המכון ליוגה - טל רביד

כשדברים מתרחשים כפי שאנו מצפים ורוצים - אז הכל טוב. ישנה שמחה ותחושה טובה. בזמן מנוחה או הפוגה; כשקל, אין לחץ והמתח יורד - כייף ונעים. כשאנו משיגים מה שאנחנו רוצים, כשאנו מקבלים את מה שלדעתנו מגיע לנו,  כשיש מתאם בין העשייה שלנו לבין התמורה, כשאנו חשים מוערכים ואהובים - נעים לנו ואנו נעימים חזרה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. אבל זו רק חלק מתמונת החיים. כשטוב - קל להיות בטוב, להיות נחמדים וחייכנים. וכשקשה? כשדברים מתרחשים בניגוד לציפיות? כשהחיים מצליחים להפתיע אותנו? אז הנעימות נוטה להתפוגג ועמה מתק הנחמדות. האם אנחנו מצליחים גם בתוך הקושי לשמור על מידה של אופטימיות, על חיוך קטן, על התחשבות באחרים ועל נועם? למעשה זוהי שעת האמת האישית, שאינה מחכה לשמחות ענקיות ולכאבים גדולים במיוחד כדי שנתרגל ונבדוק אותה בעבור עצמנו. היום שלנו מורכב מרצוי ומבלתי רצוי ובוודאי שהשבוע והחודש ויש לנו הזדמנות להסתכל על עצמנו ולעבוד עם ההזדמנויות לשיפור והתקדמות שהחיים מציבים לפתחנו. האם אנו מצליחים לשמור על איזון מסוים בכל רגע גם אם הוא אינו בדיוק כפי שאנו רוצים או מבקשים שהוא יהיה? האם

שאלה: כיצד להקל על דאגות ואי שקט? ד"ר גאיידבה יוגנדרה: אלו הם מצבים שמתרחשים באמצעות הידע שלך. הם אינם מתרחשים סתם כך מעצמם. אזי כמתחילה הדאגה, נסה לבדוק, לבחון ולהעריך אותה באופן מיידי. הנסג'י: כשמשהו משתבש, תחושה של אי שקט, עצב או רוגז היא התרחשות טבעית. אם אנחנו מודעים לכך שאנו מתחילים להילחץ, לכעוס ולהתעצבן - כדאי שנתרחק מהסיטואציה הלא נעימה. אז הבעיות לא יחריפו היות ולא נפעל. זו הסיבה מדוע חשוב להגביר את המודעות. תשומת הלב שלנו צריכה תמיד להיות על עצמנו. שאלה: כיצה להשתחרר מפרפקציוניזם? ד"ר גאיידבה יוגנדרה: ראו, החיים אינם מושלמים. שום דבר כמעט אינו עובד לפי השאיפות, הרצונות והעמדות שלך. אז מבחינה מסוימת, קבלה היא התשובה הטובה ביותר. קבל את החיים. הנסג'י: זו התפיסה. אדם צריך לקבל ולהשלים. אם אתה צריך לעמוד בלוח זמנים מסויים התרכז במה שאתה צריך לעשות בזמן הנתון. עשה מה שאתה יכול והנח לכל השאר. פרפקציוניסטים מאריכים את הזמן לצורך ביצוע הפעולה וגם לאחר שהשלימו אותה הם אינם מרוצים בדרך זו הם יוצרים גיהינום לעצמם ולאחרים, מה שמעורר אי שקט וחולי.

תקציר הרצאתה של הנסג'י ג'איידבה יוגנדרה ביוגה אינסטיטיט, מומביי, הודו 4.12.2015 הפעולות שאנו עושים בחיים הן חלקן פעולות "טובות" עם השפעה טובה ואחרות "רעות" עם השפעה שלילית. על פי רוב אנו עושים פעולות מעורבות שיש בהן גם השלכות  והשפעות טובות וגם השלכות והשפעות שליליות. אם אתה עושה טוב למישהו אותו אדם או מישהו אחר עשוי,בדרך זו או אחרת, גם להיפגע מפעולתך הנראית לכאורה כטובה באופן מוחלט. למשל כשאדם שיש לו בעיית נשימה וכאבים בחזה הולך לבדיקה קרדיולוגית והרופא מוצא שיש לו חסימה מסוימת בעורקים – ומציע לו לעבור ניתוח מעקפים תוך הפחדתו שאם ימנע מהניתוח מצבו יהיה גרוע. הרופא בעצמו יודע שעם שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי מתאים מצבו של המטופל יכול להשתפר אבל הוא מעדיף לזרוע פחד ולחץ כדי לעורר את האדם לעבור ניתוח. בכך הוא עוזר לך ומעורר אותך לפעולה בנוגע למצב הלב אך נוטע בך פחד ולחץ ואז מכוון לניתוחים שהם פעמים רבות מיותרים. כל איש עסקים יכוון אותך לטובת האינטרסים שלו, כל עולם העסקים בנוי על חצאי אמיתות או על אי אמת, כל עולם הרפואה, המשפטים. 100% אמת

מהם סדרי העדיפויות שלך וכיצד לפעול כדי שהלב, הראש והידיים יהיו תמיד במקום הנכון? ביוגה סוגיית התפקיד האישי ומימוש המחויבויות הנגזרות ממנו היא מבחינות רבות לב ליבו של האימון. תפקיד (Duty) הוא מה שבחרנו מבעוד מועד לעשות בחיינו כמו גם מחויבויות שהושטו עלינו מכורח נסיבות החיים אך אנו לא בחרנו להיפרע מהן מבעוד מועד. תפקיד הוא נגזרת של המצב האישי (משפחה, בן/בת זוג, ילדים וכדומה), של הבחירה בעיסוק או בזהות או בדרך מסוימת (או בהסכמה לקבל או לדחות את מה שאנו חשים ויודעים שנולדנו אליו)  ושל הבחירה העיסוקית/המקצועית. כל אחת מהבחירות הללו קשורה בהכנה, בהכשרה, בין אם מערכתית ובין אם בבית הספר של החיים. לעתים, התפקיד הוא תוצאה או השלכה של בחירה שעשינו או פעולה שפעלנו וכעת נותרנו עם המשמעויות והמחויבויות. היוגים מלמדים שהתפקיד מחזיק, משמר ומעצב את הוויית הקיום שלנו כמו גם את המארג הקהילתי והחברתי. אם נעשה את חלקנו הכי טוב שאנו יכולים אבל תמיד ונעשה ובלי להסתכל במה שאחרים עושים או לא עושים יהיה לנו קל יותר לחיות וגם החברה כמכלול תתפקד טוב יותר. התפקיד מחבר ומייצב את החיים ולפי היוגים

תקציר שיחתם של ד"ר גאידבה  והנסג'י יוגנדרה     את המושג הזה יכולים להבין רק תלמידים מנוסים, אחרים יכולים לקרוא עליו. כשהתודעה הרגילה נרגעת החושים אינם כה חדים. גם כשאתה באמצע העולם אינך שומע, או רואה או נוגע. זהו השלב שהקומפלקס האישיותי נסוג. זה מתרחש לעתים בחיינו כשגם כשאנחנו נמצאים, רואים ושומעים, אזי המיקוד ותשומת הלב אינם בעולם וזה גם מה שאנו מדווחים לאחרים אודות העמדה שלנו. מצב זה הנו נדיר. במקרה זה, השחרור מתקיים תוך מודעות והאדם אינו מוטרד מאף דבר אחר, אלא חווה סוג של התעוררות פנימית; מודעות לקומפלקס האישיותי, לתודעה למהות – תוך היוותרות במצב זה. מצב זה הוא ללא כאב, ספק או סבל. זוהי אחת מטכניקות תודעת העל היוגית, המובילה לאי התייחסות לעולם החיצוני. אנו יודעים זאת כשאנחנו חווים זאת. קשה להבין את ההוויה הזו במסגרתה הקומפלקס האישיותי אינו קיים ואין שום עניין בעולם החומרי. שאלה: האין התקדמות חומרים נחוצה, הרי בלעדי איננו יכולים לשרוד? תשובה: התקדמות חומרית הנה עבור אדם פשוט: אוכל, מחסה, מים. אבל איננו  מסתפקים בכך ואיננו רואים זאת כמספיק,

יוגה היא השקטה, הרגעה, עידון ועד הדממה של הקומפלקס האישיותי (הכולל את האגו, התודעה, הרגשות, הנטיות, האופי, הזיכרונות, הרשמים והחוויות מן העבר, החושים ואנרגיית החיים). השאלה היא – כיצד? המורים היוגים מציעים שפע של טכניקות ושיטות, שאימוץ אחת או יותר מהן צפויה לפתח בנו את הרגיעה והשלווה. החלטה ובחירה ללכת בדרך היוגה. זהו שלב קריטי בו אנו חושבים שאחרי שניסינו דרכים רבות ואחרות או מכל סיבה אחרת, יוגה היא הכיוון שלנו. להחלטה זו יש ערך רב והיא משמעותית ביותר. היא פותחת אותנו אל הרצון ללמוד, להכיר ומציתה תהליך שבמרכזו ההסכמה להיות תלמיד, להתמסר אל הדרך (כלומר אל תכליתה כמו גם אל אחת או יותר מהטכניקות המסייעות לפגוש אותה). התמקדות במחויבות האישית, בדרך, בנתיב, בתפקיד. הדרך האישית שלנו היא זו שמחזיקה, שומרת, מאזנת ומקיימת. יש לנו תפקידים הנגזרים ממנה. לפי גישת היוגה אנו צריכים לפעול בכפוף להיררכיית המחויבויות (מחויבות כלפי עצמי, מחויבות כלפי המשפחה, מחויבות כלפי העבודה, מחויבות כלפי הקהילה, מחויבות כלפי המדינה, מחויבות כלפי האנושות וכך הלאה). המורים היוגים מציעים

ד"ר גאיידבה יוגנדרה עמוק בתוכנו חבויה גישה לא בוגרת לאתגרים ולקשיים של החיים. לא תמיד אנו מצליחים להתבגר, להשתחרר מילדותנו ולעדן את הזיכרונות הרגשיים שלנו. אנו משתוקקים ומשתוקקים לאותה ההתייחסות ולאותה תשומת הלב אותה קבלנו בילדותנו. כשהיינו קטנים יותר הבקשות שלנו היו כפקודות עבור הקרובים לנו. קבלנו כל מה שרצינו, ההורים ובני המשפחה הסתובבו סביבנו. אולם הימים הללו של כוח בלתי מוגבל, עמדה והגשמת כל המאוויים – אינם קיימים יותר. כמבוגרים, אף אחד אינו מגשים את כל הרצונות והתשוקות הבלתי פוסקות שלנו. אף אחד אינו מתייחס לפנטזיות ולחלומות שלנו. ההבנה הזו היא עצובה עבור רבים ולא תמיד קל להכיר בבגרותנו. יש שלעולם אינם מחלימים מתחושה זו של ייאוש והזנחה. העדר בשלות רגשית הינה מרכיב משמעותי בחלק מההתמודדויות המנטאליות והיא תורמת את חלקה להתפתחות מחלות פסיכו סומאטיות כמו אסטמה ואולקוס. הקושי הרגשי שלנו להסתגל הוא מאפיין אישיותי קבוע אצלנו ההופך חלק מהמחלות הגופניות לכרוניות. אנשים הנוטים למצבי רוח עשויים להיות תגובתיים מאד לנוכח גירויים חיצוניים והמצבים המנטאליים ה

מאת: גיריש בהנדרי (פורסם בהינדוסטאן טיימס 27.8.2015 תורגם ע"י ט.ר) כשהייתי סטודנט שמעתי אנשים רבים מתדיינים ומשוחחים על המסרים והשעורים של הבהגווד גיטא. אחדים טענו שהיא מכוונת ליישום של דוקטרינת הקרמה יוגה. אולם אחרים לא הבינו זאת כך וסברו שהבהגווד גיטא הינה טקסט פילוסופי ומסמך רוחני. הם צטטו פרשנים והוגים שתמכו בעמדתם. מבולבל משפע השיחות האיזוטריות נגשתי אל המורה שלי לאנגלית, מר דניאל, שהתמחה בסנסקריט. הוא היה מורה נוקשה למדי אך במקביל הקפיד תמיד להיות ישיר והוגן; הוא יכול היה לקרוא טקסט, לבאר אותו ולדון בהיבטים השונים והמנוגדים המתפרשים והמשתמעים ממנו. ביראה נגשתי אליו ובקשתי ממנו שיסביר לי את המסר המרכזי של הבהגווד גיטא. הוא היישר  אלי מבט כמו לברר האם אני מתעניין מתוך סקרנות כנה, מתוך עניין אינטלקטואלי או מתוך רצון  להתפלמס ולהתווכח. אחרי שהבין ששאלתי היתה רצינית וכנה הוא השיב: "טקסט נשגב יכול להתפרש ולהיות מובן באופנים רבים. אך עבור איש רגיל, המסר הוא שאדם  צריך תמיד לעבוד. שאל את עצמך בכנות האם העבודה שאתה הולך לבצע היא טובה או רעה ותמיד תקבל את הת

שאלתי ידיד שפגשתי במהלך טיול על חוף ג'והו: האם אתה מתרגל יוגה? האם ההורים  שלך תרגלו ולימדו אותך? והוא השיב: "אנשים עניים אינם יכולים לחשוב על יוגה. אין  להם זמן. הם צריכים לעבוד." האם היוגה אפשרית רק לבעלי עניין אינטלקטואלי, ממון וזמן, לצעירים בריאים,  גמישים ועשירים? המעמיק בלימוד יישומי של יוגה אינו יכול שלא להבחין בנטייתה האנושית הרחבה,  החובקת כל, ואף כתבי היוגה הקלאסיים מדגישים במפורש היבטים שוויוניים והומאניים. הבהגווד גיטא (1) , שהיא מהטקסטים היוגים המכוננים והמשמעותיים, מציעה מתווה  לאימון יוגה שבליבו עשייה פעילה ומחייבת בעולם הרגיל וזאת ללא ציפייה לפירות  הפעולה ומגדירה את מי שפועל ברוח זו כנעלה יותר מזה המבלה את זמנו בלימוד  עיוני ובמדיטציה (ומן הסתם אף בביצוע שאר טכניקות היוגה). בכך מגדירה וממצבת הבהגווד גיטא את היוגה כתרבות סוציאלית, המתאימה עצמה  לצרכיו ולעולמו של האדם הפשוט, היכול להגיע למימוש אישיותי ורוחני בעודו נושא  בנטל שגרת היום רוח זו מעניקה השראה לאימון הפיסי ביוגה, שמתמחה בהעצמתו  ובעידודו של כל אדם בלא כל הבדל (2). היוגה הינה מצע למציא

(מתוך הספר "בין הנשימות - אפשרות של יוגה" מאת טל רביד בהוצאת מדף ליוגה חיפה יולי 2014) היוגה מפנימה את הביטויים החיצוניים של הדת - טקסים, תפילות, חגים ואירועים ומנסה למקד את המתרגל בטיפוחו של קשר פנימי עם הנשגבות. לפי היוגה "אלוהים" הינו טכניקה אפשרית, המיועדת עבור מי שיכול, רוצה ומסוגל להאמין. ואכן לרובנו קשה עם כך, במיוחד אם גדלנו בעולם חילוני. אולם ייתכן כי ויתור מראש על אמונה והתמסרות, כגישות המסייעות להרגיע את האישיות, היא בחירה המפחיתה את פוטנציאל ההקלה של היוגה, כמו גם מבטלת את אחת הרפואות היעילות שיש לעולם להציע. אמונה כשחרור והרפיה לאחר מאמץ ומיצוי היכולת: עשיתי את חלקי ועכשיו בסדר, אפשר לשבת, לנשום ולהירגע. הכול פתוח, ממשיך לנסות ולהשפיע אך יודע היכן אני מוגבל ומודע לכך שלא ברור אם אצליח - מה גם שמושג ההצלחה עשוי להשתנות ולהתגבש מחדש. יכול להיות שמשהו אחר יקרה? ייתכן שהדברים איכשהו יסתדרו ויתארגנו ואוכל להסתדר עם מה שיתהווה ויקרה. היכולת לפתח ולקיים בתוכנו מצב נפשי של התמסרות כמו גם קבלה של כל מה שאיננו יכולים להבין, להצדיק או להסביר