דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הגות ופילוסופיה

מוקשה - השחרור היוגי והדרך אליה

מהן המוטיבציות המרכזיות בחיינו ועל מי מהן במיוחד אנו צריכים לפי התפיסה היוגית לשים את הדגש? ד"ר ג'איידבה יוגנדרה: המשמעות היא ללכת מ, לשחרר, לעזוב. היעד הסופי של יוגה זה מוקטי, הקלה. עד שמישהו הגיע לסוף מעגל חייו הוא מחכה לשחרור. שם במצב הזה אדם יכול לוותר על גופו ולהישאר חופשי. מילה מעניינת אך ללא ספק מורכבת כי הגוף לא יכול להיעזב סתם כך. בדרך כלל הוא נשרך. הנסג'י יוגנדרה: אנחנו מדברים על פורושטראס, מוטיבציות, פעילויות שאדם אמור לעשות במהלך יומו ובחייו. דהרמה – מחויבויות. ארטה – להתפרנס, לשרוד חומרית, לסמוך על עצמך ולהיות פחות תלוי באחרים. כולנו צריכים ללמוד להיות תלויים בעצמנו. קאמה – תיעול ריגשי, הכוונת רגשות. והרביעי - מוקשה. מוקטי, שחרור. השאלה שחרור ממה? שחרור מכעס וסבל,  שחרור מבעיות. חשוב להבין לעומק ש כאב, בעיות וסבל הם מהעולם החומרי, מהאופן  בו אנו נקשרים, נצמדים ומושפעים מהחומר. אנחנו עצמנו עשויים מחומר כך שאי אפשר לחלוטין להתעלם להשתחרר ולהישמר מההיבטים החומריים של הקיום. אבל אם יש לנו הבנה לגבי המקום של החומר, המוגבלות שלו ו

כאב והימנעות מכאב

הנסג'י יוגנדרה: החיים כרוכים במאמץ ויש בהם כאב והנאה. מה שגורם הנאה עלול להתברר כמחולל סבל.  מה שטוב ברגע מסוים יכול להיות רע ברגע אחר. אלו הם החיים והאדם אינו יכול לנוח לרגע ולהחליט "כך אחיה לעד". אלוהים אינו נותן לנו את האופציה להחזיק בעמדה קבועה לגבי איך יתנהלו חיי מעתה ואילך. אך למרות העליות והמורדות הכיוון קיים ואיזו דרך מורגשת בכאוס הזה שכולו מלא שינויים ותהפוכות. לפעמים אתה ככה ולפעמים אחרת. לעתים אתה נוהג בתבונה, שלווה וברוגע ולפעמים אתה רוגז, קדחתני וגס. לפעמים אתה אדיש ולעתים פגיע. השאלה היא מה אנו אמורים לעשות בתוך מרחב השינויים הזה. השאלה המשמעותית היא איך אנו פועלים. היוגים אומרים שאתה יכול להחליט בעצמך כיצד לפעול ומציעים לשמור על איזון פנימי בתוך החיים, לשאוף לכך  שדבר לא יפגע בך ויפריע לך. השתדל לראות דברים בצורה אובייקטיבית, אל תהיה קרוב מדי לשום דבר, לאף אחד, לאף מצב -  אז הדברים שונים והחיים שלך אחרים. האובייקטיביות הזו חשובה ומועילה ובמקביל חשוב לקיים את המחויבויות כלפי האנשים הקרובים לך עימם אתה חי. ראיתי לא מעט אנשים שאין להם זמ

לימוד עצמי וחינוך עצמי

ד"ר גיידבה יוגנדרה:   לימוד עצמי וחינוך עצמי הם חשובים. האם אנחנו לומדים על עצמנו באופן שיטתי דרך החיים ומביאים זאת אל החיים עצמם?  או רק מתעוררים מדי פעם ומודעים לשגיאות שמתרחשות ומחייבות אותנו להשתנות? אלו שאלות. בדרך כלל איננו משקיעים מאמץ כזה החיים פשוט מתרחשים ואנו מודעים לעצמנו בשלב מאוחר מאד.  ביוגה ישנו צורך להיות מודע; מודעות, הבנה, הכרה,  שינוי כל הללו הכרחיים. אז אנחנו יכולים להתקדם ולגדול. (מומביי, 2.5.2015) האם אנו לומדים על עצמנו באופן שיטתי כעבודת חיים מתמשכת?

הבנה שראשיתה בעידון הפעולה

עבודה, משפחה, לימודים. ועוד מחויבויות. מהבוקר ועד הערב אנחנו בתנועה מתמדת. היוגה עוזרת לנו להבחין ולהבין מהן המחויבויות הבסיסיות והחשובות ביותר בעולם שלנו היוגה מלמדת אותנו שהמחויבות הבסיסית שלנו היא כלפי עצמנו: להשתדל ולהישאר מאוזנים, יציבים, שקטים ורגועים.  כדי להגיע לכך אנו צריכים לפתח מודעות וריכוז, כך נוכל להכיר את עצמנו, את האופן שבו אנו פועלים, את דפוסי ההתנהגות שלנו.  סערת היום יום מקשה עלינו את ההתבוננות בעצמנו ואנו לא יכולים להשתפר וממשיכים לחיות מתוך שיגרה של הבנה שגויה; סיפורים שאנו מספרים לעצמנו.  לפיכך, חשוב לפנות קצת זמן במשך היום ולמתן/להגביל את התלות שלנו במשככי הכאבים הגוזלים אותנו מעצמנו; הטלוויזיה, המחשב, הסמארטפון וכו. את המחויבויות שלנו אנחנו לא יכולים בדרך-כלל לשנות, אבל את האופן בו אנחנו מתנהלים בזמן הפנוי שלנו - כן. בשעות הפנויות שלנו כדאי לנסות ולשבת קצת בשקט, לכבות את הנייד, לסגור את הטלוויזיה, להפסיק לרגע את העיסוקים. מרגעי החסד הללו תמצח הבנה וידיעה, שתחלחל אט אט אל תוך פעילות היומיום ותהפוך את השיגרה שלנו לנעימה יותר, לעצמנו ולסובבים אותנו.

מבעד למה שמתחשק

מאת ד"ר גיידבה יוגנדרה ד"ר גאיידב יוגנדרה: "השתוקקויות הן מקור הבעיות שלנו". רבות נאמר על השתוקקויות כמקור הבעיות שלנו. השתוקקויות פוגעות בבהירות שלנו וגורמות לנו לפעול באופן שגוי ומוטעה. ויתור על השתוקקויות אפילו בשלב מאוחר בחיים, מביא את כל הטוב שהוא יכול להעניק לנו. אם אנו יכולים לדמיין ישות דוגמת אלוהים (שאינו נחשב ביוגה כבורא והורס כי אם כנשמה מושלמת, שהגיעה להגשמה רוחנית, כזו שאינה נגועה בחולשות אנוש. הוויה מושלמת המשמשת כדוגמא לתכונות אותן מבקש היוגי לקיים בעצמו - המתרגם) – הרי שהוא נטול השתוקקויות. הוא נחשב כמי שנמצא, מתבונן, אבל ללא השתוקקויות. אנו איננו יכולים להגיע למצב זה. במוקדם או במאוחר אנו מגיעים לנקודה בה מתעוררים בנו רעיונות ואנו פועלים, דבר הגורם לכאב. תכונה אנושית זו נלמדת ע"י היוגים. נטייה זו לעשייה ופעולה היא מולדת, אינהרנטית. כל החיים אנחנו רצים לפה ולשם. כשאנו נשאלים, לשם מה? איננו יודעים, אבל אנחנו פעילים. ישנו סיפור על קבוצת חיילים הצועדת במשך ארבע שעות ואינה מוצאת דבר. המפקד פונה לאחד הכפריים ומבקש ממנו ש

משנתו של מ.ק. גנדי - על יישום אי-אלימות במרחב האישי, הקהילתי והציבורי

שנים לאחר שנרצח ע"י מתנקש בן עמו ממשיך מהטמה גנדי לדבר אל ליבם של תושבי ארצו ואורחיה. כבר עם הנחיתה בדלהי בולטת נוכחותו של אבי האומה המביט אליך מפלקט ממשלתי , מפרסומת חוצות לחברה מסחרית או משלט חוצות לבית קפה שיקי חדש. מבעד לשטרות ומטבעות הרופי מתבונן בך ספק נוזף המהטמה, שראה עצמו סוציאליסט והקים אשרמים שניסו להתמודד עם התלות בצריכה ובתיעוש באמצעות חינוך ועידוד של ייצור עצמי. כזו היא הודו, מלאת ניגודים בסיסיים וראשוניים, מאגדת חומר ורוח תחת עטיפה צבעונית אחת וכולה זועקת נראות, המנוגדת כל-כך לחדוות הפרטיות המערבית. וכזה היה  גנדי; צנוע ופומפוזי, מבריק ומשונה, אוהב אדם ושוחר התבודדות, מעשי ורחפן, נחוש ומבולבל, מתריס וממלכתי, איש של העולם והודי לאומי, מקדם ומעכב. כמי שלא ראה הבדל רב בין הפרטי לכללי, בין אורחותיו של האדם לבין אמונותיו, בין התנהלותו לבין יכולת השפעתו, שטען שהרוחניות מתבטאת  בהלכות היומיום ושהטיף להיות השינוי שאתה רוצה לראות בעולם - מבטאת הביוגרפיה שלו כמו גם אישיותו, את הקונפליקט האנושי הבסיסי. אותו קונפליקט שעומד במרכזו של האפוס החברתי-פסיכולוגי, הבהווד-גיטה,

קרמה לבנה, קרמה שחורה ומה שביניהן

היוגים מעניקים משמעות רבה לפעולה, לאיכותה ולמניעיה, זאת מתוך ההבנה שאף פעולה אינה הולכת לאיבוד ושיש לכל מה שעשינו השלכה על העתיד. הסיבה לכך הנה ההשפעה שיש לפעולה - במחשבה, בדיבור ובמעשה - על האישיות שלנו. היות וקשה לעתים להגדיר "טוב" ו"רע" מציעה היוגה את מודל הפעולה שאינה לבנה ואינה שחורה. פעולות לבנות הן כל הפעולות המוגדרות "טובות", ופעולות שחורות הן כל הפעולות המוגדרות "רעות". באינטואיציה בסיסית אפשר מיד לשייך אי אלו מעשים לתוך אחת ההגדרות, אולם בלב השיוך ניצב לפי גישת היוגה: המניע. מדוע נהגתי כך? אם עשיתי טוב כדי ליהנות מרווח, תשומת לב, מחיאות כפיים ותגמול, הרי לא עשיתי טוב לאחר כי אם לעצמי, לא הייתה לי שום כוונה להיטיב כי אם להרוויח, גם אם עטפתי את הפעולה בנייר הצלופן המתאים. ייתכן גם שלא לקחתי את כל המשמעויות של מעשיי בחשבון, פעלתי באופן פחות שקול ואולי אף הזקתי יותר מאשר הועלתי. לא אחת תורמים ופעילים מבקשים לסייע לזולת כדי לזכות בהערכה, בפרסום ובמעמד. חברות עסקיות כבר יודעות שתרומה לקהילה משפרת את תדמיתן, את מעמדן ומכאן שאת רו

לומדים לנוח: ההרפיה שבסוף העשייה. Savasana

 הרפיה ברוח היוגה יכולה לשפר את מצב הבריאות ואת איכות החיים הזרימה של האימון והתרגול, המתחיל בתנועה רציפה ומסתיים ב שוואסנה , תנוחת הגוויה -  מייצגת את תנועת החיים. כמו החיים כך גם האימון, כל עוד אנו נושמים הוא קיים. החיים מלאי עניין, אתגר, מהמורות, יופי, חדווה, הסתגלות, קושי, כאב, השלמה. כך גם האימון. קול החיים מתנגן ברקע הקיום שלנו, יוצר ובורא אותו. לנו נותר להקשיב, להסתכל, לבחור היכן ומתי להשתלב וממה להימנע ואם נקלענו לצומת, גם איך לצאת ממנה ובשלום. תנוחת הגוייה, שוואסנה  היא פעמים רבות סוף האימון הסדור. עשינו את המאמץ המרבי שלנו, בצענו את הפעולות הנדרשות וכעת אנו מרפים ומשחררים, נותנים לפירות הפעולה לצמוח כתהליך טבעי. איננו שולטים בהן, בשלב זה גם לא משפיעים עליהן או תלויים בהן. כמו שכחנו, הנחנו ואנו שקטים ושלווים מעצם העשייה, מהחוויה ומהדרך. האם המוות הוא גם סוף החיים? מבחינה ממשית כן, ומה שמעבר לכך אינני יודע. מבחינה סמלית, לא. אם השקענו בחיים (כמו גם באימון), הם לא יימחקו. אם צרבנו חוויות חיים משמעותיות בתודעתם של אחרים, בין אם "נרשמו על שמנו" ובין אם

מסע החיים היוגי: ילדות, בגרות וזקנה

הדהרמה היוגית מכוונת, בין השאר, לחתירה מסודרת, עקבית ומתמשכת להשגת שיחרור - כפעולה על רצף ציר הזמן של החיים מילדות עד זקנה היוגה המסורתית הייתה חלק ממסורת היער בהודו הקדומה, שבמרכזה ניתוץ הסדר החברתי המקובל, פרישות, עזיבת העולם על חובותיו הארציים, נטישת המשפחה והזהות הנורמטיבית – ויציאה להתבודדות ביערות ובמערות מתוך ערגה לשיפור אישי, עידון וניקוי האישיות מהפרעות היומיום, הסרת החסמים החומריים המונעים קשר ישיר עם המהות הרוחנית והשגת שחרור וחופש נצחיים. לצידם של הפרושים, התקיימה לאורך השנים פרקטיקה הפוכה של אנשי המשפחה, בעלי הבתים. שתי התפיסות התקיימו זו לצד זו, כשהתפתחות טבעית קרבה ביניהן ואפשרה את קיומן המקביל זו לצד זו.  בעלי הבתים סברו שדווקא החיים במסגרת משפחתית הכוללים את הצורך להתפרנס, לתפקד, לשרוד ולדאוג לאחרים הינה התרגול הרוחני המשמעותי והקשה ביותר ולפיכך גם המסייע ביותר מבחינת התפתחותו של האדם. סוגיית השחרור ממעגל החיים והמוות, עמדה כמעט מאז ומתמיד בראש סדר העדיפויות הדתי-רוחני של הפרט בתת-היבשת ההודית  ונחשבת למוטיבציה הנעלה ביותר, חשובה יותר מכל שאר המשימות ה

תזונה יוגית: מיתוסים, אגדות ונבטים

המזון הבא אל פינו מסייע לנו לקיים את עצמנו ויש לו השפעה על אישיותנו ובריאותנו. סביב נושא התזונה האידיאלית נוצרו אי הבנות רבות, מיתוסים ואגדות – שפע רב של עמדות והשקפות, חלקן מעוגנות יותר, חלקן פחות. יוגה וצמחונות נתפסות כאחיות ואכן הימנעות מאכילת בעלי חיים (אם כי לא תוצרתם) משתמעת מכתבי היוגה ומהכוונותיהם של מורים משמעותיים. זאת קודם לכל משום השאיפה להימנע ככל האפשר מפגיעה מכוונת באחר (הימסה), פועל יוצא מהרג בעלי חיים לשם אכילתם. בנוסף לצורך ליישם אי-פגיעה עומדת במרכזם של המלצות אלו ההבנה כי תזונה צמחית פשוטה ולא מתובלת תורמת לפיתוחה של אישיות שלווה זאת היות והיא קלה לעיכול ומכילה רכיבים שיש בכוחם להשיג רווחה גופנית ונפשית. יתרה מזו, התזונה הצמחית נתפסת כבריאה יותר ולפיכך היא משפרת את היכולת לקיים את מחויבויות החיים, לתפקד ולפעול, למצות את הפוטנציאל האנושי ולבטאו במיטבו. אולם, כאמור, ההמלצה להימנע ממזון מן החי ולעבור לצריכתו של לצרוך מזון צמחוני מקורה בטעמים מוסריים, לפיהם הריגתו של יצור חי למען השבעת רעבונו של אחר היא מעשה בלתי מוסרי בעליל, אכזרי ולא נתפס מה גם שתעשיית הבשר

לקרוא יחף את הבהגווד גיטא

קריאה בבהגווד גיט היא תזכורת קבועה -  להסתכל עמוק עמוק פנימה ולחפש את ההבנות הגדולות (ואת הישועות האמיתיות), בתוך עצמך. אחד ממורי האהובים סיפר לי כי הוא קורא כל ערב פרק מהגיטה ותמיד מוצא בו משהו מעצמו. תשובה, הבנה, פרספקטיבה. מורי קורא את הגיטה ללא כל תרגום או ביאור (ממרום גילו ונסיונו בוודאי קרא כבר אי אלו מפרשים והאזין לאי אלו מרצים). לדבריו, הקריאה הישירה הבלתי-אמצעית ונעדרת המתווכים (להוציא התרגום מסנסקריט לאנגלית, הינדית או כל שפה אחרת) היא מבחינתו לימוד עצמי. הגיטה, אמא גיטה כפי שהוא מכנה את היצירה, נותנת לו את המענה לצורך הקיים אצלו ברגע הקריאה. כל מה שאתה מחפש נמצא שם, הוא אומר. הגיטה הרי נכתבה הישר מפיו של אלוהים. הוא פותח פרק ומתחיל לקרוא. נותן לכתוב לשקף לו את עצמו. אימצתי את ההמלצה המרגשת של מורי האהוב. בספרייתי שפע תרגומים לעברית יחד עם פרשנויות לרוב. גם כמה וכמה ספרים עבי כרס המבארים את האפוס המרכזי הזה מתוך המהבראטה, את היצירה שהיא אולי היצירה המרכזית בעולם היוגה. יצא לי גם ללמוד כמה וכמה פעמים את הנושא הן עם מורים-חוקרים מהאקדמיה והן עם מורים ליוגה ומורים ר

יוגה ורווחה חברתית

כשאתה מודע יותר - אתה דורסני פחות. היוגה מכוונת את תלמידיה לרווחה חברתית ולהגברת הסולידריות והתמיכה  יוגה כמסורת חיה נתפסת כדרך לבריאות גופנית ורוחנית. כיצד מסייעת לנו היוגה? כשאנו מתרגלים יוגה ההצלחה נובעת מהלימוד כיצד להיות נוכחים בזמן האימון. אנחנו לומדים ליהנות ולכבד את הגוף כפי שהוא במקומו ובמצבו הנוכחי ברגע זה ולא מהמקום בו אנחנו חפצים וחולמים שהוא יהיה. ההצלחה ביוגה נפגמת כשאתה רוצה שהגוף שלך יגיב כפי שפעל כשהיית צעיר, כלומר: כשאתה מנסה לחיות בעבר או כפי שהיית רוצה שהוא יהיה, כלומר: כשאתה מנסה לחיות בעתיד. כשאתה מודע לרגע הנוכחי, אתה לומד לעבור את החיים בלי מאמץ מלאכותי ובלי להציב יעדים לא סבירים לעצמך. כשאתה מתאמן ביוגה בתבונה ובמתינות, אתה מתקדם לכיוון של איזון של גוף, נפש ורוח. זו הדרך להשיג הצלחה בחיינו, עם המשפחה, עם חברים ועם אחרים. הסוד הוא לקבל אנשים כפי שהם, בלא להתעכב על מה היה האיש בעבר ובלי להאיץ בו להיות מה ומי שיכול להיות בעתיד. אין הדבר אומר שאינך מנחה או מדריך, אלא שאתה עושה זאת ללא שימוש בכפיה ובמניפולציות, בדיוק כפי שאתה לומד מאימון היוגה שלך. ה