המכון ליוגה - טל רביד

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט: Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.

האתה יוגה: חילוניות רוחנית וקידום חירויות הפרט  מאת: מנהיבאי הריבאי דיסאי (יוגנדרה) (* תרגום מתוקצר מתוך מאמרו של מייסד היוגה אינסטיטיוט שבמומביי הודו, המוסד הוותיק בעולם ללימודי יוגה - פעיל משנת 1918. המאמר פורסם לראשונה בספר  YOGA - Physical education for women מאת סיטהדבי יוגנדרה, רעייתו של המחבר,  שראה אור במאי 1934. הח"מ מורשה לתרגם את מאמרי הי"ג לעברית ולפרסמם לטובת שוחרי היוגה בישראל) יוגה מייצגת את ההישג התרבותי האתי ביותר שאיננו תוצאה של רגשנות בלתי מאוזנת או של יוזמה אמפירית להכרות עצמית כי אם התרומה החיובית של אימון ואורח חיים המעוגנים בגישה ייחודית. אין ביוגה דבר שהוא מפוקפק או מיסטי בגלל שכמו כל תחום מדעי הכוונותיו מבוססים על חוקי הטבע הבלתי משתנים ולפיכך הם שקופים ונתונים להערכה מדויקת. יוגה היא גיוון  הרמוני (yogo hi bahudha) [1] – אומנות, מדע, פילוסופיה, תרבות ולאחדים גם דת. כל הכוונה והתייחסות ליוגה צריכה לייצג סימבולית את המכלול האינטגרטיבי ולא חלקים נפרדים. שילוב זה של אומנות עם מדע, של פילוסופיה עם תרבות ושל הללו עם אורח החיי

ספונטנית אנו תרים אחר המצב הטבעי ומבקשים לפעול ולשהות בו. המצב הטבעי הוא הביטוי האותנטי האינטימי שלנו, המרחב או המקום בו אנו קיימים במלוא נוכחותנו, פעילים, אפקטיביים, יצירתיים ויצרניים, נטולי ריקנות, כאב, חרדה ולחץ. המצב הטבעי עשוי לבלבל אותנו לא אחת והאתיקה היוגית היא אמת המידה להוצאתנו ממלכודתה של טובות סובייקטיבית מדי. היא מאתגרת ובכך מייצבת את המצב הטבעי תוך אתגור פעולות שיש בהן באופן ישיר או עקיף משום פגיעה מכוונת באחר כמו גם הונאה עצמית, זיוף, הגזמה, חמדנות ותובענות קיצונית. העשייה והפעולה שלנו משקפות את הכמיהה למצב הטבעי; אנו מבקשים לפעול בנוחות ובנינוחות, בביטחון ובנועם, כמהים לייחודיות רגועה ולחיבור בין ידיים, ראש ולב, מתבוננים כמו מהצד על עצמנו ומבקשים לברר איפה אני עכשיו האם נוגע, האם מתרחק

סגפנות עדינה היוגה מדגישה את מאפייניה הייחודיים של המהות שאינה מציבה גדרות ואינה מבחינה בגבולות, מגדר, מעמד ודת, זאת בזמן שהעולם שבו אנו חיים מושתת מבחינות רבות על האלמנטים המפרידים הללו.  חוויות ייחודיות אלו מסייעות לראות את הדומה והקרוב בינינו לבין אחרים ולא את המפריד והשונה. האימון ביוגה מזמיננו להביא את העולם אל המעבדה של עצמנו; ככל שנצליח להשיל סממנים חומריים-מוחשיים חיצוניים כך נחווה את תפלותן של ההגדרות המפרידות והמפצלות. סגפנות רכה ועדינה, המפחיתה את עוצמת התלות שלנו בעולם החומרי ואת נטייתנו החמדנית, היא אחת הטכניקות העוצמתיות של היוגה תוך הכוונה להתייצבות בהופכי למה שאנו אוהבים, מכירים ורגילים, אימון הכרחי אותו היוגים ממשיכים ומתרגלים כל חייהם. פילוסופיית הסאנקייה מתמקדת במנייתם של המרכיבים המהווים את הפרט, מפרקת אותם לגורמים, מצמצמת אותם ולבסוף מבחינה באופן מובהק בין המהות לבין כל השאר. הסאנקייה, פילוסופיה הודית קדומה הנוטה לאתאיזם ששורשיה מרחיקים ככל הנראה אל התקופה הפרו-ודית, מסייעת לנו לרדת לשורשיה של הנטייה היוגית להסתפקות בפחות ביחס לצרכינו. כאמור, היוגה מעודדת את תלמיד

יוגה היא השקטה, הרגעה, עידון ועד הדממה של הקומפלקס האישיותי (הכולל את האגו, התודעה, הרגשות, הנטיות, האופי, הזיכרונות, הרשמים והחוויות מן העבר, החושים ואנרגיית החיים). השאלה היא – כיצד? המורים היוגים מציעים שפע של טכניקות ושיטות, שאימוץ אחת או יותר מהן צפויה לפתח בנו את הרגיעה והשלווה. החלטה ובחירה ללכת בדרך היוגה. זהו שלב קריטי בו אנו חושבים שאחרי שניסינו דרכים רבות ואחרות או מכל סיבה אחרת, יוגה היא הכיוון שלנו. להחלטה זו יש ערך רב והיא משמעותית ביותר. היא פותחת אותנו אל הרצון ללמוד, להכיר ומציתה תהליך שבמרכזו ההסכמה להיות תלמיד, להתמסר אל הדרך (כלומר אל תכליתה כמו גם אל אחת או יותר מהטכניקות המסייעות לפגוש אותה). התמקדות במחויבות האישית, בדרך, בנתיב, בתפקיד. הדרך האישית שלנו היא זו שמחזיקה, שומרת, מאזנת ומקיימת. יש לנו תפקידים הנגזרים ממנה. לפי גישת היוגה אנו צריכים לפעול בכפוף להיררכיית המחויבויות (מחויבות כלפי עצמי, מחויבות כלפי המשפחה, מחויבות כלפי העבודה, מחויבות כלפי הקהילה, מחויבות כלפי המדינה, מחויבות כלפי האנושות וכך הלאה). המורים היוגים מציעים למתן צ

מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה עבודה איננה דבר שאנו אוהבים בדרך כלל והתחושה היא שמישהו כפה עלינו לבצע אותה ושהיא משהו שאיננו רוצים ושמחים לבצע אך אנו חייבים. אנו מאד סלקטיביים ובררניים. בעבר, אנשים התמידו במשרותיהם למשך שנים רבות ואילו כיום הניידות התעסוקתית גבוהה מאד ואנשים נוטים להחליף עבודות מדי כמה שנים. המחויבות וההתמסרות למקום זה או אחר אינה ממאפייני הזמן. אנו מחפשים אחר שכר גבוה יותר, תנאים טובים יותר וגם כשאנחנו עובדים אנחנו ממשיכים ומחפשים עוד ועוד. לפיכך הגישה היוגית לעבודה, הכוללת מחויבות והתמסרות ללא כל קשר לתמורה, לכל דבר אותו אנו עושים, איננה חלק מההוויה שלנו. אנו מבקשים שהעבודה תהיה תמיד בהתאם להעדפה שלנו, אנו שומרים לעצמנו תמיד את הזכות לבחור ולשנות. זוהי איננה הגישה הנכונה. בחיים יש אי אלו אמיתות, אי אלו חוקים והחיים מתנהלים לפיהם. השמש זורחת בשעה מסוימת, עונות השנה מתחלפות בהתאם למועדן, האדם גדל והופך להיות לדמות מסוימת והרצונות שלנו לא תמיד משפיעות ומתקיימות. לפיכך מוצע למתן אותן. ההשתתפות במה שיש, במה שקיים היא התשובה. כל מה שמגיע אליך ו

אימון גופני רציף ויציב, מאוזן וקשוב;  האימון הקבוע הוא קודם לכל אמצעי לאבחון עצמי. הביצוע הסדיר של תרגילי הגוף והנשימה מסייעים  למתרגל להכיר וללמוד את עצמו היטב  ובכך לחוש  ולדעת מתוך עצמו אם וכאשר משהו משתבש  ומתעוררת אי נוחות,  הפרעה או מחלה. החזרה המתמשכת והרציפה על רצף קבוע פחות או  יותר של תנוחות מייצגת את היציבות  של המהות,  ואת ההשתנות הקבועה של הגוף והנפש-אישיות  ביחס אליה. התנוחות הן השלוחות של המהות אשר באמצעות  האינטלקט לומדת על העולם ובמקביל  נפתחת  ולו להצצה חלקית אל האישיות. כשמשהו אינו כשהיה אמש, כשמורגשת חסימה,  התקשות, כאב או לחץ זוהי הזמנה להעמיק  ולבדוק,  לבחון ולברר עם עצמנו – מה קורה אצלי היום? זהו אחד הרווחים הבולטים של התלמיד הרציני,  החרוץ והשקדן, פירותיה של עבודה והשקעה  ארוכת שנים.  האבחון אינו בהכרח פרוגנוזה רפואית מדויקת  כי אם קריאה לעצירה ולהתבוננות: מה עובר עלי? מה השתבש ומהו להערכתי המקור לכך? על מה צריך לעבוד? כיצד ניתן להתגבר? ממה להימנע  ולהיזהר? מה עלי לשנות ואיך עלי להתאמן,  לאכול, לנוח  ולפעול.

מגוון רחב של צרכים, רצונות, משמעויות, דעות ושאיפות החייבות להתקיים זו לצד זו בשלום, בסדר ובהרמוניה בתוך עצמנו, בקהילה, במדינה ובעולם. אתיקה מגדירה את הגבולות, מציבה בבירור את תמרורי העצור שבעצם הימצאם, מכוונים אל הנתיבים היוגיים ומאפשרים מרחב עצום של פעולות ספונטנית ושל הכרעות יצירתיות.  היוגה כתרבות של הוויה וגישה מציעה אתיקה שיש בה חוץ ופנים. לצד המלצות להתנהגות כלפי אחרים, קוראת היוגה להעמיק אל תוך עצמנו ולהשתדל להפוך ויסות ויכולת שליטה עצמית לבחירה ערכית, הומניסטית ועקרונית. מהמאפיינים הייחודיים של היוגה, בהשוואה לאסכולות חינוכיות וטיפוליות מודרניות הם הגבולות הערכיים הברורים שהיא מציבה - זה לא!, לכך אין צידוק מכל סוג ואני עושה כל מאמץ כדי להימנע ממה שנטלתי על עצמי. חריגה מהמסגרת האתית אינה (רק) סוגיה מוסרית טהורה כי אם, לא פחות מכך, פעולה לעומתית של האדם כלפי עצמו, הפוגעת בהשקטת והרגעת האישיות, בהשגת מצב של יוגה. האתיקה של היוגה מנחה אותנו להימנע מחמש התנהגויות שהן ביסודן גישות פנימיות, המתורגמות בהמשך למעשים בפועל: אלימות - פגיעה פי

לא תמיד פשוט לנסות להבין ולתרגל מושגים יוגים מופשטים, ערכים המיצגים גישה שאנו מבקשים להביא אל החיים הרגילים שלנו. כאשר מזכירים "אי הצמדות", "אובייקטיביות", "הפחתת ההשפעה החומרית", "ידידותיות", "פעולה נכונה" וכדומה עשויה להתעורר אי בהירות ולהתפתח מבוכה: איך בדיוק אני יכולה להביא אל העולם שלי את המילים היפות הללו? כתוצאה מכך ידע החיים הקיומי והחיוני אותו מביאה היוגה אל העולם,  נותר כמידע עיוני או תיאורטי, כמילים גבוהות אך לחלוטין בלתי מובנות או רלוונטיות לעולם התחרותי שלנו. לא בכדי אולי, נפתחות שתי יצירות ההגות החשובות של היוגה, הבהגוודגיטה והיוגה סוטרה, בהכוונה להתמסרות. התמסרות ללימוד היוגה והתמסרות למנחה ומורה שיעזור. מושג ההתמסרות נראה אפילו עוד יותר מעורפל ובלתי בהיר משאר ערכיה של היוגה. התמסרות, או בהקטי, היא ממש לא משהו שאנחנו מבינים, בוודאי לא אם הגענו מרקע חילוני, כזה שאין בו אלוהים משום סוג, שהסכמה לשים את ידינו בידי משהו או מישהו שאיננו אנו עצמנו איננה אפשרות מתקבלת על הדעת. אך התמסרות היא ערך שאי א