הדהרמה היוגית, כפילוסופיה יישומית פלורליסטית, רבת קולות ומבעים, מבקשת ללמד אותנו, באמצעים שונים ומגוונים, להתבונן על עצמנו ועל עולמנו כאילו ישבנו על קצהו של קרחון גבוה ממנו אפשר לראות את ההתרחשויות פרוסות לפנינו תוך שאנו נמצאים במרחק בטוח מהן. המרווח מאפשר לנו התבוננות אמיתית, אמיצה וכנה עד כמה שניתן באירועים המאכלסים את העמק שממול, הוא החיים שלנו בפרט והעולם הניבט מבעד לעינינו בכלל. אנו מגבשים את תפיסת המציאות שלנו מתוך עצמנו, אישיותנו באמצעות התודעה והאינטלקט משפיעה כאופטומטריסטית מומחית על גוון העדשות שדרכן אנו צופים, היא היוצרת את סיפור החיים, את ההבנות שלנו ואת הפילוסופיה האישית עמה אנו מסתובבים, חיים את חיינו ופעילים בין אנשים. כשאנו על הקרחון קל יותר להבחין בין “שלי” ל”לא שלי” , בין צבע פרשני וזווית אישית שאנו נותנים לדברים לבין הדברים כפי שהנם. על הקרחון המרוחק דיו מהכאבים, הסכנות, הדאגות והתסכולים כמו גם מהשמחות, השאיפות, מוקדי העונג, ההצלחה ושביעות הרצון, אנחנו מספיק אמיצים כדי לפגוש את המרכיבים מהם אנו עשויים: זיכרונות מודעים, פחות מודעים ומודחקים, חוויות צרובות,
