דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מאמרי חובה להשתלמויות מורים במשרד החינוך

מהי יוגה כגישה לחיים?

תשובה לתלמידה בקורס מורים:  היוגה אותה אני מלמד אינה ממוקדת בטכניקה ואינה תלויה בביצועו או באי ביצועו  של אימון גופני או נשימתי זה או אחר (הללו הם רק עזרים טכניים ולא "יוגה" בעצמה,  טכניקות הוראה המסייעות להעביר את המסר היוגי באמצעות חוויה חושית ישירה למי  שעבורו המדיה  הגופנית זמינה, פתוחה, נהירה ואפשרית). היוגה אותה למדתי ואותה אני מעביר לאחרים ממוקדת בגישה לחיים, אותה אנו מבקשים  לאמץ ולקיים במהלך היום כולו, בחיים האישיים והמקצועיים. יוגה כפילוסופיה יישומית,  פשוטה ובהירה, קרובה וממשית ולא שום דבר מסובך, לולייני, אוריינטלי, תיאולוגי וכדומה. אני מבקש להציע  לתלמידיי לחשוב אחרת על המרכיבים הרגילים של החיים שלהם,  על עצמם, על משפחתם, על מערכות היחסים שלהם, על העבודה שלהם, על אורח החיים שלהם,  על המטרות המרכזיות המניעות אותם. לנסות ולשנות במשהו את סיפור החיים אותו סיפרנו לעצמם עד היום, לעדכן במשהו את הנרטיב,  להתבונן על מה שקרה וקורה תחת משקפיים אחרות, חדשות, חלופיות. לחשוב, להסתכל ולשקול ברצינות לאמץ משהו, לקחת תחום או נושא, רעיון או גישה מכלל המושגים והרע

חומר וככות (suchness)

עולם החומר נבדל מהמהות מעצם מוגבלותו, מהעובדה שהוא משתנה כל הזמן ושיש לו סוף. כל מה שהוא חומר דינו להתכלות ולשנות צורה. כדי להסתדר טוב יותר בעולם, עם עצמנו, עם אחרים ועם המצבים המפתיעים והשונים שהמציאות מפגישה אותנו עימם מציעים היוגים להבין את המוגבלות החומרית, את הככות של כל מה שקשור בחומר. ככות מלשון "ככה". כך הוא, אלו מאפייניו ואלו התהליכים שפועלים עליו ומשנים אותו. חומר לפי היוגה הוא כל מצרף של חמשת היסודות הארציים (אתר, אוויר, מים, אש אדמה) וכל מה שהוא תוצר או הרכב שלהם, לרבות גוף האדם, הקומפלקס האישיותי על מאפייניו וכל מה שאינו המהות (שהיא לפי היוגים יציבה ובלתי משתנה). האובייקטים החומריים, כאמור, משתנים כל הזמן ,מועדים להסתיים בבוא העת והם בעלי מאפיינים כלליים ובלתי ספציפיים (כמו אובייקטים אחרים הדומים להם) וזאת לצד מאפייניהם הייחודיים, שגם הם מתקיימים במסגרת קשת תכונות הקושרת אותם לדומיהם. כך למשל "ילד" יש לו תכונות כלליות שמאפיינות ילדים רבים אבל גם יש לו את המאפיינים הייחודיים שלו, במסגרת תכונות שמאפיינות ילדים. אין לו תכונות שיש לב

התמסרות

התמסרות היא עמוד השדרה של הגישה היוגית לחיים. בלעדיה קשה מאד ללמוד, לחוות וליישם יוגה. התמסרות היא ההבנה וההטמעה שיש משהו בעולם שהוא גדול ממני, שיש סיבות או נסיבות המצדיקות יציאה אל מחוץ למה שנוח, נעים ומתאים לי לעשות. דבר מה שהוא נכון ומדויק גם אם הוא ממש לא מסתדר עכשיו. התמסרות היא היכולת לעשות ולתת מתוך ויתור והקרבה אמתיים ותוך שאנו משלמים מחיר אישי על כך. התמסרות קשורה לקושי ולעתים להסכמה לשאת בכאב את האבדן של משהו ששיך לנו וייתכן ולעולם לא יהיה בחזקתנו יותר. כשאין קושי ואין כאב זו לא ממש התמסרות, לעתים זו אפילו לא נתינה או תרומה. תכופות העדר קושי משמעו רווח, פרי ישיר ומיידי למדי לאותה נתינה. אז כמובן שלא מדובר בהתמסרות כי אם במסחר, בעסקים. התמסרות אינה בהכרח ויתור על תמורה, כי אם טיהור המניע. עשייה מתוך הבנת הנחיצות, המחויבות, התפקיד האישי בעולם ושאיפה למסירה של משהו מאתנו, כשהצפי התוצאתי אינו המאיץ העיקרי לעשייה ולפעולה. ויתור על זמן, על חומר, על זהות, על כבוד, על כוח, על מעמד, על התענגות, על חוסן, על תחושה, על אמונה, על הרגל. כשאד

בין הרצוי לבלתי רצוי

כשדברים מתרחשים כפי שאנו מצפים ורוצים - אז הכל טוב. ישנה שמחה ותחושה טובה. בזמן מנוחה או הפוגה; כשקל, אין לחץ והמתח יורד - כייף ונעים. כשאנו משיגים מה שאנחנו רוצים, כשאנו מקבלים את מה שלדעתנו מגיע לנו,  כשיש מתאם בין העשייה שלנו לבין התמורה, כשאנו חשים מוערכים ואהובים - נעים לנו ואנו נעימים חזרה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. אבל זו רק חלק מתמונת החיים. כשטוב - קל להיות בטוב, להיות נחמדים וחייכנים. וכשקשה? כשדברים מתרחשים בניגוד לציפיות? כשהחיים מצליחים להפתיע אותנו? אז הנעימות נוטה להתפוגג ועמה מתק הנחמדות. האם אנחנו מצליחים גם בתוך הקושי לשמור על מידה של אופטימיות, על חיוך קטן, על התחשבות באחרים ועל נועם? למעשה זוהי שעת האמת האישית, שאינה מחכה לשמחות ענקיות ולכאבים גדולים במיוחד כדי שנתרגל ונבדוק אותה בעבור עצמנו. היום שלנו מורכב מרצוי ומבלתי רצוי ובוודאי שהשבוע והחודש ויש לנו הזדמנות להסתכל על עצמנו ולעבוד עם ההזדמנויות לשיפור והתקדמות שהחיים מציבים לפתחנו. האם אנו מצליחים לשמור על איזון מסוים בכל רגע גם אם הוא אינו בדיוק כפי שאנו רוצים או מבקשים שהוא יהיה? האם

פעולות טובות - השלכות שליליות

תקציר הרצאתה של הנסג'י ג'איידבה יוגנדרה ביוגה אינסטיטיט, מומביי, הודו 4.12.2015 הפעולות שאנו עושים בחיים הן חלקן פעולות "טובות" עם השפעה טובה ואחרות "רעות" עם השפעה שלילית. על פי רוב אנו עושים פעולות מעורבות שיש בהן גם השלכות  והשפעות טובות וגם השלכות והשפעות שליליות. אם אתה עושה טוב למישהו אותו אדם או מישהו אחר עשוי,בדרך זו או אחרת, גם להיפגע מפעולתך הנראית לכאורה כטובה באופן מוחלט. למשל כשאדם שיש לו בעיית נשימה וכאבים בחזה הולך לבדיקה קרדיולוגית והרופא מוצא שיש לו חסימה מסוימת בעורקים – ומציע לו לעבור ניתוח מעקפים תוך הפחדתו שאם ימנע מהניתוח מצבו יהיה גרוע. הרופא בעצמו יודע שעם שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי מתאים מצבו של המטופל יכול להשתפר אבל הוא מעדיף לזרוע פחד ולחץ כדי לעורר את האדם לעבור ניתוח. בכך הוא עוזר לך ומעורר אותך לפעולה בנוגע למצב הלב אך נוטע בך פחד ולחץ ואז מכוון לניתוחים שהם פעמים רבות מיותרים. כל איש עסקים יכוון אותך לטובת האינטרסים שלו, כל עולם העסקים בנוי על חצאי אמיתות או על אי אמת, כל עולם הרפואה, המשפטים. 100% אמת

סדרי עדיפויות, היררכיה של מחויבויות

מהם סדרי העדיפויות שלך וכיצד לפעול כדי שהלב, הראש והידיים יהיו תמיד במקום הנכון? ביוגה סוגיית התפקיד האישי ומימוש המחויבויות הנגזרות ממנו היא מבחינות רבות לב ליבו של האימון. תפקיד (Duty) הוא מה שבחרנו מבעוד מועד לעשות בחיינו כמו גם מחויבויות שהושטו עלינו מכורח נסיבות החיים אך אנו לא בחרנו להיפרע מהן מבעוד מועד. תפקיד הוא נגזרת של המצב האישי (משפחה, בן/בת זוג, ילדים וכדומה), של הבחירה בעיסוק או בזהות או בדרך מסוימת (או בהסכמה לקבל או לדחות את מה שאנו חשים ויודעים שנולדנו אליו)  ושל הבחירה העיסוקית/המקצועית. כל אחת מהבחירות הללו קשורה בהכנה, בהכשרה, בין אם מערכתית ובין אם בבית הספר של החיים. לעתים, התפקיד הוא תוצאה או השלכה של בחירה שעשינו או פעולה שפעלנו וכעת נותרנו עם המשמעויות והמחויבויות. היוגים מלמדים שהתפקיד מחזיק, משמר ומעצב את הוויית הקיום שלנו כמו גם את המארג הקהילתי והחברתי. אם נעשה את חלקנו הכי טוב שאנו יכולים אבל תמיד ונעשה ובלי להסתכל במה שאחרים עושים או לא עושים יהיה לנו קל יותר לחיות וגם החברה כמכלול תתפקד טוב יותר. התפקיד מחבר ומייצב את החיים ולפי היוגים

שחרור - מוקשה

תקציר שיחתם של ד"ר גאידבה  והנסג'י יוגנדרה     את המושג הזה יכולים להבין רק תלמידים מנוסים, אחרים יכולים לקרוא עליו. כשהתודעה הרגילה נרגעת החושים אינם כה חדים. גם כשאתה באמצע העולם אינך שומע, או רואה או נוגע. זהו השלב שהקומפלקס האישיותי נסוג. זה מתרחש לעתים בחיינו כשגם כשאנחנו נמצאים, רואים ושומעים, אזי המיקוד ותשומת הלב אינם בעולם וזה גם מה שאנו מדווחים לאחרים אודות העמדה שלנו. מצב זה הנו נדיר. במקרה זה, השחרור מתקיים תוך מודעות והאדם אינו מוטרד מאף דבר אחר, אלא חווה סוג של התעוררות פנימית; מודעות לקומפלקס האישיותי, לתודעה למהות – תוך היוותרות במצב זה. מצב זה הוא ללא כאב, ספק או סבל. זוהי אחת מטכניקות תודעת העל היוגית, המובילה לאי התייחסות לעולם החיצוני. אנו יודעים זאת כשאנחנו חווים זאת. קשה להבין את ההוויה הזו במסגרתה הקומפלקס האישיותי אינו קיים ואין שום עניין בעולם החומרי. שאלה: האין התקדמות חומרים נחוצה, הרי בלעדי איננו יכולים לשרוד? תשובה: התקדמות חומרית הנה עבור אדם פשוט: אוכל, מחסה, מים. אבל איננו  מסתפקים בכך ואיננו רואים זאת כמספיק,

כיצד עושים יוגה? - על טכניקות ושיטות יוגיות

יוגה היא השקטה, הרגעה, עידון ועד הדממה של הקומפלקס האישיותי (הכולל את האגו, התודעה, הרגשות, הנטיות, האופי, הזיכרונות, הרשמים והחוויות מן העבר, החושים ואנרגיית החיים). השאלה היא – כיצד? המורים היוגים מציעים שפע של טכניקות ושיטות, שאימוץ אחת או יותר מהן צפויה לפתח בנו את הרגיעה והשלווה. החלטה ובחירה ללכת בדרך היוגה. זהו שלב קריטי בו אנו חושבים שאחרי שניסינו דרכים רבות ואחרות או מכל סיבה אחרת, יוגה היא הכיוון שלנו. להחלטה זו יש ערך רב והיא משמעותית ביותר. היא פותחת אותנו אל הרצון ללמוד, להכיר ומציתה תהליך שבמרכזו ההסכמה להיות תלמיד, להתמסר אל הדרך (כלומר אל תכליתה כמו גם אל אחת או יותר מהטכניקות המסייעות לפגוש אותה). התמקדות במחויבות האישית, בדרך, בנתיב, בתפקיד. הדרך האישית שלנו היא זו שמחזיקה, שומרת, מאזנת ומקיימת. יש לנו תפקידים הנגזרים ממנה. לפי גישת היוגה אנו צריכים לפעול בכפוף להיררכיית המחויבויות (מחויבות כלפי עצמי, מחויבות כלפי המשפחה, מחויבות כלפי העבודה, מחויבות כלפי הקהילה, מחויבות כלפי המדינה, מחויבות כלפי האנושות וכך הלאה). המורים היוגים מציעים