימנעות, ניתוק, התמכרויות, פגיעה עצמית, אובדנות, כפייתיות, ריחוק רגשי ופסיכולוגי, עצבות, חוסר רצון להתפתח וללמוד וכו').

כיצד מגיב הגוף לטראומה? בלוטת יותרת המוח (ההיפותלמוס) מפעילה את הבלוטות האנדוקטריניות המשחררות אדרנלין וקורטיזול למחזור הדם. הורמוני הסטרס הללו משפיעים על מערכת הנשימה ועל המערכת הקרדיו וסקולרית. הסרעפת מתכווצת. פעימות הלב גוברות, כלי הדם מתכווצים וכתוצאה מכך עולה לחץ הדם. הכבד מייצר סוכר (גלוקוז) בכמות גבוהה כדי להעניק דחיפה של אנרגיה. שרירים בגוף מתכווצים, פעולה המחוללת כאבי ראש, כאבי גב וכתפיים וכאבים נוספים. ההורמונים מחלישים את מערכת החיסון ומפחיתים את יכולתו של הגוף להגיב למחוללי מחלה. הרגישות הגופנית גוברת באופן כללי. כאשר מתחוללת תגובת שרשרת זו יכולתנו לחשוב באופן ממוקד, הגיוני ומרוכז פוחתת, קשה לנו לפנות ולהתפנות לאחרים, אנו תגובתיים ופחות מתוכננים ו"בשליטה", קשה יותר להתמקד בגוף ובמודעות לגוף, קשה לשבת לבד ולחשוב.
לטראומה השפעה משמעותית על המשך חיינו מרגע שהתחוללה (ולא טופלה) והיא מורגשת בהיבטים המגוונים של חיינו, בריאותיים, נפשיים, מקצועיים ועוד. 

הטיפול בנפגעי טראומה עבר במהלך השנים שינוי ועבר מהתייחסות בלעדית לצדו השמאלי של המוח (מודעות-קוגניציה-טיפול בשיחה) להתערבות המכוונת (גם ובמקביל) לצדו הימני (תת מודע-גוף-טיפול ממוקד גוף). זאת עקב האפקטיביות המופחתת של טיפולים הממוקדים בקוגניציה; המטופל המתמודד עם טראומה עשוי שלא לחוש בטוח ואף מנותק מגופו, רגיש באופן רב או דיס-אסוציאטיבי. התערבויות ממוקדות גוף הפכו להיות דומיננטיות היות והכלה עצמית מתחילה במודעות ובידע אודות עצמי. 
המיקוד הטיפולי מגוון ומציע לצד הטיפולים המקובלים גם השקעת משאבים התערבותיים לעבודה עם התחושות הגופניות ולטיפוח המודעות הגופנית.
יוגה, המשלבת תנועה, נשימה ומודעות-מיינדפולנס הפכה להיות דומיננטיות בטיפול בנפגעי טראומה בשל העובדה שהיא מציעה פרוטוקול של טיפול מונחה ועצמי של אימון שיגרתי המאפשר מפגש עם הגוף וטיפוח עקבי של תשומת לב ומודעות לו ולתחושותיו בסיוע התמיכה המוענקת באמצעות המרכזיות של הנשימה.
תהליך של ויסות עצמי מתחיל במודעות פנימית, מהאתגרים היוגיים המשמעותיים.
היוגה הגופנית מחווטת מחדש את המבנה העצבי במוח ומתמקדת בעיקר על יצירת חוויות חיים נוחות ונעימות חדשות והרבה פחות בכאבי העבר, בחולי ובזיכרונות. התלמיד מפתח רגישות לפידבק מגופו שלו וחש מתי הוא זקוק לאנרגיה, מתי להאטה ולהרפיה, מתי לתגבור תנועתי ומתי לעזרה חיצונית קוגניטיבית. 

היתרונות של אימון יוגה מותאם לטראומה:
  • פיתוח וטיפוח היכולת להתמודד ולהירגע כאשר מתעורר זיכרון או מתקיים מפגש עם טריגר.
  • האימון היציב מסייע ביצירת שיח פנימי חיובי יותר של המתמודד כלפי עצמו תוך קבלה עצמית רבה יותר (חמלה) והערכה עצמית על החוסן שבהתמודדות עם הטראומה-האירוע המשמעותי הקשה בעבר ועל השלכותיה בהווה תוך צמצום השיפוטיות העצמית, זאת באמצעות היצירה המתמשכת של חוויות גופניות וגופניות-נפשיות נעימות.
  • העבודה הגופנית הכוללת מפגש ישיר וחוויתי עם מנעד של תחושות "חיוביות" ו"שליליות" מרחיבה את עומק היכולת לפתח אמפתיה כלפי האחר כמו גם קשרים בין אישיים. 
  • האימון מעדכן את  חווית ה"עצמי" ומעמיק את פוטנציאל הרגישות של הפרט כלפי עצמו/עצמה.
  • הפחתת סימפטומים של PTSD, פוסט טראומה.
  • הפחתת התגובתיות- הטלטלה הפנימית לנוכח מתח ואירועי חיים קשים.
  • ליתרונות הייחודיים למתמודדי טראומה מתווספים כמובן היתרונות הרבים הכלליים של האימון הגופני ביוגה שבליבם הקניית שלווה, בריאות וחיוניות.
לאימון הגופני ביוגה מיוחסת השפעה על העצב הנודד, עצב הווגוס, העצב הגולגלתי העשירי המתפתח מגזע המוח במורד חלקו האחורי של הגרון אל הבטן ואיבריה ומקשר בין הריאות, הלב, הקיבה והמעיים. 
המכניזם של עצב הווגוס מבאר מבחינה פיזיולוגית את קשרי הגוף-נפש או המח-מעי והינו נדבך בהבנת הרציונל החומרי של האימון הגופני ביוגה והשפעתו על המתמודדים עם מצוקה, מתח וטראומה.
 
שיעור יוגה מותאם טראומה אינו האימון הרגיל המוכר לרבים משיעורים שגרתיים שקיימו בסטודיו, חדר כושר או מתנ"ס כי אם מצריך התייחסות ייחודית ואישית של המורה אל הפרט הייחודי, בהתוויית מבנה ומערך השיעור, בהתייחסות הבין אישית ובהתאמת אופני ההוראה. שיעור יוגה מותאם טראומה מתקיים בעיקר ההנחיה פרטנית, אחד על אחד. גם בשיעור הקבוצתי ניתן להנכיח מאפייני הוראה רגישי טראומה המקלים על תלמידים המתמודדים עם סוגיות אלו או החשים רגישות מיוחדת אף אם אינם מכנים בשם מפורש כלשהו של "בעיה" או "אבחנה". 
                                                
    פרופ' בסל ואן דר קוק: לאורך הזמן יוגה אפקטיבית יותר מכל תרופה אחרת למתמודדים.ות עם טראומה.


* הכותב הינו מורה בכיר ליוגה, מוסמך להוראת יוגה למתמודדי PTSD. 
 טל רביד, המכון ליוגה 054-4639953.

תגובות

פוסטים פופולריים

שילוב יוגה בכיתה מקדמת

שילוב יוגה בכיתה מקדמת מאת בלינדה בן אטר-קוטלר דו"ח תצפית -  שילוב טכניקה יוגית בכיתה רקע : אני עובדת בכיתה מקדמת לתלמידים עם בעיות מורכבות, החל מבעיות תקשורת, ליקויי למידה ומוגבלויות פיזיות (קשיים /פיזיים מוטוריים משמעותיים) ; ובעיקר בולטות בעיות קשב ובעיות התנהגות והפרעות נפשיות. זאת על אף שאפיונים אילו אינם כלולים בהגדרת הכיתה, שכן על פי משרד החינוך הגדרת הכיתה הינה: " ליקויי למידה" – וכל שאר הבעיות על פי המשרד "משניות"  (לא מעניינות/לא רלוונטיות).... הכיתה מונה 13 תלמדים. 4 בנות ו 9 בנים. מכיתות א' ב'. כיתה מקדמת יחידה בבית הספר כשיש עוד 15 כיתות "רגילות". הרקע לכיתה משמעותי בהקשר לשיקול הכנסת תרגול יוגה לכיתתי, בהתחשב בבעיות המגוונות של התלמידים. למרות הדילמה עלי להדגיש שסומכת על עצמי (כאדם שנחשבת "פריקית שליטה") ולא חוששת כלל שהתלמידים יצאו מאיפוס או לחלופין שתרגול יוגה יכול להשפיע לרעה. להיפך, פתוחה לניסיונות ושילוב טכניקות ושיטות מגוונות. הקדמה : כל בוקר בכיתתי אני דוגלת בפתיח וסטינג קבוע

חינוך לפיתוח מודעות ורגישות למצוקתם של אחרים באמצעות הטמעת הערכים ההומניסטיים של היוגה

אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה

איך עושים יוגה כדי לשפר את איכות החיים ואת מצב הבריאות? יוגה היא ממש לא עוד סוג של פעילות גופנית כי אם גישה הוליסטית ופילוסופיה יישומית

היוגה המודרנית משתמשת בגוף כאמצעי ומציעה לתלמידים לגשת ולהתמודד על המזרון, ללמוד ולתרגל סדרה של תנועות גופניות המשלבות בדרך כלל גם נשימה, הרפיה וניקוי. ההנחה היא שביצוע נשנה של הטכניקות הגופניות יחולל שינוי שיהפוך את הגוף לנשגב יותר ולפיכך קרוב יותר אל המהות. אולם, ביוגה סוטרות של פטאנג'לי, שהוא מבחינות רבות אגד של טכניקות ושיטות להשגת מצב של יוגה, הדגש הוא דווקא על אימון פנימי והשימוש שעושים בטקסט זה מורי יוגה הממוקדים בעבודה עם הגוף הוא שימוש השלכתי וכמעט ספרותי אותו קל יחסית לעשות מעצם טבען המתומצת והרב משמעי של הסוטרות. אימון פסיכו מנטאלי והתנהגותי, בחירה מאומצת במתווה לשינוי עצמי, הוא סוג מקביל, משלים או אחר של אימון אותו ניתן לבצע  ובמסגרתו מוצעות טכניקות רבות ומגוונות להשפעה על האישיות. הסטודיו בו מתבצע אימון זה אינו חלל מעוצב ומאורגן כי אם מרחב החיים הרגילים והשגרתיים, המעבדה המושלמת ללימוד, שיפור, התקדמות והצלחה. מבין הטכניקות היוגיות לאימון פסיכו-מנטאלי: החלטה ובחירה לפתח גישה יוגית לחיים בסיוע מאמץ מתמשך, ממוקד ויציב.    יסודות מרכזיים של הגישה ה

האומנות והתרפיה של יוגה על כיסא

אימון גוף נפש מונגש שמתאים לכולם נעמעם את האור. נסגור את הנייד. נשב על כיסא, הגב ישר וצמוד למשענת. הראש מורם מעט. כתפיים רפויות, צוואר רפוי, הגב רפוי. כל הגוף רפוי ושקט. חבר שלי נהג לתרגל יוגה. לאחר שחלה שוב אינו יכול לבצע עם גופו את אשר ביצע בעבר. האם הסתיים הקשר שלו עם היוגה? האם דווקא כעת כשהוא נזקק למלוא הסיוע שדרך היוגה יכולה להושיט, אין הוא יכול עוד לחוות חווית יוגה? למעשה, אם יפנה אל המקומות בהם מלמדים יוגה באזור מגוריו, לא ימצא קבוצת תרגול בה יוכל להשתלב. אנשים בעלי קושי תפקודי ומגבלה גופנית חווים בחייהם מידה רבה של כאב, מצוקה, פחד ודאגה אך אינם חושבים לפנות לעולם היוגה, הנתפס כעולמם של הצעירים החתיכים והגמישים.   זאת למרות שהיוגה כגישה, כאורח חיים, כפילוסופיה יישומית וכתרכיב ממוקד של תרגילי גוף ונשימה עשויה להוות תרפיה אינטגרטיבית משמעותית עבורם, בהיותה ממוקדת בהפחתת סבל תוך הצעתה של פרקטיקה התערבותית בהירה ונוחה לביצוע. אנשים המתמודדים מחלות מאיימות חיים ; סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד),